כמה מחשבות
חשוב מאוד לספר לילדים ועוד יותר חשוב מכך הוא לא ליצור מסתורין סביב "המחלה". חשוב לקרוא למחלה - תהיה אשר תהיה בשמה. כדי לא ליצור פחדים והקשרים בעיקר אצל ילדים קטנים עם העובדה שמישהו חולה - כי אחר כך כשמישהו יהיה חולה בשפעת החרדה אצל הילד יכולה להיות עצומה. אז חושב לדעת ש"המחלה" היא נניח סרטן.
מעבר לכך שכשמו שציינת חשוב שהגילוי יהיה בהתאם לגיל ורמת ההתפתחות של הילד -חשוב בעיני גם שההסברים והפרטים יהיו לפי שאות הילד - כלומר - חשוב להגיד לילד שיש לאבא או אמא סרטן, להסביר שיש טיפולים כאלה ואחרים ומה אנחנו חושבים לעשות. אבל אם הילד לא רוצה לרדת לפרטים, אז לא חייבים להעמיס אותם עליו. אחרי הפרטים הכללים יש להניח לילד או לילדים לשאול כרצונם, ואם אין להם עוד שאלות -אז גם זה בסדר.
חשוב מאוד להסביר לשאר הסובבים את הילד -מה הוא יודעו עד כמה הוא מעונין לדעת - כדי לא ליצור מצבים בהם ההורים עושים את הדבר הנכון אבל מבוגרים אחרים בסביבה "מטילים מעמסה" על הילד בכך שהם מצווים עליו להיות חזק בשביל ההורים, לא להציק לאבא או לא להכביד על אמא - מה שיכול להיות הרסני עבור הילד ולהרחיק אותו מההורים - הן החולה והן הבריא.
חשוב מאוד לפתוח ערוץ תקשורת ברור לילד - ומדי פעם - גם אם הוא לא שואל שאלות - להזכיר לו שהערוץ הזה קיים. אם נגיד למבוגר אתה תמיד יכול לפנות אלי זה יתקבל אולי כפשוטו. אם נגיד את זה \לילד ולא נזכיר לו את זה מדי פעם -זה כאילו לא אמרנו כלום. צריך כמובן גם להוכיח לו שזה אכן קורה . גם אם הילד בא ורוצה מידע או משהו אחר בזמן מאוד לא נוח - להגיד לו - השאלה שלך חשובה ואני מאוד רוצה להתייחס אליה אבל כרגע אני מרגישה ממש רע, איני חייבת ללכת למקום אחר וכו. בוא נקבע מועד שבו נדבר על זה. מה דעתך על היום בערב? לא להשאיר דברים פתוחים לא להשאיר את הילד "תלוי באוויר".
ולזכור שאנחנו לא עושים לילד טובה אם אנחנו מסתירים ממנו את האמת. כי הוא יודע אותה בעצמו. אנחנו רק מבודדים אותו ומקשים עליו. נכון - לא חייבם להגיד לו -לאמא יש סרטן והיא הולכת למות. אבל כמו שציינת - אם הילד שואל שאלות - האם מתים מזה? להגיד שאפשר, להגיד שאנחנו עושים כל מה שאפשר כדי להחלים, -הכל בהתאם לבחירה המשפחתית ולשאלות של הילד.
