כיצד רימו רופאים חובשי כיפה את רבני ש"ס
כיצד רימו רופאים חובשי כיפה את רבני ש"ס עד שהורו לחברי הסיעה להצביע בעד חוק המתיר רציחה בחלק הראשון של סדרת המאמרים הזאת, הסברנו מדוע הצביעה סיעת ש"ס בעד הצעת החוק לקביעת "מוות מוחי", והדגשנו שהדבר נעשה על סמך מצג שווא שהוצג לרבני ש"ס, ע"י רופאים חובשי כיפה, שטענו כאילו השתנה היום המצב בגלל מכשירים חדשים, המאפשרים לקבוע בוודאות קיום של "מוות מוחי". ראיינו את ד"ר יהונתן כהן, היועץ הרפואי של "המרכז הלאומי להשתלות", הגוף האחראי מטעם משרד הבריאות לביצוע השתלות בארץ, ושאלנו בין היתר, על ענין זה: שאלה: "כיצד נקבע ´מוות מוחי´?" ד"ר כהן: "זאת בדיקה קלינית. אין כרגע דרישה חוקית לבצע בדיקה מכשירית". שאלה: "ומתי צריך היום לבצע בדיקה במכשיר?" ד"ר כהן: "כאשר אי אפשר לבצע אחת הבדיקות הקליניות, למשל נפגע בתאונת דרכים שאי אפשר לבצע בדיקת אישונים, או בדיקת דם, אז החוק אומר שחייבים לבצע בדיקה מאשררת שמדגימה חוסר זרימת דם מוחלטת. יש TCD או מיפוי, או הזרקת חומר ניגוד לעורקים הראשיים של המוח". שאלה: "אם די בבדיקה אחת?" ד"ר כהן: "כן. צריך לבצע אחת מן הבדיקות האלה". שאלה: "האם התחדש משהו בתחום המכשור? האם קיימים היום מכשירים חדשים?" תשובה: "לא. אלה אותם מכשירים שקיימים כבר שנים רבות, לא השתנה דבר מבחינת מכשירים". כלומר, "המכשיר החדש... שיקבע כי קיימת הפסקה מלאה ובלתי הפיכה של תפקוד המוח" כמו גם הקביעה ש"כיום המכשור הרפואי מאפשר כאמור בדיקת המצב המוחי באופן ודאי המראה על מאת האחוזים של המוח שהם אבודים" – מצויים רק בהודעת ש"ס, אבל לא במדע הרפואה. אבל בש"ס לא היו צריכים לחכות לראיון שלנו עם ד"ר כהן, כדי לדעת שאין שום מכשירים חדשים ששינו את המצב. ביום 13.11.2007, בשעה 09:30 התקיימה ישיבה של ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של בית המחוקקים, כאשר על סדר היום: "הצעת חוק קביעת מוות מוחי-נשימתי, של חה"כ עתניאל שנלר" לישיבה הוזמנו, בין היתר: הרב ד"ר מרדכי הלפרין - הוועדה לביו-אתיקה, ממונה על אתיקה רפואית, משרד הבריאות. הרב פרופ´ יגאל שפרן - הרבנות הראשית לישראל. פרופ´ אברהם שטינברג - בית-החולים שערי צדק. ד"ר ירון בר-לביא - מנהל מחלקת טיפול נמרץ כללי, בית-החולים רמב"ם, האיגוד הישראלי. שלושת הראשונים, הם הרופאים שעל חוות דעתם הסתמכו רבני ש"ס, כאשר הורו לחברי הסיעה להצביע בעד החוק. להלן ציטוטים מתוך ישיבה זו: ירון בר-לביא: "אני רוצה להסביר מאין נולד הצורך במכשור נוסף. ניתן בצורה חוקית רפואית וגם הלכתית טובה לקבוע מוות מוחי בעזרת בדיקה קלינית מלאה, אולם במקרים מסוימים נתקלים בבעיה. המקרים הבעייתיים נובעים מהמצב הגופני של החולה (שלא מאפשרים קביעה קלינית ולכן נעזרים במכשירים – ש.