פלדה אלסטית
New member
כישלון חרוץ או משבר אמצע החיים?
שלום לכולם, אני חדש בפורום זה. הסיפור שלי אינו פשוט, ולפי מה שקראתי בפורום אני בטוח שרבים כאן היו או נמצאים במצב דומה לשלי. אז ככה, בשנים האחרונות חשתי תסכול רב מאוד מעבודתי בתחום התוכנה וההייטק. מלבד חוסר סיפוק, שעם זה אני יכול להתמודד כי הרי זו פרנסה, לא התקדמתי מאומה, לא מקצועית ולא בכלום. במשך השנים התחלתי להבין, שלמרות הצטיינותי במקצועות המדעים, כנראה שתחום התוכנה שדורש עוד הרבה כישורים מלבד כתיבת תוכנה מדוייקת, אינו מתאים לי. ובעצם לאט לאט איבדתי כל עניין התחום עד כדי כך שהייתי מקלל כל יום וכל בוקר ומחכה בקוצר רוח לסוף השבוע. אני לא יודע כיצד להביע תסכול זה ואני לא יודע אם להגדיר אותו ככישלון שלי בבחירת מקצוע או כמשבר גיל 35? בינתיים, גבר העומס בעבודה, חשתי לא מרוכז בכלל בביצוע המטלות שהוטלו עלי (שעד עכשיו מולאו לשביעות רצונם של המנהלים) והרגשתי את הקריסה הנפשית שהייתה מגיעה באם לא הייתי עושה את הצעד האמיץ ומתפטר ביוזמתי. לא רציתי לתת למנהלים שלי לעבור את הסיוט של עובד שמתרשל בעבודתו ולפטר אותי ביוזמתם, אז החלטתי מיוזמתי להתפטר לפני שאני גורם נזק לחברה וקבוצה שאני מעריך מאוד. אמרתי את האמת כאשר הגשתי את ההתפטרות. אמרתי שבמצב שנותר, אני מרגיש שאיני יכול לתרום להם יותר. חזרתי מחו"ל לפני כמה ימים לאחר ניקוי ראש של כחודש, וכעת אני מובטל כבר כשלושה חודשים ומחפש את עצמי, מחפש את השינוי ולא יודע איך לבצע אותו. יש לי תחומי עניין רבים שאני לא יודע כיצד לממש, וכיצד לפתח אותם. התעניינתי במוסדות להשכלה גבוהה על מנת ללמוד לתואר שני בתחומים שאני כל כך אוהב, וכנראה שהאפשרויות אינן קיימות בארץ. הבעיה שלי נחלקת לשניים: 1. מציאת מקור פרנסה ארוך טווח רצוי שהפעם זה יהיה מקום שיביא לי סיפוק, התקדמות, לימוד ותועלת מעבר לתמורה כספית, כי כך אני מאמין שמקום עבודה שמשקיעים בו את מיטב הזמן, צריך להיות גם מקור לסיפוק ופיתוח אישי מעבר לשכר הכספי. אולי אני טועה? 2. התמודדות עם דעת המשפחה והסובבים אותי (אני רווק ללא התחייבויות כספיות כלשהן) שגוערים בי על כך שעזבתי מקום עבודה מסודר עם משכורת קבועה ותנאים טובים. הטענה שלהם היא שמקום עבודה הוא מקור פרנסה וכך צריך להתייחס לזה ואם אני מרגיש מתוסכל אין מה לעשות. אני חושב לעצמי לפעמים שאולי הם צודקים? ואולי עשיתי את טעות חיי שהתפטרתי מיוזמתי? מה אתם חושבים? אולי אני מפונק יתר על המידה, והתלבטות של שנים שסופה בהתפטרות אינה צעד חכם? אולי אני חיי בסרט שהשינוי שאליו אני מצפה הוא רק בחלומות ולא ניתן לעשות אותו בימים של קושי במציאת תעסוקה?
