כיתה רגשית מול לקויות למידה

[אלי ו.]

כיתה רגשית מול לקויות למידה

בני בן ה 6 וחצי סיים שנתיים בגן טיפולי רגשי בת"א (גן מדהים דרך אגב) ושובץ ע"י ועדת השמה בת"א לכיתה רגשית קטנה בבי"ס רגיל. הענין הוא שאנו עוברים לעיר אחרת, רעננה, ושם, נכון לעכשיו, נפתחת רק כיתה קטנה ללקויי למידה בעלי יכולות נמוכות. יש לו יכולות קוגניטיביות גבוהות. הוא אחרי שנתיים בגן טיפולי בן 6 וחצי. לפי כל הגורמים המקצועיים (גננת,פסיכולוגית וכו´) הוא צריך לעלות לכיתה א´. מבחינת חומר הלימוד (קריאה כתיבה וחשבון) הוא די מתקדם. לילד יש ADD (מטופל בריטלין) יש לו בעיות התנהגות, הבעיה העיקרית זה חוסר העקביות בהתנהגות. התעקשויות בלתי צפויות ולעתים התפרצויות. יש לו גם בעיות שפתיות ותקשורת קלות. (חלקן נובע מדו לשוניות) הוא לא אלים בשום אופן. יש לו גם בעיות חברתיות, הוא לא מתענין בחברים חדשים בני גילו יתר על המידה. (לא ביישן, פשוט לא מתענין) מאז גן טרום טרום חובה הוא לא היה במסגרת רגילה. בגן הטיפולי הוא "הסתדר" אבל לא יצר קשרים קרובים עם אף אחד מהילדים. (אבל שיחק עם הילדים האחרים) רציתי לקבל הערות ועצות בקשר לאופציות העומדות בפני. לדעתי הוא לא יסתדר בכיתה רגילה (זו גם דעתן של הפסיכולוגית והגננת).

 

[Diana M]

שיבוץ במסגרת מתאימה

אלי יקר שלום וברוך הבא

קראתי את הודעתך, ולדעתי בעצם כבר עשיתם החלטה אחת לפחות. ברור לכם כי בנכם לא מתאים לכתה א´ רגילה. לכן איני רואה טעם לעסוק בנושא של חינוך רגיל מול חינוך מיוחד. ואם כך מה שנשאר לכם הוא לוודא כי בנכם אכן מגיע למסגרת המתאימה לו מבין מה שקיים בחינוך המיוחד. על פי הנתונים שאתה מוסר מדובר בילד בעל יכולת תקינה המגלה קשיי ריכוז וקשב ללא היפר אקטיביות, עיקר הקשיים שלו באים לביטוי בתחום ההתנהגותי. התנהגויות לא צפויות, התפרצויות (זעם?), קשיים לקיים קשרים חברתיים, אני מרשה לעצמי להניח כי הוא מתקשה בפרוש מצבים חברתיים (תקן אותי אם אני טועה) וזו יכולה להיות סיבה נוספת להתפרצויות שכן מבחינת הסביבה לא היה שום גירוי חריג אשר היה אמור לגרום לו להתפרצות, אך הפרוש שהוא נתן לגירוי מסויים היה אחר לחלוטין, ומכאן אולי ההתפרצות. מאידך מדובר בילד שאולי מגלה לקות למידה לצד קשיי הקשב והריכוז , אתה מציין בעיות שפתיות ותקשורתיות , אך יש לציין כי התאור עשוי לרמז גם לכיוון של אספרגר (נותנת לך בסוף התגובה קישור לכתבה העוסקת בתסמונת אספרגר) אני מבינה מדבריך כי בנך רכש מיומניות יסוד כמו קריאה וכתיבה. או לפחות נמצא במצב טוב מבחינת מוכנות. אני ממליצה לפנות לשפ"ח (שרות פסיכולוגי) של רעננה. להיפגש עם מי שאחראי שם על הגיל הרך או מנהל/ת השרות. לפגישה להגיע מצוייד בדוחות איבחון, חוות דעת חינוכית של הגננת והצוות המטפל (אם הוא ביקר בגן טיפולי חייב להיות לא תל"א, פשוט בקש את ההערכה המסכמת וההמלצות)וכמובן החלטת ועדת ההשמה שהתקיימה בתל אביב. על פי הנתונים שאתה מוסר לדעתי יש מקום לכתה א´ גנית/הסתכלותית/ מעבר או כל שם אחר שכתות אלה מקבלות. בדרך כלל לכתות מסוג זה מגיעים ילדים מעוכבי התפתחות, ליקויי למידה, לעיתים גם גבוליים. בכתה עובדים איתם על מוכנות לקראת כתה א´. בנך אולי לא זקוק לעבודת מוכנות בתחומי הלמידה אך בהחלט זקוק לכלים תקשורתיים וחברתיים. שנה כזו תאפשר גם בחינה והסתכלות לצורך קבלת החלטה מה המסגרת המתאימה לו. אולי באמת יתברר כי הוא זקוק למסגרת של בית ספר לחינוך מיוחד, אך אני לא הייתי ממהרת להגיע לשם. קל להגיע , קשה לשוב לחינוך הרגיל. יחד עם זאת לא בכל מחיר חינוך רגיל. לא על חשבון בריאותו הנפשית של הילד. אך מוקדם מדי לקבוע. קחו שנה, ראו מה קורה ולאחר מכן קבלו החלטה. במסגרת הכתה תותאם לו תוכנית אישית עבורו והוא יוכל להתקדם בקצב שלו ואולי אפילו להיות משולב חלקית (על פי יכולתו בכתה רגילה). אם אין ברעננה מסגרת מתאימה, יסיעו אותו למסגרת מתאימה בעיר קרובה. (לא אסון, ואתם זכאיים להסעות מהבית וחזרה עד הבית) אך כמובן תחילה למצות את האפשרויות ברעננה. כל אשר נכתב כאן מבוסס על המידע שמסרת, ברור שאין זה תחליף ליעוץ מקצועי על ידי גורם מקצועי המכיר את הילד ואת ממצאי האיבחון וחוות הדעת החינוכיות. הרגש נח לשאול כל שאלה שתעלה בדעתך ואשתדל לסייע ככל שאוכל. נשמח לשמש לך כתובת חמה ותומכת. קרא את הכתבה המצורפת, ממתינה לתגובתך. דיאנה

