כיצד לספר לבתי בת 7 על אובדן סבתא

[odel50]

כיצד לספר לבתי בת 7 על אובדן סבתא

 

[iameden]

אובדן אדם קרוב

לספר לילד על מוות זו התמודדות מאוד לא פשוטה. עם כל האבל והקושי, צריך להתמודד גם עם כל הרגשות והרצון לגונן על הילד מפני מידע כזה או אחר ולא לחשוף אותו לדברים שהיינו מעדיפים לחסוך ממנו בשלב זה בחייו (או לתמיד בעצם).
בגיל של ביתך, הדבר הטוב ביותר לעשות הוא לדבר על המוות בצורה פשוטה וקונקרטית. כלומר, לא כדאי לומר לילד משפטים כמו "סבתא בשמיים" כי זה מאוד מופשט ומבלבל את הילד (אז היא פה? היא לא פה? היא קיימת? היא רואה? היא תבוא לבקר?).
הורים רבים חוששים לספר על מוות של אדם קרוב כדי לא להלחיץ את הילד או "להכניס לו רעיונות לראש" לגבי מוות.
כבר מהגיל הרך יש לילדים תפיסה מסויימת לגבי מוות ויש צורך שההורה יתווך לילד את המוות ולא יתעלם מהמצב או יסתיר.
לכל הילדים כבר יש רעיונות לגבי מוות והדבר הטוב ביותר שאפשר לעשות זה לבדוק איתה מה היא יודעת על מוות על ידי שאילת שאלות או מתן תשובות מאוד קצרות ופשוטות (לעיתים הילד ישאל- גם אני הולך למות? או גרוע יותר- אמא, גם את תמותי? שאלות מסוג זה מאוד קשות להורים וזה משאיר אותם קצת המומים.
כשילד שואל אותנו שאלה מהסוג הזה, רצוי שננסה לבדוק איתו מה הוא מבין מכך משום שאצל כל ילד זה "יושב" על מקום אחר ולכן כל ילד יתן לנו תשובה אחרת לגמרי ורצוי שנדע מאיפה השאלה מגיעה לפני שנענה עליה
כמו כן, צריך לאשר ליד שהוא בטוח (ושאת בטוחה)- רק אנשים מאוד מאוד מאוד זקנים או מאוד מאוד מאוד חולים, מתים.
לא כדאי להסתיר או להמנע מלספר את נסיבות המוות, אבל צריך לספר בקצרה ובפשטות האפשרית (היתה לה מחלה נורא נדירה (עדיף לורמ נדירה כדי להרחיק את זה ממך וממנו) או היתה תאונה וכדומה).
צריך להסביר שמוות הוא בלתי הפיך. ובלתי נמנע (לא היו יכולים לעשות כלום כדי לשנות את המצב. הרופאים עשו כל מה שיכלו)...

כמובן שבמקביל צריך לתת מקום לרגשות שמתלווים לכך- עצב, כעס, אובדן געגועים ולעיתים אף אשמה (אני כעסתי על סבתא ואולי בגלל זה היא מתה). צריך לתת לכל הרגשות הללו מקום ולומר שזה בסדר ונורמלי להרגיש כך.
כמו כן, הייתי מציעה לה להפרד מסבתא על ידי ציור,שיר או כל דבר אחר שהיא תרצה לעשות. יכול להיות שבשלב זה היא לא תרצה, וזה בסדר. צריך לתת לה זמן לעבד ולעכל...

תנחומי