שלום לכולם, אני חדש בפורום זה. הסיפור שלי אינו פשוט, ולפי מה שקראתי בפורום אני בטוח שרבים כאן היו או נמצאים במצב דומה לשלי. אז ככה, בשנים האחרונות חשתי תסכול רב מאוד מעבודתי בתחום התוכנה וההייטק. מלבד חוסר סיפוק, שעם זה אני יכול להתמודד כי הרי זו פרנסה, לא התקדמתי מאומה, לא מקצועית ולא בכלום. במשך השנים התחלתי להבין, שלמרות הצטיינותי במקצועות המדעים, כנראה שתחום התוכנה שדורש עוד הרבה כישורים מלבד כתיבת תוכנה מדוייקת, אינו מתאים לי. ובעצם לאט לאט איבדתי כל עניין התחום עד כדי כך שהייתי מקלל כל יום וכל בוקר ומחכה בקוצר רוח לסוף השבוע. אני לא יודע כיצד להביע תסכול זה ואני לא יודע אם להגדיר אותו ככישלון שלי בבחירת מקצוע או כמשבר גיל 35? בינתיים, גבר העומס בעבודה, חשתי לא מרוכז בכלל בביצוע המטלות שהוטלו עלי (שעד עכשיו מולאו לשביעות רצונם של המנהלים) והרגשתי את הקריסה הנפשית שהייתה מגיעה באם לא הייתי עושה את הצעד האמיץ ומתפטר ביוזמתי. לא רציתי לתת למנהלים שלי לעבור את הסיוט של עובד שמתרשל בעבודתו ולפטר אותי ביוזמתם, אז החלטתי מיוזמתי להתפטר לפני שאני גורם נזק לחברה וקבוצה שאני מעריך מאוד. אמרתי את האמת כאשר הגשתי את ההתפטרות. אמרתי שבמצב שנותר, אני מרגיש שאיני יכול לתרום להם יותר. חזרתי מחו"ל לפני כמה ימים לאחר ניקוי ראש של כחודש, וכעת אני מובטל כבר כשלושה חודשים ומחפש את עצמי, מחפש את השינוי ולא יודע איך לבצע אותו. יש לי תחומי עניין רבים שאני לא יודע כיצד לממש, וכיצד לפתח אותם. התעניינתי במוסדות להשכלה גבוהה על מנת ללמוד לתואר שני בתחומים שאני כל כך אוהב, וכנראה שהאפשרויות אינן קיימות בארץ. הבעיה שלי נחלקת לשניים: 1. מציאת מקור פרנסה ארוך טווח רצוי שהפעם זה יהיה מקום שיביא לי סיפוק, התקדמות, לימוד ותועלת מעבר לתמורה כספית, כי כך אני מאמין שמקום עבודה שמשקיעים בו את מיטב הזמן, צריך להיות גם מקור לסיפוק ופיתוח אישי מעבר לשכר הכספי. אולי אני טועה? 2. התמודדות עם דעת המשפחה והסובבים אותי (אני רווק ללא התחייבויות כספיות כלשהן) שגוערים בי על כך שעזבתי מקום עבודה מסודר עם משכורת קבועה ותנאים טובים. הטענה שלהם היא שמקום עבודה הוא מקור פרנסה וכך צריך להתייחס לזה ואם אני מרגיש מתוסכל אין מה לעשות. אני חושב לעצמי לפעמים שאולי הם צודקים? ואולי עשיתי את טעות חיי שהתפטרתי מיוזמתי? מה אתם חושבים? אולי אני מפונק יתר על המידה, והתלבטות של שנים שסופה בהתפטרות אינה צעד חכם? אולי אני חיי בסרט שהשינוי שאליו אני מצפה הוא רק בחלומות ולא ניתן לעשות אותו בימים של קושי במציאת תעסוקה?
אני חייבת להגיד לך שלדעתי זה דבר שנכון כמעט לכל אדם שמחפש לעצמו דרך חדשה. ולא להכל יש מסלולים מובנים וברורים... ראה קוראות עתידות למינהן... אני בטוחה שאין בי"ס שמלמד את זה ואין תעודות ועדיין חלקן מתפרנסות מזה מצויין ואולי אפילו מסופקות מאד מיקצועית. ואני בכוונה נותנת דוגמא למשהו שהוא הכי לא מובנה בעולם, ובכל זאת- מצליח למי שמתמיד וטוב בזה. שיהיה לך המון בהצלחה