כישורים לנגינה

[elma]

כישורים לנגינה

הייתי רוצה לדעת איזה תכונות טבעיות או כישורים מסייעים לפסנתרן להצליח? מה צריך להיות לך בעצם כדי שתוכל להפוך לפסנתרן מוכשר באמת? והאם יש תכונות טבעיות שאפשר לפצות על היעדרן בעבודה קשה, או שיש דברים שבהם שום דבר לא יעזור?

 

[הפסנתרן הקטן]

הממ...

שאלה ששאלתי את עצמי לא-פעם. הפעולות שנעשות בזמן נגינה הן כל כך מרובות, שקשה לעקוב אחרי כולן, בעיקר בעת נגינה בפסנתר. מן הסתם, הדבר הכי בסיסי וחשוב הוא קואורדינציה - אתה צריך לדעת איפה האצבעות שלך. לא פחות חשוב כוחן של האצבעות, וגמישותן. מבחינה מעשית אלו הדברים החשובים ביותר, אך כמובן שכמו כל כלי נגינה, הטכניקה היא רק אמצעי, ומאחורי הנגינה הטכנית מתבצעים אי-אלו תהליכים תיאורטיים, מוזיקליים ורגשיים. חוש קצב, למשל. בלי קצב אי אפשר ליצור מוזיקה, שהיא - בצורה מופשטת - צירוף של קצב וצליל. את חוש הקצב אי אפשר לחזק כמו את האצבעות, לחלק יש חוש קצב מפותח יותר, לחלק פחות. ניתן, כמובן, לפתח אותו עם תירגול, ועם הקשבה מרובה למוזיקה (הקצב בעיקר חשוב בנגינה קלאסית). עכשיו גם יש את מה שאני קורא לו החוש המוזיקלי. שהוא בעיקרון היכולת לזהות מבנה מוזיקלי, לבנות משפטים באופן כמעט טבעי, "להרגיש" את המוזיקה, ולעשות את כל אלו ועדיין להישאר במסגרת מוזיקלית שמתאימה לקטע - אבל הכי חשוב שזה בא באופן כמעט בלתי מודע, הכי טבעי שאפשר. במילים אחרות, המוזיקה כשפה לכל דבר, דרכה אפשר "לדבר" ולהתבטא. לדעתי את החוש המוזיקלי הזה או שיש לך או שאין לך, והוא שעושה את ההבדל בין פסנתרן טוב, לפסנתרן יחיד במינו. אצל פסנתרנים מוכשרים במיוחד גם ניתן לזהות סגנון אישי ומובנה של נגינה, אשר מעיד על כך שאצלם המוזיקה היא שפה (חוש מוזיקלי מפותח). מחקרים מעידים שאצל מוזיקאים מוכשרים במיוחד, בחלק במוח אשר אחראי על כישורי שפה ישנו חלק אשר מיועד ספציפית בשביל המוזיקה (הוכחה נוספת לכך שהמוזיקה היא שפה). כך שגם מבחינה ביולוגית ניתן להבדיל בין מוזיקאי מוכשר ללא מוכשר. עוד גורם חשוב (אולי הכי חשוב) הוא האהבה למוזיקה. יכולות להיות לך כל התכונות הנ"ל, אבל אם אתה מנגן "בשביל הכיף" או משהו כזה, אין לך סיכוי להיות באמת מוכשר. כדי לנגן טוב באמת, צריך "לחיות" את המוזיקה, להיות המוזיקה, לא להרגיש אותה כמשהו שבא מבחוץ, אלא משהו שבא מתוכך. כמובן שיש גם משהו נוסף, שעושה את ההבדל בין פסנתרן טוב לפסנתרן מעולה, מעין ניצוץ, אם תרצי. אי אפשר להגדיר את זה, אבל זה שם, ואו שיש לך את זה או שאין לך את זה.