ק.)...קראנו לזה מבחני-עזר. ...אני מבקש לומר דבר מה על האובייקטיביות של הבדיקה. אין ברפואה בדיקה שאין בה טעויות...שאי אפשר לטעות גם בבדיקה המכשירנית. בסופו של דבר מישהו עושה אינטרפרטציה לבדיקה של המכשיר. לעתים זה טכנאי ולא רופא, כמו בבדיקות EEG וכן הלאה, ולעתים זה רנטגנולוג". הקורא מתבקש להשוות בין עדות המומחה לבין הנאמר בהודעת ש"ס: "כיום המכשור הרפואי מאפשר כאמור בדיקת המצב המוחי באופן ודאי המראה על מאת האחוזים של המוח שהם אבודים". אומר בפירוש הרופא המומחה שמעיד לפני ועדת בית המחוקקים, שאין דבר כזה של בדיקה עם מכשירים שקובעת בוודאות מצב של "מוות מוחי". גם באתר הרפואה דוקטורס מובא דיון על החוק האמור, ונאמר שם: "ד"ר ירון בר לביא...הביע הסתייגות מכוונת החוק המוצע להוסיף מבחני עזר טכנולוגיים לרגע המוות, ואמר כי אין אף מבחן שהוא אובייקטיבי לגמרי, כיוון שבני אדם מפענחים אותו". גם אם לא קראו את דברי ד"ר בר לביא שם, בכל אופן, כל שלושת הרופאים חובשי הכיפות שעל סמך חוות דעתם הצביעה ש"ס בעד החוק, נכחו בישיבה ואף אחד לא הביע דעה אחרת – כלומר הם מסכימים עם הנאמר לעיל. למרות זאת, כאשר דברו עם רבני ש"ס, אמרו להם שיש מכשירים כאלו. כלומר, הם שקרו. נציין שמרבית הדיון בוועדת בית המחוקקים נסב על שאלות טרמינולוגיות, כאשר מטרת המשתתפים היא למצוא ניסוח, כדי לא להופיע כשקרנים מחד, אבל לא לגלות את האמת מאידך גיסא. למשל: היו"ר יצחק גלנטי: "יש לך הצעה להחליף את המילה "אובייקטיבית" במונח שיכול להיות גם בעל משמעות משפטית?" ירון בר-לביא: "...לא צריך להגיד ´אובייקטיבי´ או ´לא אובייקטיבי´. זה אף פעם לא יהיה אובייקטיבי באמת... גם אם אתה בודק CT מוח, זה לא משנה, כי עדיין יש רופא או טכנאי שעושה לבדיקה אינטרפרטציה. לכן זה לעולם לא לגמרי אובייקטיבי. זה עוד בדיקת-עזר בעזרת מכשיר, כפי שנכתב". דברים מפורשים. " זה אף פעם לא יהיה אובייקטיבי באמת". מסתבר שוב, שהודעת ש"ס ש"כיום המכשור הרפואי מאפשר כאמור בדיקת המצב המוחי באופן ודאי המראה על מאת האחוזים של המוח שהם אבודים" – עומדת בניגוד למה שאומרים המומחים הרפואיים עצמם. וזה נאמר בישיבה שדנה ספציפית על החוק האמור. יו"ר הועדה מקשה: בשלב זה נעצור לרגע לשאול שאלה. אותו פרופ´ שטיינברג, שסיפר מעשיות על מכשירים חדשים כביכול שעליהם לכאורה אפשר לסמוך שאכן החולה נמצא במצב של "מוות מוחי", כלומר, "באופן ודאי המראה על מאת האחוזים של המוח שהם אבודים", כאמור