כיצד מספרים לילדים

[בעז31]

כיצד מספרים לילדים

שלום לכולם,
לפני כשבוע התגלה לאימי סרטן השחלה. אנחנו מתחילים בכימותרפיה ואחריה ניתוח כריתת שחלה.
לאחיותיי יש ילדים בגילאי 6 - 12 ואנחנו מתלבטים כיצד לספר להם על המחלה של סבתם. הם מאוד קרובים אליה,רואים אותה כמעט כל יום כי גרים קרוב.
אשמח לעצתכם, תודה רבה.

 

[נסיכת הכוכב]

לספר הכי פשוט שיש

להגיד שסבתא "קצת חולה" היא מתחילה לקבל טיפול במחלה שיש לה
ואם וכאשר השיער ינשור , אז להסביר שהתרופות שלה מאד מיוחדות וגורמות לנשירה של השיער
ושסבתא תבריא השיער יגדל חזרה , אז לא צריך לדאוג
וצריך להביר שסבתא מקבלת תרופות חזקות אז אנשים חולים אסור להתקרב אליה כי אז היא תדבק
ילד מקבל הסבר פשוט , אנחנו הבוגרים לוקחים את הסרטן עם המון פחד וחששות את זה לא צריך להעביר לילדים
תתפלא כמה הילדים מבינים פשוט , הם מקוים לטוב, חשוב לא לשדר להם צער ובטח לא חששות
וגם לך ולאחיות שלך צריך תקווה ואמונה שהטיפול יעזור ואמא שלך תבריא
כי כיום הטיפול בסרטן הוא בפרוטקולים מסודרים כמו הטיפול בשפעת , רק שיש בזה קצת יותר סיכון משפעת
למרות שבתקופה האחרונה יש אנשים שמתים גם משפעת , אז להיות עם אמך עם המון תקווה ואופטימיות
זה יכול להעביר את הטיפולים קלים יותר, האופטימיות תקל עליה להתמודד עם הקושי שבטיפולים

 

[gudat]

אבל סבתא לא "קצת חולה"

אני בעד להתייעץ עם איש מקצוע, מישהו שאתם מכירים, יועצת בית הספר.
בדר"כ אומרים לספר לכל ילד לפי רמת ההבנה שלו, ולענות על שאלות שעולות מהם. שהם יכתיבו את הקצב (ואם זה 6-12, ודאי שלכל אחד יכול להיות קצב אחר. גם כשזה אותו גיל כל אחד הוא שונה ויכול להכיל כמות שונה של מידע...).
אין לי משפטי מחץ שצריך להגיד, אני באמת חושבת שאיש מקצוע יכול מאד לעזור ולהקל. אולי אפילו לקבוע פגישה חד או דו פעמית שממש יגידו לכם מה להגיד, ואח"כ ידריכו להמשך לפי התגובות של הילדים.
זה קטע לא פשוט...
בהצלחה!

 

[נסיכת הכוכב]

למה להפחיד את הילד

אצל הילד הוא לא מבדיל בין מחלה לבין "מחלה" ,
כיום מחלות הסרטן מטופלות בפרוטוקול כמו שפעת
פעם בתפיסה היה שמי שחולה בסרטן זה סוף העולם כיום זה לא ככה
הילד יתיחס לפי רמת החרדה שלך , שאתה מסביר לו מה עם החולה
וגם למטופל עדיף שהמשפחה לא תהיה חרדה ותהיה אופטימית ,כי גם למחלות סרטן יש הבראה
זה לא כמו שהיה פעם שזה היה פסק דין גמור וזה רק ענין של זמן

אנחנו הסברנו לקטנה של אחי שאבא חולה וככה היא קבלה את זה וחיה עם זה בסדר
ואז הוא אושפז עם בעיות נשימה קשות , כי לצערי הוא אגר מים סביב הריאה , הוא היה בסכנת חיים
לה לא רצו להסביר מה עם אבא רק אמרו שהוא מאושפז, היא קלטה את החרדה שלהם והגיבה מייד
למחרת היא הלכה לגן ואמרה לגננת אבא בבית חולים ואני מפחדת שהוא לא יחזור כמו סבתא שלי
אז צריך להסביר אבל בלי חרדה מיותרת , על הקטנים זה משפיע אחרת

