כיצד לנצח לחלוטין את היצר הרע?
בס"ד חז"ל אומרים: "יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש להמיתו, שנאמר צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו, ואלמלא הקב"ה שעוזר לו אינו יכול לו, שנאמר ה' לא יעזבנו בידו ולא ירשיענו בהשפטו". (מסכת סוכה דף נ"ב) הגאון מוילנא זצ"ל כתב על דברים אלו כך: "האמת יורה דרכו, שחז"ל כיוונו בזה גם כן לעיקר גדול ונכבד אשר כל אושר הצלחת האנושי תולה עליו. והענין הוא כך: אף שהקב"ה מסר הכח באדם לכבוש את יצרו באמצעות הרוח השוכן בקרבו, לא תשלם המעשה ביד האדם, וקשה מאד על האדם לבוא על תכליתה, ואין בידו רק להתחיל המלאכה ולעשות כל מה שבכוחו לעשות, והשלמת המלאכה היא בעזר אלוקי המלוה לאדם להביא אותה אל הפועל הגמור. וה' יתברך הוא בוחן לב וחוקר כליות ומבין מתי עשה האדם שלו, ומה בכוחו לעשות, וכשרואה שכל אשר היה לאל ידו לעשות עשה ואין בכחו לעשות, וכל חשקו אל הטוב, אז ילוה אליו העזר אלוקי ממרומים ויגמור בעדו וישלים מה שחסר ממנו, וזולת זאת לא ישלח לו עזרו מקודש. וזה שכוונו חז"ל באומרם צופה רשע לצדיק – יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש להמיתו. ה' לא יעזבנו בידו – שהקב"ה עוזר לו. ובאו חז"ל האמתיים לפרש מתי עוזר לו הקב"ה? בזמן שעשה האדם כל מה שבכוחו לעשות לכבוש את יצרו, ואלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו לעשות יותר, אז ישלח עזרו מקודש ולא יעזבנו בידו. אולם, אם יש לו יכולת עדיין לעשות יותר ממה שעשה כבר ואינו עושה, גם ה' לא יעזור לו". עד כאן דברי הגר"א זצ"ל. כעת בעזרת השם נרחיב קצת בביאור דבריו, על פי דברים ששמעתי. ישנם אנשים שכל חייהם נלחמים קשה נגד היצר הרע שלהם, והנה למרבית הפלא, כל פעם כשכבר נדמה להם שהגיעו לידי ניצוח היצר, שוב פורצת ביתר שאת וביתר עוז אותה מידה רעה שכנגדה נלחמו. גם אם לא קורה כך, על כלפנים עדיין ממשיך האדם לסבור מאותה מידה רעה המקננת בנפשו. ניתן להסביר תופעה זו בכמה דרכים. כאן, בהתאם לדברי הגר"א הנ"ל, נתייחס להסבר אחד. אם הקב"ה היה נותן ביד האדם לנצח את יצרו לחלוטין, האדם היה מרגיש שהוא פעל זאת בעצמו, והיה מתמלא בגאוה גדולה, ואומר בלבו "כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה", ולא היה מקיים את הציווי "וזכרת את השם אלקיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל" (דברים ח', י"ז – י"ח). אם כך, מה היה מרויח האדם מניצחון היצר, אולי המידה הרעה כבר לא הייתה מקננת בו, אבל מצד שני, הגאוה, שזו מידה מגונה ביותר (כיון שהיא המידה שהכי סותרת את השארת השכינה בלב האדם) הייתה מתאחזת בו במלא עוצמתה. על כן, השם יתברך הרוצה להביא את האדם לידי טובה נצחית, לא נותן לאדם לכבוש את יצרו לגמרי עד שהאדם לא ילחם עוד ועוד נגד יצרו, ובכל זאת לא יצליח לנצח נצחון מוחץ את היצר. רק אחרי שאדם עובר תהליך זה, ומגיע כבר לסף יאוש, ומרגיש איך כוחותיו דלים עד מאד, אז עשוי הוא להודות שבאמת אין לו כח לכבוש את יצרו. במצב זה מגיע הנס הגדול: האדם מתחיל להבין ולהרגיש שבלי עזרת השם באמת לא ניתן לכבוש את היצר הרע, ואין עליו אלא להשען על אבינו שבשמים, שהוא היחידי היכול לנצח את כל המלחמות ולכבוש את היצרים של בני האנוש. אז פונה האדם בצעקה ובתחנונים לבורא יתברך שיוציא אותו מן המיצר – מן היצר, לתוך החופש והמרחב, והשם יתברך שומע את תפלתו המגיעה מעומק הלב, וישועת השם נעשית כהרף עין, ובזה מגיע סופו של אותו יצר רע שהאדם כל כך רצה להשתחרר ממנו. היום במיוחד, לאנשים קשה לראות את ההצלחות שלהם במלחמת היצר. הקליפות היום כל כך משתוללות, שאלולא שחז"ל כבר גילו לנו שכך יהיה לקראת סוף הגלות, לא היינו מוצאים ידינו ורגלינו. לכן נדרש מאתנו היום במיוחד להתחזק באמונה שלמה ובבטחון מלא בבורא עולם – אין לנו להשען אלא על אבינו שבשמים. ובזכות זאת נזכה בקרוב בימינו לגאולה השלמה, אמן ואמן!
