em28
Well-known member
כך הפך הסוכר לאויב הכי גדול של הציבור
ארגון הבריאות העולמי הודיע בסוף השבוע האחרון שהוא ימליץ להגביל את צריכת הסוכר
לפחות מ-5% מהצריכה הקלורית היומית של אדם בריא ממוצע,
כלומר 6 כפיות סוכר ביום (25 גרם) לגבר בעל משקל ממוצע, ופחות מזה לנשים - 5-5.5 כפיות ביום.
ההגבלה מתייחסת לא רק לסוכר שולחני שאנחנו נוהגים להוסיף לקפה,
אלא ל"כל סוכר שמוסף למזון על ידי היצרן וכן לסוכר ממקורות טבעיים כמו דבש, סירופ ומיצי פירות.
ההגבלה הזאת עשתה הרבה רעש משתי סיבות:
האחת, לא לגמרי ברור לציבור אילו סוכרים יש להגביל ואיך הוא בדיוק אמור לאתר אותם בתוויות המופיעות על המוצרים ומתייחסות לפחמימות כאל יחידה אחת;
הסיבה השנייה - נראה שההמלצה של ארגון הבריאות לא ממש ריאלית.
למשל, בכפית קטשופ אחת יש כ-4 גרמים של סוכר, כמעט חמישית מכמות הצריכה היומית המומלצת.
בפחית קולה אחת יש 40 גרם, כמעט פי 2 מכמות הצריכה היומית המומלצת.
כמעט בכל מזון מעובד יש סוכר בצורה כלשהי.
...
סוג הסוכר המושמץ ביותר הוא פרוקטוז, הנמצא בפירות (ומכאן שמו "סוכר פירות").
יש פה אירוניה מסוימת של הטבע, כי דווקא פירות מומלצים לאכילה.
מקובל לחשוב שכל מזון בטבע המכיל סוכר פירות הוא גם בטוח לצריכה ואינו רעיל,
אלא שהחומר המתוק הזה הופך לבעייתי בצריכה לא נכונה ובמינונים גבוהים.
ומה הבעיה? הפרוקטוז אינו מגרה את האינסולין לבצע את פעולתו ולהכניסו היישר לתאים,
הוא אינו מגיע למוח כדי לעודד אותו ליצור תחושה של שובע וגם אינו מפעיל מנגנוני שובע הורמונליים.
הוא יוצר בכבד חומצה אורית שמעלה את לחץ הדם (הטענה הזאת אינה מוכחת עד הסוף, אבל העדויות לכך מצטברות והולכות),
יוצר סבילות לאינסולין, ממלא את הכבד בשומן ומעורר את מחלת הכבד השומני שדנו בה כאן רק לפני שבועיים.
אם לא די בכך, הוא גם מייצר כולסטרול רע מסוג LDL, גורם דלקת ומעודד הצטברות של שומן בטני באמצעות מנגנון שאינו ידוע עדיין.
אחת הטענות החדשות יותר נגד סוכר, ובעיקר פרוקטוז וסוכרוז (סוכר שולחני המורכב מגלוקוז ופרוקטוז), היא תרומתו למחלת הסרטן.
הטענה היא שהסרטן צורך הרבה גלוקוז כדי להתרבות, ולכן הפחתת רמות הגלוקוז בדם יכולה לעזור "להרעיב" את הסרטן ולמנוע את התפתחותו.
...
פרוקטוזים רעים נוספים הם אלה הנמצאים במשקאות הקלים, וכן, גם במיצי פירות טבעיים, אפילו אלה הנסחטים בבית.
מיצים ומשקאות קלים מובילים כמות גדולה מאוד של פרוקטוז לכבד בתוך זמן קצר מאוד.
בהיותם נוזלים, הם אינם מעודדים שובע כמו מזונות שלועסים אותם.
בקולה גם יש קפאין ומלח - חומר משתן וחומר מצמיא, הגורמים לנו רצון לצרוך עוד שתייה ממותקת.
...
"בישראל צורכים כמות אדירה של משקאות מתוקים", היא אומרת, "יותר מבארה"ב".
הבעיה חמורה לדבריה בעיקר במגזר הערבי, וזה לא מפתיע.
גם במדינות אחרות, אוכלוסיות מיעוטים צורכות משקאות קלים בכמות גדולה יותר.
זה נובע ממחסור בהשכלה תזונתית והעדר נגישות לתחליפים מזינים.
...
במשפחת הסוכרים והפחמימות חברים רבים, שלא תמיד ברורה ההבחנה ביניהם, אבל אחרי כל ההשמצות, חשוב לומר:
סוכר בצורתו הטהורה (גלוקוז) הוא חשוב לגוף - הוא נצרך על ידי כל התאים ומגיע למוח, ונותן לנו אנרגיה.
הבעיה מתחילה כשצורכים יותר מדי ממנו, ובעיקר כשצורכים סוכר מעובד.
לכן יש משהו בטענת ארגון מגדלי הסוכר שלא רצוי להימנע משום גורם במזון,
וכי הדבר החשוב הוא לשמור על תזונה מאוזנת המכילה את כל הרכיבים,
להפחית את כלל צריכת הקלוריות ולהרבות בפעילות גופנית.