בהודעת ש"ס - סיפורים שעליהם הסתמכו כאשר הצביעו בעד החוק – אותו פרופ´ שטיינברג, תמך הרי בקביעת "מוות מוחי" גם לפני שהומצאו לכאורה "המכשירים החדשים". על סמך מה הוא ביסס אז את תמיכתו שאפשר להתחיל לקצור אברים מחולים המצויים במצב של "מוות מוחי"? מי שיטרח לקרוא את הפרוטוקול של ישיבת וועדת בית המחוקקים, ימצא סתירה בולטת ומשמעותית נוספת בין הנאמר בה ובין הודעת ש"ס לבין הנאמר בוועדת בית המחוקקים. יגאל שפרן: "מזווית הראייה ההלכתית, כל מכשיר שמזיז את הנבדק אסור על-פי ההלכה, שמא הוא חי ועצם הזזתו משנה אותו. לכן אנחנו רואים חשיבות גדולה מאוד שייקבע, בחקיקה או בדרך אחרת, שמדובר באמצעים שלא מזיזים את הפציינט. ייתכן שמישהו ירצה להוריד אותו ל-CT Scan. אנחנו לא מעוניינים בכך". בהודעת ש"ס לעומת זאת, נכתב: "החוק מגדיר לראשונה כיצד נקבע המוות המוחי-הנשימתי...ובנוסף בבדיקת מכשיר מיוחד שיקבע כי קיימת הפסקה מלאה ובלתי הפיכה של תפקוד המוח, לרבות גזע המוח...החוק מאפשר שימוש במכשירים מכמה סוגים, למשל סי.טי. סקאן או "MRI. כלומר, ד"ר שפרן – אחד הרופאים חושבי הכיפה שעליהם הסתמכו רבני ש"ס – אומר שמכשיר סי. טי. סקאן עלול לגרום למות החולה, בעוד בהודעת ש"ס נאמר שהחליטו לתמוך בהצעת החוק מפני שהוא קובע שצריך לבדוק את השכיב מרע עם מכשיר זה. (צופר)
כיצד רימו רופאים חובשי כיפה את רבני ש"ס עד שהורו לחברי הסיעה להצביע בעד חוק המתיר רציחה בחלק הראשון של סדרת המאמרים הזאת, הסברנו מדוע הצביעה סיעת ש"ס בעד הצעת החוק לקביעת "מוות מוחי", והדגשנו שהדבר נעשה על סמך מצג שווא שהוצג לרבני ש"ס, ע"י רופאים חובשי כיפה, שטענו כאילו השתנה היום המצב בגלל מכשירים חדשים, המאפשרים לקבוע בוודאות קיום של "מוות מוחי". ראיינו את ד"ר יהונתן כהן, היועץ הרפואי של "המרכז הלאומי להשתלות", הגוף האחראי מטעם משרד הבריאות לביצוע השתלות בארץ, ושאלנו בין היתר, על ענין זה: שאלה: "כיצד נקבע ´מוות מוחי´?" ד"ר כהן: "זאת בדיקה קלינית. אין כרגע דרישה חוקית לבצע בדיקה מכשירית". שאלה: "ומתי צריך היום לבצע בדיקה במכשיר?" ד"ר כהן: "כאשר אי אפשר לבצע אחת הבדיקות הקליניות, למשל נפגע בתאונת דרכים שאי אפשר לבצע בדיקת אישונים, או בדיקת דם, אז החוק אומר שחייבים לבצע בדיקה מאשררת שמדגימה חוסר זרימת דם מוחלטת. יש TCD או מיפוי, או הזרקת חומר ניגוד לעורקים הראשיים של המוח". שאלה: "אם די בבדיקה אחת?" ד"ר כהן: "כן. צריך לבצע אחת מן הבדיקות האלה". שאלה: "האם התחדש משהו בתחום המכשור? האם קיימים היום מכשירים חדשים?" תשובה: "לא. אלה אותם מכשירים שקיימים כבר שנים רבות, לא השתנה