 

[shykedmi2]

דעתי -

רציתי להסכים עם הקביעה שבשביל להיות ממש טוב, צריך "לחיות" את המוסיקה, אבל לצערי, לאחר מחשבה, אני חייב להסתייג, כי רבים האנשים שמשום מה בחרו לעסוק במוסיקה, למרות שנפשם לא שלמה עם זה, והיו מעדיפים להיות משהו אחר (שדבר זה הוא נשגב מבינתי, איך אדם יכול לבחור במוסיקה כמקצוע, ללא הרגשת חיבור על טבעי כלשהוא איתה, אבל זה רק אני כנראה). בכל אופן, שאלתך עוסקת בתכונות הטבעיות, ובתכונות אשר אפשר לפצות עליהם בעבודה קשה. ובכן... עקרונית, אם מדברים באופן סובייקטיבי, אז כל אחד מחליט לעצמו מהם הקריטריונים לפסנתרן טוב. לאחד זה אחד שמנגן במהירות של 900 זיליון קמ"ש על הפסנתר, ולאחר זה אחד שמנגן תו אחד בחצי דקה, אבל הצליל שלו, והרגש שלו, הם הדברים הכי נשגבים ששמעת בחייך. אני, כמובן, כפי שכמובן משתמע מסגנון כתיבתי, משתייך לסוג השני - גם כמבצע, וגם בהעדפות אישיות - למרות שבליבי מקום לכולם. אז מבחינת טכניקה (נגינה מהירה) - זה דבר שבהחלט רוכשים אותו ולא נולדים איתו. למיטב ידיעתי אף אחד. הכל תלוי בכמה אתה עובד. מבחינת הרגש - אני האמת לא יודע. התשובה ההגיונית, כמובן, תהיה שזה בלתי אפשרי. שאם אין לך את זה, אז אין לך את זה. אבל אני לא כל כך בטוח. אני חושב שאם האדם בא לשיעור עם מורה מסויים בכוונה ללמוד, והמורה הזה מלמד אותו איך לקשור את הרגש שלו בנגינה שלו, בצורה רצינית ומקצועית, אז אני חושב שיש בהחלט סיכוי שהפסנתרן ירגש (וזה נכון לגבי כל נגן לפי דעתי). כמובן, שדרושה גם מוסיקליות. מה זה אומר? שהאוזן שלך פתוחה לרגש. אפשר גם להסב אותך לזה, אבל אצלי לדוגמא זה נכנס בתת מודע כששמעתי אנשים כמו קליינשטיין, ומייקל ג'קסון (ואגב, לא לזלזל. מייקל ג'קסון, בעיניי, הוא אחד הגאונים הכי גדולים של המאה ה-20, יחד עם עוד כמה ענקים כמו ג'ים מוריסון, ג'אניס ג'ופלין, וג'ימי הנדריקס - והוא עוד לא מגיע לרמה שלהם נדמה לי). אבל, אם אתה שואל בעצם איך אני אישית קובע אם פסנתרן הוא טוב או לא? זה רק לפי הרגש שלו, הצליל שלו, והרצינות שלו, הענייניות שלו. ואת כל זה אתה רוכש אם אתה מוסיקלי. והאם אתה יכול להשיג את מה שהפסדת בעבודה קשה? דבר ראשון, רצון זה הדבר הכי חשוב שיש. אני מאמין באמרה WHERE THERE'S A WILL, THERE'S A WAY. זה מאוד נכון. אם אתה רוצה להיות רציני ונגן מצויין, אז זה כבר אומר שאתה לא תעשה שטויות מיותרות בדרך, ושבסופו של דבר הכל קשור ברצון שלך. זאת ההשקפה שלי על העניין.

 

[skin blues]

../images/Emo79.gifזה תלוי...

אני מסכימה עם 2 הדעות שמעלי במאת האחוזים . אני חושבת שלסוגי מוסיקה שונים דרושות תכונות מעט שונות. נגנים קלאסים צריכים להיות עם מקסימום סבלנות ריכוז וזכרון טוב תמיד עוזר. נגני ג'ז צריכים להיות יותר יצירתיים ומקוריים, והשמיעה שלהם צריכה להיות יותר חדה (לא שאני חושבת שבשביל קלאסי לא צריך שמיעה). אז סבלנות סבלנות סבלנות, לאהוב נגינה, קצת חוש, ואת כל היתר אפשר לפתח. יש אנשים שינגנו את הפור אליז אחרי פחות משנה ויש כאלו שינגנו אותה רק אחרי 3 או אפילו 4 שנים- אבל אם רוצים, ומוכנים להתאמץ מתגברים (לפחות עד רמה מסויימת) על קשיים. נ.ב. אני אשתחווה בפני המורה שיחליט שהוא לא מלמד את התלמידים שלו את היצירה המעצבנת הזאת