ברוך הבא לפורום עדן
כל הכבוד על המודעות לנושא והרצון למנוע. אני מקווה שעברת מעט על דפי הפורום, שכוללים גם עצות ספציפיות וגם הפניות למאמרים וקישורים בנושא עליו שאלת. רציתי לחדד מעט את נושא הנכות של הילד ומדוע היא מדאיגה אותך באופן מיוחד. מכיוון שלא פירטת בן כמה הילד ומהי הנכות, אני אנסה להניח הנחות - ואשמח אם תפרט בהמשך ותתקן אותי. אני מניחה שהסיבה שאתה מודאג היא כי מדובר בנכות פיזית שדורשת טיפולי מגע, הרמה והעברה של הילד על ידי מטפלים שונים בין במסגרת הביתית, בבית הספר ובחוגים. כאשר אין ליד יכולת פיזית להתנגד למגע בו, גם אם הוא לא נעים. הכלי העיקרי למניעת ניצול מיני לגבי כל ילד, ובפרט הילד הנכה הוא מודעות למושג מגע בטוח, ובעיקר זכותי על גופי. יש לשוחח עם הילד (ואפשר להיעזר בספרים מותאמים לגילו) ולהסביר לו כי יש לו זכות להסכים או לדחות כל מגע בו אם אינו נעים לו. חשוב שהשיחה לא תתמקד דוקא במגע מיני (כדי לא להפוך אותו מילד בעל שמחת חיים טבעית, לילד חששן ופרנואיד), אלא לכל מגע שאינו נעים לו, ולא נדרש לצורך הטיפול הרפואי. כך למשל אם נהג ההסעה צובט אותך תוך כדי ההעברה לכסא - יש לך זכות להעיר ולהתנגד לכך. לעומת זאת, אם בזמן הפיזיוטרפיה לפעמים כואב ולא נעים, אז הפתרון הוא לא להפסיק את הפיסוטרפיה אלא לבקש נוכחות הורה או מדריך נוסף בזמן הטיפול. הכלל השני, שמבקש מהדוגמאות שנתתי קודם הוא פתיחות כלפי ההורים - חשוב שהילד ידע מי הם המבוגרים שהוא סומך עליהם וידאג לשתף אותם בכל דבר שלא נעים לו. אם זה ההורים או היועצת או המחנכת - כאשר קורה משהו שלא נעים לו, זו לא הלשנה אם הוא מספר, וכל הגורמים ה"בטוחים" צריכים לשדר לו שזו לא טרחה אם הם מגיעים להיות נוכחים בפעילות אחרת, אלא חלק מהתמיכה הטבעית שלהם בו. רק עם ישום שני כללים אלו, תוכל לדעת שהילד בטוח. והכלי השלישי שלא מכוון לילד אלא אליך בהורה : לבקר כל הזמן בהפתעה במוקדי חייו של הילד. לא בצורה מפריעה, אלא בצורה טבעית ומשתתפת - לשבת בחדר בזמן טיפולים שהוא מקבל, לבקר בשיעורים, להיות בקשר עם המחנכים וכל הזמן לשוחח עם הילד, לשמוע מה עובר עליו, איך הוא מרגיש , מה הוא חולם. אם תקפיד על כך, אז גם אם יהיה נסיון לניצול מיני, אתה תחוש בסימנים המקדימים או שהילד יוכל לפנות אליך באותו רגע שמשהו לא היה נעים לו או עורר בו חשד.