 

[אלי ו.]

המממ.. כתבה מענינת

גרמה לי לחשוב. ה EEG וגם ה MRI שעשינו יצאו תקינים לחלוטין. (לפי הכתבה ה EEG צריך להראות משהו לא תקין) בנוסף לכך, הוא מזהה מצבים חברתיים ברמה מסוימת. הוא מסוגל לומר לשכנה שהיא נראית יפה היום. לזהות כשמישהו ברחוב נותן לו לעבור במעבר צר ולומר תודה. או לומר לי "אבא אני אוהב אותך" לפני שהוא מבקש שאקנה לו משהו

(אם להיות הוגן, הוא אומר את זה גם כשהוא לא רוצה כלום) יש לו די הרבה ידע, אבל הוא דוקא לא שש לשתף אחרים בידע. (למעשה, מצאתי דוקא את עצמי בתאור הזה של ה"פרופסור שלא שותק") תשובה קלאסית שלו לשאלה שהוא יודע זה: "אני לא יודע". רק נדנוד קל יגרום לו להתרכז ולענות. להבדיל מהכתבה, רוב הזמן אין *לו* ענין בחברים, למרות שעם חברים מסוימים בהם היחסים אינם ברמה שוה הוא אוהב לשחק. לדוגמא: - חבר מאוד היפראקטיבי שגדול ממנו בשנתיים, הם משתוללים ביחד וגורמים לכל שאר הילדים ה"רגילים" בגינה להראות איטיים ומוזרים ו"לא נורמליים" - הילדה של השכנים (בת גילו) שמאוהבת בו מגיל 0. הוא שולט בה ללא מיצרים כך שהיחסים עדיין אינם שוים. - שני ילדים של חברים, אחד גדול ממנו בשנתים והשני קטן בשנתיים. לעומת זאת עם ילדים בני גילו, הוא יכול לשחק, אבל לא יוצר קשר חברי. ממה שקראתי הספקטרום של האוטיזם הוא רחב מאוד כך שאני לא שולל שאולי הוא נמצא אי שם בספקטרום הזה, (בייחוד בגלל הניתוקים) לדעתי אספרגר הוא לא המקום. דרך אגב, בזמנו (בגיל 3 וחצי) הוא אובחן במכון להתפתחות הילד בתה"ש כ"חשש ל PDD". כל המטפלים (כולל הגננת הטיפולית שעבדה במשך שנתיים עם ילדי PDD) אמרו לי שהאבחון ממש לא מתאים. במאמר מוסגר, בלי קשר לאבחון הסופי, הנסיון שלנו עם תל השומר היה נורא.

