כי מאמינים יודעים לקרוא....
האבולוציה של האלוהים מאת: ד"ר אורן חסון, גלילאו במסכת ההיגיון הבלתי אפשרי שיצק לואיס קרול לספרו "עליסה בארץ המראות", מספרת המלכה האדומה לעליסה כי היא בת מאה ואחת שנים, חמישה חודשים ויום. אני לא יכולה להאמין בזה!" אמרה עליסה." "את לא יכולה?" השתתפה המלכה בצערה. "נסי שוב: קחי נשימה ארוכה, ועצמי את עינייך." עליסה צחקה: "אין כל טעם לנסות," היא אמרה. "לא ניתן להאמין בדברים בלתי אפשריים." עליסה טעתה כמובן. אנחנו מאמינים בהרבה מאוד דברים בלתי אפשריים. לפעמים אפילו נדמה לנו סיפור הבריאה כמטאפורה ומשל בניגוד למימסד הדתי, רבים מן המאמינים עצמם, המוכנים לקבל את הראיות שמספקים המדעים, רואים היום את סיפור הבריאה התנ"כי כמטאפורה וכמשל בלבד. רבים אחרים שרויים עדיין, יחד עם ראשי המימסדים הדתיים, בשלב ההכחשה הלותרני. קרב המאסף הזה נתלה בבורות הציבור, שאינו מכיר את העובדות לאשורן. עובדות הקשורות לגיל כדור-הארץ, כמו גם לקיום של בעלי-חיים וצמחים אחרים בעבר ולתהליכים אבולוציוניים בהווה, אינן פשוטות או חשופות לציבור בקלות רבה כל כך כמו שרטוט פשוט אחד של מערכת השמש. בעקבות כך, הממסדים הדתיים מוותרים רק עקב בצד אגודל. מחזירים בתשובה מוכנים אפילו להזעיק לשורותיהם את המפץ הגדול כהוכחה לבריאה האלוהית, מיליארד שנה, ושאינו -13ולהתעלם מכך שהמפץ הגדול הוא אירוע שקרה, לפי הממצאים, לפני כ מלווה בבריאת החיים על פני הארץ. עם זאת, למרות המאבק שמנהלים הממסדים הדתיים על יוקרתם וסמכותם בענייני דעת, ויכוחים אלה הם בגדר מותרות. עיקר החשש של הממסדים הדתיים הוא מהנכונות ההולכת וגדלה של הציבור לוותר על אלוהים. ומה באמת קרה לתפיסת האלוהים עם השנים? העובדה הראשונה המעניינת היא שלאורך ההיסטוריה האנושית, הפכו הכוחות העליונים של התרבות המערבית מאלים רבים לאל יחיד. מאלים שדמותם כדמות אדם, או גרמי שמיים, או חיות וצמחים, לאל מופשט וחסר דמות, אל שאין לראותו. משמעותו של התהליך הוא שאלוהים הפך, עם הזמן, לדמות שקשה יותר להפריך אותה. ככל שהידע שלנו על העולם גדל, קשה לנו יותר לקבל אלים בדמותם של האלים היווניים, לדוגמה. כבר בימי היוונים והרומאים, בעקבות התפתחות הפילוסופיה, הפכו בני האדם ליותר ספקניים ומתוחכמים, והיו בשלים לקבל, בסופו של דבר, את האל המופשט של היהדות, אם גם בלבוש שונה במקצת, מיסיונרי יותר – נוצרי. והחשוב ביותר, האל המודרני הפך להיות אל שאי אפשר לסתור את קיומו. הוא נמצא בכל מקום, ובה בעת הוא גם איננו בכל מקום. ככל שהוא מופשט יותר ובלתי מושג, כך הוא פחות מתנגש עם הידע. אלוהים, הבסיס הקיומי של האמונה על חוקיה והוראותיה, עבר תהליך של ברירה טבעית תרבותית, תוך כדי התנגשות עם הידע והחשיבה העצמאית של האדם, עד שנותר כאל מטאפיזי – אל שהוא בלתי ניתן להפרכה. יחד עם השינוי הדרמטי בדמותו של אלוהים, נשתנתה גם האמונה, ולתורה שבכתב נוספה וממשיכה