לכתבה המלאה:
http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000924186
ארגון הבריאות העולמי הודיע בסוף השבוע האחרון שהוא ימליץ להגביל את צריכת הסוכר
לפחות מ-5% מהצריכה הקלורית היומית של אדם בריא ממוצע,
כלומר 6 כפיות סוכר ביום (25 גרם) לגבר בעל משקל ממוצע, ופחות מזה לנשים - 5-5.5 כפיות ביום.
ההגבלה מתייחסת לא רק לסוכר שולחני שאנחנו נוהגים להוסיף לקפה,
אלא ל"כל סוכר שמוסף למזון על ידי היצרן וכן לסוכר ממקורות טבעיים כמו דבש, סירופ ומיצי פירות.
ההגבלה הזאת עשתה הרבה רעש משתי סיבות:
האחת, לא לגמרי ברור לציבור אילו סוכרים יש להגביל ואיך הוא בדיוק אמור לאתר אותם בתוויות המופיעות על המוצרים ומתייחסות לפחמימות כאל יחידה אחת;
הסיבה השנייה - נראה שההמלצה של ארגון הבריאות לא ממש ריאלית.
למשל, בכפית קטשופ אחת יש כ-4 גרמים של סוכר, כמעט חמישית מכמות הצריכה היומית המומלצת.
בפחית קולה אחת יש 40 גרם, כמעט פי 2 מכמות הצריכה היומית המומלצת.
כמעט בכל מזון מעובד יש סוכר בצורה כלשהי.
...
סוג הסוכר המושמץ ביותר הוא פרוקטוז, הנמצא בפירות (ומכאן שמו "סוכר פירות").
יש פה אירוניה מסוימת של הטבע, כי דווקא פירות מומלצים לאכילה.
מקובל לחשוב שכל מזון בטבע המכיל סוכר פירות הוא גם בטוח לצריכה ואינו רעיל,
אלא שהחומר המתוק הזה הופך לבעייתי בצריכה לא נכונה ובמינונים גבוהים.
ומה הבעיה? הפרוקטוז אינו מגרה את האינסולין לבצע את פעולתו ולהכניסו היישר לתאים,
הוא אינו מגיע למוח כדי לעודד אותו ליצור תחושה של שובע וגם אינו מפעיל מנגנוני שובע הורמונליים.
הוא יוצר בכבד חומצה אורית שמעלה את לחץ הדם (הטענה הזאת אינה מוכחת עד הסוף, אבל העדויות לכך מצטברות והולכות),
יוצר סבילות לאינסולין, ממלא את הכבד בשומן ומעורר את מחלת הכבד השומני שדנו בה כאן רק לפני שבועיים.
אם לא די בכך, הוא גם מייצר כולסטרול רע מסוג LDL, גורם דלקת ומעודד הצטברות של שומן בטני באמצעות מנגנון שאינו ידוע עדיין.
אחת הטענות החדשות יותר נגד סוכר, ובעיקר פרוקטוז וסוכרוז (סוכר שולחני המורכב מגלוקוז ופרוקטוז), היא תרומתו למחלת הסרטן.
הטענה היא שהסרטן צורך הרבה גלוקוז כדי להתרבות, ולכן הפחתת רמות הגלוקוז בדם יכולה לעזור "להרעיב" את הסרטן ולמנוע את התפתחותו.
...
פרוקטוזים רעים נוספים הם אלה הנמצאים במשקאות הקלים, וכן, גם במיצי פירות טבעיים, אפילו אלה הנסחטים בבית.
מיצים ומשקאות קלים מובילים כמות גדולה מאוד של פרוקטוז לכבד בתוך זמן קצר מאוד.
בהיותם נוזלים, הם אינם מעודדים שובע כמו מזונות שלועסים אותם.
בקולה גם יש קפאין ומלח - חומר משתן וחומר מצמיא, הגורמים לנו רצון לצרוך עוד שתייה ממותקת.
...
"בישראל צורכים כמות אדירה של משקאות מתוקים", היא אומרת, "יותר מבארה"ב".
הבעיה חמורה לדבריה בעיקר במגזר הערבי, וזה לא מפתיע.
גם במדינות אחרות, אוכלוסיות מיעוטים צורכות משקאות קלים בכמות גדולה יותר.
זה נובע ממחסור בהשכלה תזונתית והעדר נגישות לתחליפים מזינים.
...
במשפחת הסוכרים והפחמימות חברים רבים, שלא תמיד ברורה ההבחנה ביניהם, אבל אחרי כל ההשמצות, חשוב לומר:
סוכר בצורתו הטהורה (גלוקוז) הוא חשוב לגוף - הוא נצרך על ידי כל התאים ומגיע למוח, ונותן לנו אנרגיה.
הבעיה מתחילה כשצורכים יותר מדי ממנו, ובעיקר כשצורכים סוכר מעובד.
לכן יש משהו בטענת ארגון מגדלי הסוכר שלא רצוי להימנע משום גורם במזון,
וכי הדבר החשוב הוא לשמור על תזונה מאוזנת המכילה את כל הרכיבים,
להפחית את כלל צריכת הקלוריות ולהרבות בפעילות גופנית.
לכתבה המלאה:
http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000924186