דבר מבחינת מכשירים". כלומר, "המכשיר החדש... שיקבע כי קיימת הפסקה מלאה ובלתי הפיכה של תפקוד המוח" כמו גם הקביעה ש"כיום המכשור הרפואי מאפשר כאמור בדיקת המצב המוחי באופן ודאי המראה על מאת האחוזים של המוח שהם אבודים" – מצויים רק בהודעת ש"ס, אבל לא במדע הרפואה. אבל בש"ס לא היו צריכים לחכות לראיון שלנו עם ד"ר כהן, כדי לדעת שאין שום מכשירים חדשים ששינו את המצב. ביום 13.11.2007, בשעה 09:30 התקיימה ישיבה של ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של בית המחוקקים, כאשר על סדר היום: "הצעת חוק קביעת מוות מוחי-נשימתי, של חה"כ עתניאל שנלר" לישיבה הוזמנו, בין היתר: הרב ד"ר מרדכי הלפרין - הוועדה לביו-אתיקה, ממונה על אתיקה רפואית, משרד הבריאות. הרב פרופ´ יגאל שפרן - הרבנות הראשית לישראל. פרופ´ אברהם שטינברג - בית-החולים שערי צדק. ד"ר ירון בר-לביא - מנהל מחלקת טיפול נמרץ כללי, בית-החולים רמב"ם, האיגוד הישראלי. שלושת הראשונים, הם הרופאים שעל חוות דעתם הסתמכו רבני ש"ס, כאשר הורו לחברי הסיעה להצביע בעד החוק. להלן ציטוטים מתוך ישיבה זו: ירון בר-לביא: "אני רוצה להסביר מאין נולד הצורך במכשור נוסף. ניתן בצורה חוקית רפואית וגם הלכתית טובה לקבוע מוות מוחי בעזרת בדיקה קלינית מלאה, אולם במקרים מסוימים נתקלים בבעיה. המקרים הבעייתיים נובעים מהמצב הגופני של החולה (שלא מאפשרים קביעה קלינית ולכן נעזרים במכשירים – ש.ק.)...קראנו לזה מבחני-עזר. ...אני מבקש לומר דבר מה על האובייקטיביות של הבדיקה. אין ברפואה בדיקה שאין בה טעויות...שאי אפשר לטעות גם בבדיקה המכשירנית. בסופו של דבר מישהו עושה אינטרפרטציה לבדיקה של המכשיר. לעתים זה טכנאי ולא רופא, כמו בבדיקות EEG וכן הלאה, ולעתים זה רנטגנולוג". הקורא מתבקש להשוות בין עדות המומחה לבין הנאמר בהודעת ש"ס: "כיום המכשור הרפואי מאפשר כאמור בדיקת המצב המוחי באופן ודאי המראה על מאת האחוזים של המוח שהם אבודים". אומר בפירוש הרופא המומחה שמעיד לפני ועדת בית המחוקקים, שאין דבר כזה של בדיקה עם מכשירים שקובעת בוודאות מצב של "מוות מוחי". גם באתר הרפואה דוקטורס מובא דיון על החוק האמור, ונאמר שם: "ד"ר ירון בר לביא...הביע הסתייגות מכוונת החוק המוצע להוסיף מבחני עזר טכנולוגיים לרגע המוות, ואמר כי אין אף מבחן שהוא אובייקטיבי לגמרי, כיוון שבני אדם מפענחים אותו". גם אם לא קראו את דברי ד"ר בר לביא שם, בכל אופן, כל שלושת הרופאים חובשי הכיפות שעל סמך חוות דעתם הצביעה ש"ס בעד החוק, נכחו בישיבה ואף אחד לא הביע דעה אחרת – כלומר הם מסכימים עם הנאמר לעיל. למרות זאת, כאשר דברו עם רבני