 

[שיריתה13]

הי אלי

קודם כל מה שלומך? גם אצלנו הEEG יצא תקין לחלוטין, וכך גם הMRI. מה שלא אומר כלום על מצב הילדה (ואתה יודע פחות או יותר). כך שלא הייתי מסתמכת על בדיקות אלו. חוץ מזה, יתכנו שינויים במוח שאי אפשר לדעת אותם, מכיון שבדיקות אלו לא נערכות באופן קבוע. כלומר, יתכן מצב של שינוי שאי אפשר להכיר בו כי אין עם מה להשוות. בקשר לADD ולספקטרומים של אוטיזם, ואספרגר, וPDD NOS וכו´, כל אלה הגדרות חדשות שבאות לענות על צרכים של הרופאים, אנחנו בתור הורים, לא ממש צריכים אותם. כמו שאתה מספר, אתה יודע שהבן שלך לא יכול להשתלב בכיתה רגילה ואתה יודע בדיוק בדיוק מהם הבעיות שלו ואיפה הקשיים שלו, אז שים את ההגדרות בצד,ותן לאינסטינקטים הבריאים שלך לעבוד! וחוץ מזה, נסיעה טובה ובהצלחה!!!

 

[Diana M]

הגדרות הן ענין של רופאים?

"הגדרות הבאות לענות על צרכים של רופאים" , האמנם? אני מאוד לא מקבלת גישה זו. רופאים ואנשי מקצוע אחרים מגיעים להגדרות לאחר שנים של מחקר, עבודה ונסיון על מנת לתת מענה לצרכים קיימים. מספיק אם תחשבי כיצד נראה כל נושא ילדים ומבוגרים בעלי צרכים מיוחדים לפני כמה עשרות שנים וכיצד זה נראה היום. החל מילדים ליקויי למידה שהוגדרו במקרה הטוב כעצלנים ונשרו ממערכת החינוך, ילדים עם הפרעות קשוב וריכוז ושהוגדרו כמופרעים ונשרו גם כן ועד ילדים אוטיסטיים שברוב המקרים מצאו דרכם לבתי חולים לחולי נפש. ואין צורך להוסיף עד כמה חשוב המדע לצורך קידום אולכוסיות ילדים אלה ועד כמה המשפחות מעורבות החל מרמת מודעות, יצירת לובי פוליטי לגיוס כספים, שינוי תחוקתי וכד´ רק על מנת לראות את ההשלכות בפועל עובדות לטובת ילדיהן. אינסטינקטים הוריים חשובים מאין כמותם, אך אליהם חייב לחבור ידע והשענות על המלצות מקצועיות ורק כך להגיע להחלטה מתאימה ונכונה לצרכי הילד. מאוד לא מסכימה עם מה שכתבת.

 

[SHIRITA13]

הגדרות באות לענות על צרכי אנשי

המקצוע, יותר מאשר על צרכי ההורים. ואני אתן לך דוגמא מגן שרובו מילדים שאובחנים כ PDD. ואין ילד אחד הדומה או אפילו מזכיר את השני. יש ילדים מהגן הזה שמשתלבים יפה במערכת החינוך הרגילה ויש ילדים שעם אותה הגדרה בקושי משתלבים בחינוך מיוחד או אפילו במסגרת של בית חולים. ההגדרות , כמו כל הגדרות מנסות למצוא את המכנה המשותף לקבוצת ילדים חריגים. הפסיכיאטרית של הבת שלי, כשדיברתי איתה על הגדרות אלו ואחרות אמרה לי לא להתיחס יותר מדי ברצינות כי כל תקופה נולדת הגדרה חדשה, כאשר רואים בשטח ילדים שלא ממש מתאימים להגדרה הישנה.... גם אני בתור אם, רדפתי הרבה זמן אחרי הגדרות ואבחנות, אבל היום אני ממש לא רודפת אחריהם, כי גם היום, אם יאמרו לי שביתי סובלת מ"אברה קדברה" זה לא ישנה לי שום דבר כי אני יודעת מה היא יכולה ולמה היא מסוגלת ולאן לא מתאים לה ללכת. פעם אמרה לי פסיכולוגית מאד רצינית, שהגדרות בדומה ל PDD וכו´ , הם איזשהו "שק" שלתוכו זורקים כל מה שלא יודעים להתמודד איתו. אני חושבת שהיא מגזימה, אבל אני מקבלת חלק מדבריה, כעת כשאני רואה ש"רב הנסתר על הנגלה". ועוד דבר, כל מה שאני חושבת עכשיו, לא התאים לי בעבר. כאשר הייתי מבולבלת מהמצב של הבת שלי ושיוועתי למידע. היום, כאשר אני מודעת למצבה, ויש לי ידע לגבי ההפרעות שלה, אני מרגישה מספיק בטחון כדי לוותר על ההגדרות למיניהן. מאחר ואני מכירה את אלי, ואת מודעותו למצב של בנו, אני חושבת שגם לו דרך מחשבה זו מתאימה.

