דורות ההמשך
New member
כיצד לספר את קורותיהם של הורינו
כיצד לספר את קורותיהם של הורינו
- פותח הנושא דורות ההמשך
- פורסם בתאריך
בני הרשקוביץ
New member
התלבטויות שונות לגבי סדנא
מה זה יוסיף לי כ"דור שני", לא נעים להגיד אבל ילדי ונכדי לא כל כך מתעניינים בנושא השואה, הם שמעו מאימי ז"ל. ילדי רואים את העיסוק שלי בפורום (שזה גם כלי נוסף להנחלת מורשת השואה) "כעיסוק מוזר". האם ילדכם מתעניינים או מתחמקים בנושא השואה? 3 מילדי היו כבר במסעות פולין (הם היו בסערת רגשות אז, היום קצת דעך) האם להשתתף בסדנא זה יועיל?
מה זה יוסיף לי כ"דור שני", לא נעים להגיד אבל ילדי ונכדי לא כל כך מתעניינים בנושא השואה, הם שמעו מאימי ז"ל. ילדי רואים את העיסוק שלי בפורום (שזה גם כלי נוסף להנחלת מורשת השואה) "כעיסוק מוזר". האם ילדכם מתעניינים או מתחמקים בנושא השואה? 3 מילדי היו כבר במסעות פולין (הם היו בסערת רגשות אז, היום קצת דעך) האם להשתתף בסדנא זה יועיל?
הדור הבא
היות ומחצית היום אני עוסקת בהנחלת היידיש לדור הבא, ומחצית היום אני יושבת פה ועוסקת בהנחלת זכרון השואה לדור הבא, אני בהחלט נחשבת למעט "טרללה" לא מזיקה בקרב בני משפחתי ומכריי. מה לעשות, זה הדבר היחיד בו אני מרגישה משמעות למה שאני עושה. עד כמה זה יעזור? אני לא יודעת, אבל אני יודעת שאם אני לא אעשה כלום אז בטח ששום דבר לא יתקדם. לגבי הבת שלי, היות ואני דור שלישי, הבת שלי שהיא עוד חודש אי"ה בת 11 היא כבר דור רביעי, מעדיפה באופן טבעי לקרוא ספרי "הארי פלונטר" על פני לשמוע סיפורים מהשואה. זה טבעי, ואני זורמת איתה בקצב שלה, ועונה על שאלות שלה. היא יודעת שזה חשוב לי, וזה מה שחשוב, שהיא לומדת על הנושא בקצב שלה, מתוך כבוד והערכה למה שחשוב לי. מעניין, שלמרות שהמשפחה שלי מרימה גבה לגבי עיסוקיי אלו, "ברגע האמת", כשעמדנו השנה בטקס השנה לסבתא שלי ז"ל, וקראנו מהמצבה את שמות בני משפחתה שנספו בשואה, פתאום הרימו בני המשפחה את העיניים אלי, ושאלו אותי באיזה שנה זה קרה? אני הייתי היחידה שידעתי לענות שבשנת 1943. במוצ"ש לפני שבועיים, ישבתי שלוש וחצי שעות עם האח שלי סבא שלי ז"ל שסיפר לי סיפורים מסמריי שיער על משפחתי בשואה, סבי וסבתי ז"ל לא הסכימו מעולם לספר לי סיפורים אלו. אני אעלה בלי נדר את הסיפורים לכאן לפורום. דפנה, גם את הבטחת להעלות את הסיפור של אבא שלך לכאן.
היות ומחצית היום אני עוסקת בהנחלת היידיש לדור הבא, ומחצית היום אני יושבת פה ועוסקת בהנחלת זכרון השואה לדור הבא, אני בהחלט נחשבת למעט "טרללה" לא מזיקה בקרב בני משפחתי ומכריי. מה לעשות, זה הדבר היחיד בו אני מרגישה משמעות למה שאני עושה. עד כמה זה יעזור? אני לא יודעת, אבל אני יודעת שאם אני לא אעשה כלום אז בטח ששום דבר לא יתקדם. לגבי הבת שלי, היות ואני דור שלישי, הבת שלי שהיא עוד חודש אי"ה בת 11 היא כבר דור רביעי, מעדיפה באופן טבעי לקרוא ספרי "הארי פלונטר" על פני לשמוע סיפורים מהשואה. זה טבעי, ואני זורמת איתה בקצב שלה, ועונה על שאלות שלה. היא יודעת שזה חשוב לי, וזה מה שחשוב, שהיא לומדת על הנושא בקצב שלה, מתוך כבוד והערכה למה שחשוב לי. מעניין, שלמרות שהמשפחה שלי מרימה גבה לגבי עיסוקיי אלו, "ברגע האמת", כשעמדנו השנה בטקס השנה לסבתא שלי ז"ל, וקראנו מהמצבה את שמות בני משפחתה שנספו בשואה, פתאום הרימו בני המשפחה את העיניים אלי, ושאלו אותי באיזה שנה זה קרה? אני הייתי היחידה שידעתי לענות שבשנת 1943. במוצ"ש לפני שבועיים, ישבתי שלוש וחצי שעות עם האח שלי סבא שלי ז"ל שסיפר לי סיפורים מסמריי שיער על משפחתי בשואה, סבי וסבתי ז"ל לא הסכימו מעולם לספר לי סיפורים אלו. אני אעלה בלי נדר את הסיפורים לכאן לפורום. דפנה, גם את הבטחת להעלות את הסיפור של אבא שלך לכאן.