בס"ד חז"ל אומרים: "יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש להמיתו, שנאמר צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו, ואלמלא הקב"ה שעוזר לו אינו יכול לו, שנאמר ה' לא יעזבנו בידו ולא ירשיענו בהשפטו". (מסכת סוכה דף נ"ב) הגאון מוילנא זצ"ל כתב על דברים אלו כך: "האמת יורה דרכו, שחז"ל כיוונו בזה גם כן לעיקר גדול ונכבד אשר כל אושר הצלחת האנושי תולה עליו. והענין הוא כך: אף שהקב"ה מסר הכח באדם לכבוש את יצרו באמצעות הרוח השוכן בקרבו, לא תשלם המעשה ביד האדם, וקשה מאד על האדם לבוא על תכליתה, ואין בידו רק להתחיל המלאכה ולעשות כל מה שבכוחו לעשות, והשלמת המלאכה היא בעזר אלוקי המלוה לאדם להביא אותה אל הפועל הגמור. וה' יתברך הוא בוחן לב וחוקר כליות ומבין מתי עשה האדם שלו, ומה בכוחו לעשות, וכשרואה שכל אשר היה לאל ידו לעשות עשה ואין בכחו לעשות, וכל חשקו אל הטוב, אז ילוה אליו העזר אלוקי ממרומים ויגמור בעדו וישלים מה שחסר ממנו, וזולת זאת לא ישלח לו עזרו מקודש. וזה שכוונו חז"ל באומרם צופה רשע לצדיק – יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש להמיתו. ה' לא יעזבנו בידו – שהקב"ה עוזר לו. ובאו חז"ל האמתיים לפרש מתי עוזר לו הקב"ה? בזמן שעשה האדם כל מה שבכוחו לעשות לכבוש את יצרו, ואלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו לעשות יותר, אז ישלח עזרו מקודש ולא יעזבנו בידו. אולם, אם יש לו יכולת עדיין לעשות יותר ממה שעשה כבר ואינו עושה, גם ה' לא יעזור לו". עד כאן דברי הגר"א זצ"ל. כעת בעזרת השם נרחיב קצת בביאור דבריו, על פי דברים ששמעתי. ישנם אנשים שכל חייהם נלחמים קשה נגד היצר הרע שלהם, והנה למרבית הפלא, כל פעם כשכבר נדמה להם שהגיעו לידי ניצוח היצר, שוב פורצת ביתר שאת וביתר עוז אותה מידה רעה שכנגדה נלחמו. גם אם לא קורה כך, על כלפנים עדיין ממשיך האדם לסבור מאותה מידה רעה המקננת בנפשו. ניתן להסביר תופעה זו בכמה דרכים. כאן, בהתאם לדברי הגר"א הנ"ל, נתייחס להסבר אחד. אם הקב"ה היה נותן ביד האדם לנצח את יצרו לחלוטין, האדם היה מרגיש שהוא פעל זאת בעצמו, והיה מתמלא בגאוה גדולה, ואומר בלבו "כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה", ולא היה מקיים את הציווי "וזכרת את השם אלקיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל" (דברים ח', י"ז – י"ח). אם כך, מה היה מרויח האדם מניצחון היצר, אולי המידה הרעה כבר לא הייתה מקננת בו, אבל מצד שני, הגאוה, שזו מידה מגונה ביותר (כיון שהיא המידה שהכי סותרת את השארת השכינה בלב האדם) הייתה מתאחזת בו במלא עוצמתה. על כן, השם יתברך הרוצה להביא את האדם לידי טובה נצחית, לא נותן לאדם לכבוש את יצרו לגמרי עד שהאדם לא ילחם עוד ועוד נגד יצרו, ובכל זאת לא יצליח לנצח נצחון מוחץ את היצר. רק אחרי שאדם עובר תהליך זה, ומגיע כבר לסף יאוש, ומרגיש איך כוחותיו דלים עד מאד, אז עשוי הוא להודות שבאמת אין לו כח לכבוש את יצרו. במצב זה מגיע הנס הגדול: האדם מתחיל להבין ולהרגיש שבלי עזרת השם באמת לא ניתן לכבוש את היצר הרע, ואין עליו אלא להשען על אבינו שבשמים, שהוא היחידי היכול לנצח את כל המלחמות ולכבוש את היצרים של בני האנוש. אז פונה האדם בצעקה ובתחנונים לבורא יתברך שיוציא אותו מן המיצר – מן היצר, לתוך החופש והמרחב, והשם יתברך שומע את תפלתו המגיעה מעומק הלב, וישועת השם נעשית כהרף עין, ובזה מגיע סופו של אותו יצר רע שהאדם כל כך רצה להשתחרר ממנו. היום במיוחד, לאנשים קשה לראות את ההצלחות שלהם במלחמת היצר. הקליפות היום כל כך משתוללות, שאלולא שחז"ל כבר גילו לנו שכך יהיה לקראת סוף הגלות, לא היינו מוצאים ידינו ורגלינו. לכן נדרש מאתנו היום במיוחד להתחזק באמונה שלמה ובבטחון מלא בבורא עולם – אין לנו להשען אלא על אבינו שבשמים. ובזכות זאת נזכה בקרוב בימינו לגאולה השלמה, אמן ואמן!