כשהיא היתה בת 3 אשפזו את הסבתא בבידוד בגלל חיידק עמיד ברגל על תותב שהושתל באגן השבור
היא התעקשה להכנס לראות שסבתא חיה ולדבר איתה , וגם נתנה לה נשיקה , ככה היא נפרדה מסבתא אהובה
לצערי הטיפול האנטיביוטי מלא עזר אלא פגע בכליה , היא נפטרה, שכל המשפחה היתנה בקבורה
השאירו אותה אצל חברה של האמא , לילדה נאמר סבתא עלתה לשמים היא קבלה את זה הכי פשוט שאפשר
אבל עכשיו כל פעם שאחי או אני מתאשפזים אז זה עבורה סוף העולם , היא מפחדת עלינו

פעם היא שאלה אותי פעם את חולה כמו סבתא,או כמו אבא ?
6מרתי שאני הולכת רק לבדיקה כמו אבא כי הלכתי לצינטור , אבל אבא חוזר לישון בבית בלילה
ואת נשארת בבית החולים הבטחתי שאני אחזור אביא אותה אלי שתראה שאני בסדר
אז זה העניין שהם מרגישים מה עובר עליהם , אם יש חרדה א הם קולטים מהר , לא משנה מה יגידו להם
הם קולטים חלקי שיחות ואת שפת הגוף , הקטנים הללו חכמים מאד , לכן צריך להיות זהירים בסביבה שלהם
,

 

[מטילדה11]

להסביר פשוט ולא לשכוח שלילדים היום יש חבר

שקוראים לו גוגל ויש לו המון תשובות.

הם קולטים מילה או שתייים והולכים לשאול אותו .

לכן ההסבר צריך להיום קצר, עניני ומדויק.

 

[מטילדה11]

כאמור. לשוחח איתם בצורה אמיתית וכנה

לזכור שהם קולטים את כל המסרים הסמויים וקוראים אותנו במדויק. ילד בן 12 הוא גדול ומבין.

להסביר שסבתא חולה במחלה יותר קשה שהטיפול וההבראה יקחו הרבה זמן ודאגות ושכולנו מקווים לטוב .

לשתף אותם ולתת להם "תפקיד" של שמירה על השיגרה . עכשיו הם צריכים להקפיד על המטלות שלהם - בלימודים, חוגים ושיגרת הבית וככה הם יוכלו הכי טוב לעזור.

כשנותנים "תפקיד" יש שיתוף פעולה. ולציין שהם תמיד יכולים לבוא ולשאול אם הם רוצים עוד מידע. כדי לזכור ילד שמסתירים ממנו חושב שהכי גרוע יכול להיות ומפחד הרבה יותר מכל אמת הכי קשה שיש.

 

[guytavori]

איך לספר לילדים- אליזבת קובלר רוס

היי,

אליזבת קובלר רוס עבדה עם ילדים המתמודדים עם מחלות מאיימות חיים, וכתבה ספרים רבים,
חלקם תורגמו לעברית- מומלץ מאוד.

אני תרגמתי ספרון קצרצר שהיא כתבה הנקרא "מכתב לילד עם סרטן" שם היא מסבירה לילד בן 9 על חיים, מוות ומה שביניהם.

גישתה של קובלר רוס על קצה המזלג אומרת שילדים רואים ומבינים הכל, והרבה פעמים מהר יותר מאיתנו המבוגרים.
היא ממליצה לדבר איתם בגובה העיניים ולשתף אותם בדברים הקורים, היא אומרת שמצבים בהם מנסים להגן על ילדים רק מחמירים את מה שקורה.

מקווה שסייעתי,
אהבה רבה,
גיא.