ש"ס, אמרו להם שיש מכשירים כאלו. כלומר, הם שקרו. נציין שמרבית הדיון בוועדת בית המחוקקים נסב על שאלות טרמינולוגיות, כאשר מטרת המשתתפים היא למצוא ניסוח, כדי לא להופיע כשקרנים מחד, אבל לא לגלות את האמת מאידך גיסא. למשל: היו"ר יצחק גלנטי: "יש לך הצעה להחליף את המילה "אובייקטיבית" במונח שיכול להיות גם בעל משמעות משפטית?" ירון בר-לביא: "...לא צריך להגיד ´אובייקטיבי´ או ´לא אובייקטיבי´. זה אף פעם לא יהיה אובייקטיבי באמת... גם אם אתה בודק CT מוח, זה לא משנה, כי עדיין יש רופא או טכנאי שעושה לבדיקה אינטרפרטציה. לכן זה לעולם לא לגמרי אובייקטיבי. זה עוד בדיקת-עזר בעזרת מכשיר, כפי שנכתב". דברים מפורשים. " זה אף פעם לא יהיה אובייקטיבי באמת". מסתבר שוב, שהודעת ש"ס ש"כיום המכשור הרפואי מאפשר כאמור בדיקת המצב המוחי באופן ודאי המראה על מאת האחוזים של המוח שהם אבודים" – עומדת בניגוד למה שאומרים המומחים הרפואיים עצמם. וזה נאמר בישיבה שדנה ספציפית על החוק האמור. יו"ר הועדה מקשה: בשלב זה נעצור לרגע לשאול שאלה. אותו פרופ´ שטיינברג, שסיפר מעשיות על מכשירים חדשים כביכול שעליהם לכאורה אפשר לסמוך שאכן החולה נמצא במצב של "מוות מוחי", כלומר, "באופן ודאי המראה על מאת האחוזים של המוח שהם אבודים", כאמור בהודעת ש"ס - סיפורים שעליהם הסתמכו כאשר הצביעו בעד החוק – אותו פרופ´ שטיינברג, תמך הרי בקביעת "מוות מוחי" גם לפני שהומצאו לכאורה "המכשירים החדשים". על סמך מה הוא ביסס אז את תמיכתו שאפשר להתחיל לקצור אברים מחולים המצויים במצב של "מוות מוחי"? מי שיטרח לקרוא את הפרוטוקול של ישיבת וועדת בית המחוקקים, ימצא סתירה בולטת ומשמעותית נוספת בין הנאמר בה ובין הודעת ש"ס לבין הנאמר בוועדת בית המחוקקים. יגאל שפרן: "מזווית הראייה ההלכתית, כל מכשיר שמזיז את הנבדק אסור על-פי ההלכה, שמא הוא חי ועצם הזזתו משנה אותו. לכן אנחנו רואים חשיבות גדולה מאוד שייקבע, בחקיקה או בדרך אחרת, שמדובר באמצעים שלא מזיזים את הפציינט. ייתכן שמישהו ירצה להוריד אותו ל-CT Scan. אנחנו לא מעוניינים בכך". בהודעת ש"ס לעומת זאת, נכתב: "החוק מגדיר לראשונה כיצד נקבע המוות המוחי-הנשימתי...ובנוסף בבדיקת מכשיר מיוחד שיקבע כי קיימת הפסקה מלאה ובלתי הפיכה של תפקוד המוח, לרבות גזע המוח...החוק מאפשר שימוש במכשירים מכמה סוגים, למשל סי.טי. סקאן או "MRI. כלומר, ד"ר שפרן – אחד הרופאים חושבי הכיפה שעליהם הסתמכו רבני ש"ס – אומר שמכשיר סי. טי. סקאן עלול לגרום למות החולה, בעוד בהודעת ש"ס נאמר שהחליטו לתמוך בהצעת החוק מפני שהוא קובע שצריך לבדוק את השכיב מרע עם מכשיר זה. (צופר)