כמי שגדל בבית בו סיפור השואה היה טא
כמי שגדל בבית בו לא סיפרו סיפורי שואה וההיסטוריה אצלנו החלה עם גיוסה של אימי לצה"ל נידבקתי בחיידק השואתי בגיל מבוגר יחסית,למעשה העיסוק בחומר הזה החל עם ניסיעתה של בכורתי לפולין, מועד שלכבודו אימי נאותה לספר את סיפורה לנכדתה. לצערנו הטבע עושה את שלו ודור הניצולים הולך ומתמעט ,אכן גם ילדי לא רוצים לשמוע ,אבל לטעמי אם אלמד איך ,אולי אצליח להנחיל את מורשת השואה לילדים אחרים,גם כאלה שלמשפחותיהם אין קשר ישיר לנושא. לדעתי עלינו להמשיך במסורת היהודית שאחד מהצווים שלה הוא "זכור" כשם שצווינו "זכור את יום השבת לקדשו" צווינו גם במצוות "זכור את אשר עשה לך עמלק" מוצצות מדאורייתא חובה עלינו לקיים ואכן היהדות אינה דת "נוחה"למשתמש אז אולי באי נוחות נעשה למען מצוות זכור זאת.
כמי שגדל בבית בו לא סיפרו סיפורי שואה וההיסטוריה אצלנו החלה עם גיוסה של אימי לצה"ל נידבקתי בחיידק השואתי בגיל מבוגר יחסית,למעשה העיסוק בחומר הזה החל עם ניסיעתה של בכורתי לפולין, מועד שלכבודו אימי נאותה לספר את סיפורה לנכדתה. לצערנו הטבע עושה את שלו ודור הניצולים הולך ומתמעט ,אכן גם ילדי לא רוצים לשמוע ,אבל לטעמי אם אלמד איך ,אולי אצליח להנחיל את מורשת השואה לילדים אחרים,גם כאלה שלמשפחותיהם אין קשר ישיר לנושא. לדעתי עלינו להמשיך במסורת היהודית שאחד מהצווים שלה הוא "זכור" כשם שצווינו "זכור את יום השבת לקדשו" צווינו גם במצוות "זכור את אשר עשה לך עמלק" מוצצות מדאורייתא חובה עלינו לקיים ואכן היהדות אינה דת "נוחה"למשתמש אז אולי באי נוחות נעשה למען מצוות זכור זאת.
דעתי הלא מחוייבת ?