 

[Diana M]

הגדרה היא בעצם מצבור של ידע

אין ספק כי בכל אשר קשור באוטיזם וPDD רב הנסתר על הגלוי. עדיין לא נכון יהיה להתייחס למחקר ומדע כלא רלוונטי, ו"הגדרות" הן לא הענין אלא מה הן מייצגות ומה שהן מייצגות זה מצבורים של ידע. והידע אכן דינמי ומשתנה ונכון שכך יהיה . לא הייתי רוצה לחיות בתחושה שמה שקיים היום הוא שיהיה, שכן זה מצב חסר אופטימיות ותקווה. לכן בהחלט יהיה נכון לומר כי מה שהיה נכון לפני עשר שנים אינו נכון כעת , כי התפתח ידע נוסף או/ו חדש. ואם כתוצאה מכך משתנות הגדרות מה טוב. אני מסכימה איתך כי להורים לא משנה כיצד מכנים תופעה כזו או אחרת. מה שמשנה להם וצדק זה יעילות הטיפול והקידום של ילדם. אך איני מסכימה איתך כי זה לא אמור להיות חשוב להם ברמה העקרונית שכן ככל שהורים יהיו שותפים יותר לידע קיים כך ידעו לקבל ההחלטות באופן מושכל יותר ולא רק אינטואיטיבי, ולדאוג כי ילדיהם יקבלו את הטיפול הטוב ביותר לו הם ראויים. ואגיד יותר מכך, אני מכירה יותר מהורה אחד או שניים שיודעים הרבה יותר על הבעיה של ילדם מכל איש מקצוע מפני שהמוטיבציה והמצוקה שלהם הביאו אותם לצורך להפוך למומחים בתחום. ולכן בדיוק מהסיבה שציינת , שנכון להיום קיימת קשת מאוד רחבה של ילדים תחת הגדרת ה-PDD ואין כמעט אחד הדומה לשני, חשוב לחקור, למפות ולזהות על מנת לדעת למנוע, לאתר, ולטפל. וזה נכון לגבי כל בעיה, מחלה, סינדרום או תופעה. ידע הוא בסיס חיוני. אני מניחה כי שתינו מסכימות על כך. אך כמובן שאשמח לשמוע את דעתך.

 

[SHIRITA13]

אני האחרונה שאומר שמחקר וידע

הם לא רלוונטים. ולא אמרתי כך, ואם במקרה השתמע מדברי שכך, אני מתנצלת על שלא הייתי ברורה. אני בעד ידע, וכיום גם אני רכשתי די הרבה ידע בתחומים הקרובים לביתי. ושוב, יש הבדל בין הורים שזה אך קיבלו איבחון וחייבים שיהיה להם הגדרה ביד כדי שידעו מאיפה להתחיל (אני יודעת כי הייתי שם), לבין הורים שמתבשלים כבר זמן מה, עברו ספרות מקצועית זו או אחרת, ומרגישים שהם מבינים בערך מה קורה לילדם.

 

[Diana M]

אני מאוד מתחברת למה שאת אומרת

בלי צל של ספק , יש הבדל. אני חושבת כי השלב הראשון הוא באמת שלב של תחושה קשה כי משמהו אינו כשורה וצורך חזק לאבחן ולדעת מה, ואז אולי באמת קיימת האחזות בהגדרה כי זו אולי נותנת תחושה שאם יודעים מה אז גם יודעים איך (לטפל) ובהמשך באמת קיימת הבנה כי הילד האחד הוא ייחודי בפני עצמו וכך גם הקושי המאוד מסויים שלו שגם אם הוגדר, הוא עדיין בא לביטוי באופן אחר אצל כל ילד והמכלול השלם של נקודות החוזק ושל הקשיים ישאר תמיד אינדיוידואלי לכל ילד. וההכרה הזו יחד עם הבטחון של מה נכון לילד המסויים הזה שלי, הם כנראה מקום אליו מגיעים כמו שאת אומרת לאחר "התבשלות" וצבירת ידע. (הולכת לישון, לילה טוב

)

 

[אלי ו.]