להתוסף כל העת תורה שבעל-פה. זו מעדכנת את עצמה, בלית ברירה, בעובדות ובהשערות שהציבור ברובו כבר קיבל, בדיוק כמו שהיא מתעדכנת, כל העת, במוסכמות חברתיות (למשל, נכונותה ההולכת וגדלה של הדת היהודית, בעת החדשה, לקבל את השוויון בין המינים). הדתות היהודית והנוצרית, שמאמיניהם או צאצאיהם חשופים יותר ממאמיני כל דת אחרת לידע המודרני שמתוסף במהירות, הן כקרחון גדול שניגרים עליו מים, והוא משנה את צורתו תוך כדי כך, בהתאם ללחצים המתרבים, כאשר חלק מהמים הניגרים עליו ושוטפים אותו קופאים על פניו והופכים לחלק בלתי נפרד ממנו, עד שקשה להבדיל בינם ובין המקור, ואילו חלקים אחרים של אותו קרחון נמסים ונעלמים. בהתאם, כל אדם, כמידת השכלתו וכמידת נכונותו לקבל את הממצאים של המדע, כך הוא נכון, בלית-ברירה אולי, לשנות את אמונתו. לפי האמונה המופשטת ביותר, חדל האלוהים להתערב בחיי היום-יום. הוא רק יצר את העולם, "מתח את הקפיץ" ונתן לו ללכת. זהו האלוהים המרוחק והבלתי מתערב של ישעיהו לייבוביץ. זהו גם האלוהים שהממסד הדתי לא אוהב, משום שהוא אינו מותיר לו כל תפקיד. בעת המודרנית, ובוודאי בפוסט-מודרנית, ירדה מגדולתה הסמכות הדתית, שהיא המכתיבה את מהותו של האלוהים, ואיתה גם את הטוב ואת הרע. בעת המודרנית, בהתאם לנתונים אותם הוא מקבל כאמיתיים, כל אדם יוצר לעצמו אלוהים אחר, או, אם אין הוא בוטח בעצמאותו הרוחנית, נסמך על רב אחר. בעת המודרנית, לכל אדם יש או אין האלוהים שלו.
האבולוציה של האלוהים מאת: ד"ר אורן חסון, גלילאו במסכת ההיגיון הבלתי אפשרי שיצק לואיס קרול לספרו "עליסה בארץ המראות", מספרת המלכה האדומה לעליסה כי היא בת מאה ואחת שנים, חמישה חודשים ויום. אני לא יכולה להאמין בזה!" אמרה עליסה." "את לא יכולה?" השתתפה המלכה בצערה. "נסי שוב: קחי נשימה ארוכה, ועצמי את עינייך." עליסה צחקה: "אין כל טעם לנסות," היא אמרה. "לא ניתן להאמין בדברים בלתי אפשריים." עליסה טעתה כמובן. אנחנו מאמינים בהרבה מאוד דברים בלתי אפשריים. לפעמים אפילו נדמה לנו סיפור הבריאה כמטאפורה ומשל בניגוד למימסד הדתי, רבים מן המאמינים עצמם, המוכנים לקבל את הראיות שמספקים המדעים, רואים היום את סיפור הבריאה התנ"כי כמטאפורה וכמשל בלבד. רבים אחרים שרויים עדיין, יחד עם ראשי המימסדים הדתיים, בשלב ההכחשה הלותרני. קרב המאסף הזה נתלה בבורות הציבור, שאינו מכיר את העובדות לאשורן. עובדות הקשורות לגיל כדור-הארץ, כמו גם לקיום של בעלי-חיים וצמחים אחרים בעבר ולתהליכים אבולוציוניים בהווה, אינן פשוטות או חשופות לציבור בקלות רבה כל כך כמו שרטוט פשוט אחד של מערכת השמש. בעקבות כך, הממסדים הדתיים מוותרים רק עקב בצד אגודל. מחזירים בתשובה מוכנים אפילו להזעיק לשורותיהם את המפץ הגדול כהוכחה לבריאה האלוהית, מיליארד שנה, ושאינו -13ולהתעלם מכך שהמפץ הגדול הוא אירוע שקרה, לפי הממצאים, לפני כ מלווה בבריאת החיים על פני הארץ. עם