שלום חברים דעתי הוא קצת שונה מכם אבל הקו הוא משותף לכולנו . אני למשל הפשר לומר שאני דור ראשון (צעיר??) שהתורר מאוחר והבין מה קרא לו בשואה . הייתי צריך לקבל "שוק " כימו המשפט דימניוק ולהתחיל לחקור את עצמי . ודאי זה לקח זמן רב אבל יש תוצאות . לגבי נכדי זה שונה מנכד לנכד , מה הפורש . הבכור אלעד(14 ) חשוב לו יותר שסבא שלו תמשיך להתאמן באומנות לחימה וידע בעל פה את סיפורי ובזה הוא מסתפק . שרון(14) גם פחות או יתר דואגת לי וגם מכירה הסיפור בעל פה נוסף היא גם דואגת לי ביום השואה מקום להרצאות . איתי (12) הואב מאוד הסבא שלו (דור המשך ) גם יודע +- הסיפר יותר חשוב לשחק כדורסל וכדור יד לדעת לאחר כול אימון מה שלום סבא אריה . גנית ולידר (9) יודעות מה קרה לסברא אריה רק בתקופה מסויימת וכשאני משתתף ביום הזכרון בבתי ספרם הם מלאות גאבה . לגולם יש דעה משותפת טוב שיש לנו סבא צעיר בעל חגורה חומה ולסוף ,אני חושב שאנחנו חייבים ללכת לפי הרוח שלהם ולתפס הזמן הנכון כידי להזכיר להם השואה . כעת בזמננו התיקשורת אלקטרונית מגדישה אמון תשומת לב לנושא ע" סרטים דוקומנטרי ולא לשכוח ערוץ האיטורי . בכול זאת אני מאמין שבעוד יובל שנים הנושא השואה תהיה מינורי דומה מאוד לתאריך 11/11/1918 אני מאחל לכם הטוב שבעולם סבא אריה (שולח ללא תיקון עברית )
שלום חברים דעתי הוא קצת שונה מכם אבל הקו הוא משותף לכולנו . אני למשל הפשר לומר שאני דור ראשון (צעיר??) שהתורר מאוחר והבין מה קרא לו בשואה . הייתי צריך לקבל "שוק " כימו המשפט דימניוק ולהתחיל לחקור את עצמי . ודאי זה לקח זמן רב אבל יש תוצאות . לגבי נכדי זה שונה מנכד לנכד , מה הפורש . הבכור אלעד(14 ) חשוב לו יותר שסבא שלו תמשיך להתאמן באומנות לחימה וידע בעל פה את סיפורי ובזה הוא מסתפק . שרון(14) גם פחות או יתר דואגת לי וגם מכירה הסיפור בעל פה נוסף היא גם דואגת לי ביום השואה מקום להרצאות . איתי (12) הואב מאוד הסבא שלו (דור המשך ) גם יודע +- הסיפר יותר חשוב לשחק כדורסל וכדור יד לדעת לאחר כול אימון מה שלום סבא אריה . גנית ולידר (9) יודעות מה קרה לסברא אריה רק בתקופה מסויימת וכשאני משתתף ביום הזכרון בבתי ספרם הם מלאות גאבה . לגולם יש דעה משותפת טוב שיש לנו סבא צעיר בעל חגורה חומה ולסוף ,אני חושב שאנחנו חייבים ללכת לפי הרוח שלהם ולתפס הזמן הנכון כידי להזכיר להם השואה . כעת בזמננו התיקשורת אלקטרונית מגדישה אמון תשומת לב לנושא ע" סרטים דוקומנטרי ולא לשכוח ערוץ האיטורי . בכול זאת אני מאמין שבעוד יובל שנים הנושא השואה תהיה מינורי דומה מאוד לתאריך 11/11/1918 אני מאחל לכם הטוב שבעולם סבא אריה (שולח ללא תיקון עברית )
ענת החמודה ערב טוב,ערב טוב
פורום נכבד, הסיפור שלי רץ בפורום הזה כבר זמן מה ומידי פעם עולה מחדש על הדף,בזכותך, ענת, לנו כבר ילדים גדולים ו 12 וחצי נכדים שהגדולה בת ,26 חלק מהם קוראים גם את הרי פורצר אך חלק מהם שואל הרבה שאלות,רק לפני 3 ימים הוזמנתי לאחד מבתי ספר התיכונים בהרצליה לספר את מסע השורשים שלנו לפולין, אנני יודע מי התרגש יותר הם... או אני.בכיתה ישבו כ 60 נערים לפני נסיעתם לאושויץ נכדתי הזהירה אותי מראש שזו הכיתה הכי מופרעת בבית הספר,והם יפריעו לי. זמן הסיפור היה למעלה משעה ועלי לציין שגם זבוב לא שמעתי בזמן הסיפור. בערב מצלצלת אלי המורה להודות לי ושואלת אותי. ואני מצתת: תגיד יהודה מה עשית לילדים האלה? אני המומה,האם השתמשת לפני-כן בהיפנוזה? הם ישבו מרותקים,מקשיבים.