היי שיריתיה

טוב לפגוש בך גם כאן. בקשר ל PDD זו גם ההרגשה שלי כשקראתי קצת על הנושא מצאתי שדי קל "להלביש" את התסמינים על הרבה מאוד אנשים "נורמליים". זו הגדרה מאוד מאוד רחבה ולא ספציפית.

 

[Diana M]

מסגרת חינוכית

היי אלי, כאמור קשה מאוד לתת עיצות מבלי להכיר את הילד או לפחות לקרוא את חוות הדעת מקצועיות, וגם לא נכון לעשות זאת. מתוך מכלול המידע שנתת, ונתת מידע רב, ניתן להתרשם שוב, כי מדובר בילד בעל יכולת קוגנטיבית תקינה עם בעיות משמעותיות בתחום התקשורת וההתנהגות. ואני מניחה כי מסיבות אלה ברור לך, כי לא יוכל להשתלב בכתה רגילה. כמו כן ברור שזו גם ההמלצה של הצוות הבין מקצועי. מכאן כפי שציינתי גם בהודעתי הקודמת, לא נשאר אלא למצוא את המסגרת המתאימה לו. מתוך אלה הקיימות בחינוך המיוחד. כתה מקדמת, לשם מגיעים ילדים בעלי יכולות קוגנטיביות נמוכות אינה מתאימה לו. לעומת זאת כתה לילדים ליקויי למידה עשויה כן התאים, תלוי בהרכב. כמו כן יש מקום לבדוק מסגרת של בית ספר ללקויות למידה. אך שוב כפי שציינתי לא הייתי ממהרת לבית ספר לחינוך מיוחד. זו גם לא היתה ההמלצה של ועדת ההשמה. לדעתי שווה תחילה למצות את האפשרויות הקיימות במסגרת כתות מיוחדות בחינוך הרגיל. ואין לי ספק כי ניתן להגיע לכתה כזו גם אם זה כרוך בהסעה. הכתובות לברור מסגרות מתאימות הן: שפ"ח רעננה והפיקוח על החינוך המיוחד. אשמח מאוד אם תחזור לספר כיצד הדברים מתפתחים. דיאנה

 

[אלי ו.]

קיבלתי טלפון היום מהחינוך ברעננה

ההצעה עכשיו זו כיתה שפתית שתיפתח בהרצליה. היות וכיתה שפתית היתה אחת האופציות שחשבנו עליה מראש אנו נוטים לקבל את הרעיון. עצות? הערות?

 

[SHIRITA13]

באיזה בית ספר?

אם אתה יכול לעשות ברור מקדים זה יהיה טוב. מאחר ואני גרה בהרצליה, וכבר מכירה די הרבה אנשים מהחנ"מ, אם תרצה אוכל לנסות לברר. בכל מקרה, שיהיה בהצלחה בי

 

[אלי ו.]

אני עדיין לא יודע

כל מה שנאמר לי זה שנפתחת כיתה שפתית אחת בהרצליה התבקשתי לחתום על ויתור סודיות בכדי שיוכלו להעביר להרצליה את החומר.

 

[Diana M]

כתה שפתית

המשמעות של כתה שפתית, שילמדו שם ילדים עם הפרעות שפה ותקשורת, לפחות זה יהיה האיפיון המרכזי של אוכלוסיית תלמידי הכתה. פועל יוצא של איפיון זה אמור להיות שימת דגש טיפולי על תחומים אלה. ליווי של קלינאית תקשורת, טיפול באמצעות הבעה ויצירה ותוכניות עבודה אישיות המתמקדות בשפה ותקשורת. גודל הכתה עשוי להיות בין 8-14 תלמידים, מחנכת הכתה תהייה מורה לחינוך מיוחד,ובנוסף אליה אמורה להיות סייעת פדגוגית ומטפלים נוספים. על פי הנתונים שמסרת, זה נשמע מענה ששווה בחינה חיובית.

 

[ריקי א]

כתה קטנה

כמורה לכתות קטנות כדאי להכניס את בנכם לכתה קטנה הוא רק ירויח שעות טיפול איכותיים שימו לב שישולב בעתיד בכתה רגילה מספר שעות אל תיבהלו מרמה קוגנטיבית שונה יש לכל ילד תוכנית אישית בהדרכת מדריכה ממשרד החינוך. שמעתי דברים טובים על רעננה...