כירורגיה = רצח (מעת לעת)

כירורגיה = רצח (מעת לעת)

צפיתי בתוכנית בערוץ 2, על צעירים לאחר סרטן שיצאו לטיול ג´יפים ביוון. ליבי ליבי להם, שהמציאות הפכה לנכים ואף יותר מכך בגילם. היה מדהים לשמוע את הרופא שהתלווה אליהם, מספר על מותו של אחד מחוליו הצעירים, תוך עבודתו כרופא, וכמנתח. כיצד לא מעלה על דעתה הרפואה הקלאסית את שאטום בגישה של כימותרפיה רעלית, והתערבות כירורגית עוקבת, ביחס למחלה שהומצאה ע"י האנושות המודרנית, ובכללה הרפואה - הסרטן. האם יתכן כי מרחק הזמן שלוקח לרפואה להשתנות, גובה קורבנות בנפש? כבר כיום הגישה של טראומה וכירורגיה, מובילה ברפואה הישראלית (נכון לפי יחידת הטרומה שקמה בי-ם), מדוע אין ממשיכים את המחשבה הזו שלב נוסף, נגד הקצבות המזעזעת במחלת הסרטן. כה רבים המקרים של העלמות תסמיני סרטן במיקרים של שינוי אורח חיים, ואפשר להניח כי ניתן להתיחס לסרטן כמחלה בעלת מאפיינים של תגובה חומרית, כמו במקרי הסרטן עקב צלילה בקישון, וצורות נוספות של סרטן כתוצאה ממזהמים. אבל בסופו של דבר, הסרטן הוא מעבר לחומר, והינה מחלה מערכתית הפוגעת בילדים כמבוגרים. האם המחלה עצמה מספקת לרפואה תפקיד רב חשיבות? אין לזה פתרונות, רק רצון לשנות.
 
למעלה