כשהיסתכלתי להם בעניים,זה אמר לי הכל,הם היו נבוכים,אני קיבלתי סיפוק רב, אני עוסק במחקר לגילוי רמז אפילו דק אודות משפחתי כבר למעלה מ6 שנים,זה דומה לפרי האבוקדו, עטוף בקליפה מתחת הבשר, ואחר מיכן הגרעין שאותו אנני מצליח משום מה לפצח,במחקר שלי אני נעזר בחוקר משפחות מאוניברסטת ורשה שעושה עבודה נהדרת (בהיתנדבות) ובחוקר משפחות מדרמונט גרמניה שגם הוא עושה את זה בהיתנדבות. ההישג הוא עצום.כדי לכתוב הכל אני צריך לשבת לפחות יומים ולךכתוב,אך אקצר.היגעתי לאישה נהדרת נוצריה אדוקה שאביה היה מתלמד אצל סבי בחנות.היא לאחר שקראה את הסיפור שלי שהוא דרך אגב מתורגם ל 5 שפות ורץ על מנועי חיפוש בכל העולם מצלצלת אלי יום אחד ומספרת לי בדרמטיות יהודה...אחיך חי ...אני חלמתי ואני אמצא לך אותו. כמובן שכששמעתי את זה נעמדו לי כל השערות שכבר מזמן נשרו לי אך היא לא ישבה בטל ושלחה מכתבים לכל מיני כנסיות בגרמניה וואר"הב מוזאונים שונים וךכנסיית המורמונים,אני כבר קיבלתי מכמה מהם תשובות שהם מוכנים בהחלט לעזור בחיפוש,כמו-כן אני בקשר הדוק אם אנשים ברחבי העולם ,שכנים של הורי שסיפרו לי אודותם חסרה לי לפזל רק עוד קובייה אחת... ערב טוב
פורום נכבד, הסיפור שלי רץ בפורום הזה כבר זמן מה ומידי פעם עולה מחדש על הדף,בזכותך, ענת, לנו כבר ילדים גדולים ו 12 וחצי נכדים שהגדולה בת ,26 חלק מהם קוראים גם את הרי פורצר אך חלק מהם שואל הרבה שאלות,רק לפני 3 ימים הוזמנתי לאחד מבתי ספר התיכונים בהרצליה לספר את מסע השורשים שלנו לפולין, אנני יודע מי התרגש יותר הם... או אני.בכיתה ישבו כ 60 נערים לפני נסיעתם לאושויץ נכדתי הזהירה אותי מראש שזו הכיתה הכי מופרעת בבית הספר,והם יפריעו לי. זמן הסיפור היה למעלה משעה ועלי לציין שגם זבוב לא שמעתי בזמן הסיפור. בערב מצלצלת אלי המורה להודות לי ושואלת אותי. ואני מצתת: תגיד יהודה מה עשית לילדים האלה? אני המומה,האם השתמשת לפני-כן בהיפנוזה? הם ישבו מרותקים,מקשיבים.כשהיסתכלתי להם בעניים,זה אמר לי הכל,הם היו נבוכים,אני קיבלתי סיפוק רב, אני עוסק במחקר לגילוי רמז אפילו דק אודות משפחתי כבר למעלה מ6 שנים,זה דומה לפרי האבוקדו, עטוף בקליפה מתחת הבשר, ואחר מיכן הגרעין שאותו אנני מצליח משום מה לפצח,במחקר שלי אני נעזר בחוקר משפחות מאוניברסטת ורשה שעושה עבודה נהדרת (בהיתנדבות) ובחוקר משפחות מדרמונט גרמניה שגם הוא עושה את זה בהיתנדבות. ההישג הוא עצום.כדי לכתוב הכל אני צריך לשבת לפחות יומים ולךכתוב,אך אקצר.היגעתי לאישה נהדרת נוצריה אדוקה שאביה היה מתלמד אצל סבי בחנות.היא לאחר שקראה את הסיפור שלי שהוא דרך אגב מתורגם ל 5 שפות ורץ על מנועי חיפוש בכל העולם מצלצלת אלי יום אחד ומספרת לי בדרמטיות יהודה...אחיך חי ...אני חלמתי ואני אמצא לך אותו. כמובן שכששמעתי את זה נעמדו לי כל השערות שכבר מזמן נשרו לי אך היא לא ישבה בטל ושלחה מכתבים לכל מיני כנסיות בגרמניה וואר"הב מוזאונים שונים וךכנסיית המורמונים,אני כבר קיבלתי מכמה מהם תשובות שהם מוכנים בהחלט לעזור בחיפוש,כמו-כן אני בקשר הדוק אם אנשים ברחבי העולם ,שכנים של הורי שסיפרו לי אודותם חסרה לי לפזל רק עוד קובייה אחת... ערב טוב
בני הרשקוביץ
New member
יהודה סיפור מרגש
נאחל שתספר כאן על מציאת אחיך.
נאחל שתספר כאן על מציאת אחיך.
אכן סיפור מרגש! מצטרפת לאיחולים שתמצא את אחיך, ומקוה שתספר לנו על כך, שנשוב ונתרגש איתך. מה שסיפרת על ההקשבה של הילדים ה"מופרעים" גם הוא מחמם את הלב, ומוכיח לכולנו, שלא נכון להיות שבויים בדיעות קדומות, והנוער של ימינו, ואפילו ה"בעייתי", כן רוצה ויודע להקשיב, כשהסיפור מוגש לו נכון.
../images/Emo45.gif
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.