זאת, למרות המאבק שמנהלים הממסדים הדתיים על יוקרתם וסמכותם בענייני דעת, ויכוחים אלה הם בגדר מותרות. עיקר החשש של הממסדים הדתיים הוא מהנכונות ההולכת וגדלה של הציבור לוותר על אלוהים. ומה באמת קרה לתפיסת האלוהים עם השנים? העובדה הראשונה המעניינת היא שלאורך ההיסטוריה האנושית, הפכו הכוחות העליונים של התרבות המערבית מאלים רבים לאל יחיד. מאלים שדמותם כדמות אדם, או גרמי שמיים, או חיות וצמחים, לאל מופשט וחסר דמות, אל שאין לראותו. משמעותו של התהליך הוא שאלוהים הפך, עם הזמן, לדמות שקשה יותר להפריך אותה. ככל שהידע שלנו על העולם גדל, קשה לנו יותר לקבל אלים בדמותם של האלים היווניים, לדוגמה. כבר בימי היוונים והרומאים, בעקבות התפתחות הפילוסופיה, הפכו בני האדם ליותר ספקניים ומתוחכמים, והיו בשלים לקבל, בסופו של דבר, את האל המופשט של היהדות, אם גם בלבוש שונה במקצת, מיסיונרי יותר – נוצרי. והחשוב ביותר, האל המודרני הפך להיות אל שאי אפשר לסתור את קיומו. הוא נמצא בכל מקום, ובה בעת הוא גם איננו בכל מקום. ככל שהוא מופשט יותר ובלתי מושג, כך הוא פחות מתנגש עם הידע. אלוהים, הבסיס הקיומי של האמונה על חוקיה והוראותיה, עבר תהליך של ברירה טבעית תרבותית, תוך כדי התנגשות עם הידע והחשיבה העצמאית של האדם, עד שנותר כאל מטאפיזי – אל שהוא בלתי ניתן להפרכה. יחד עם השינוי הדרמטי בדמותו של אלוהים, נשתנתה גם האמונה, ולתורה שבכתב נוספה וממשיכה להתוסף כל העת תורה שבעל-פה. זו מעדכנת את עצמה, בלית ברירה, בעובדות ובהשערות שהציבור ברובו כבר קיבל, בדיוק כמו שהיא מתעדכנת, כל העת, במוסכמות חברתיות (למשל, נכונותה ההולכת וגדלה של הדת היהודית, בעת החדשה, לקבל את השוויון בין המינים). הדתות היהודית והנוצרית, שמאמיניהם או צאצאיהם חשופים יותר ממאמיני כל דת אחרת לידע המודרני שמתוסף במהירות, הן כקרחון גדול שניגרים עליו מים, והוא משנה את צורתו תוך כדי כך, בהתאם ללחצים המתרבים, כאשר חלק מהמים הניגרים עליו ושוטפים אותו קופאים על פניו והופכים לחלק בלתי נפרד ממנו, עד שקשה להבדיל בינם ובין המקור, ואילו חלקים אחרים של אותו קרחון נמסים ונעלמים. בהתאם, כל אדם, כמידת השכלתו וכמידת נכונותו לקבל את הממצאים של המדע, כך הוא נכון, בלית-ברירה אולי, לשנות את אמונתו. לפי האמונה המופשטת ביותר, חדל האלוהים להתערב בחיי היום-יום. הוא רק יצר את העולם, "מתח את הקפיץ" ונתן לו ללכת. זהו האלוהים המרוחק והבלתי מתערב של ישעיהו לייבוביץ. זהו גם האלוהים שהממסד הדתי לא אוהב, משום שהוא אינו מותיר לו כל תפקיד. בעת המודרנית, ובוודאי בפוסט-מודרנית, ירדה מגדולתה הסמכות הדתית, שהיא המכתיבה את מהותו של האלוהים, ואיתה גם את הטוב ואת הרע. בעת המודרנית, בהתאם לנתונים אותם הוא מקבל כאמיתיים, כל אדם יוצר לעצמו אלוהים אחר, או, אם אין הוא בוטח בעצמאותו הרוחנית, נסמך על רב אחר. בעת המודרנית, לכל אדם יש או אין האלוהים שלו.
