סליל ה"אלקטרומגנט" של הרמקול, היה בעצם
סליל ההשראה בספק המתחים!
לאותם מכשירי רדיו ישנים, שפעלו עם שפופרות ריק "רדיו מנורות", היה ספק מתח גבוה (בזרם, יחסי נמוך) שאת היישור עשו עם דיודת ריק (בדרך כלל דו-אנודית) שאחריה בא קבל אלקטרוליטי (במקרים רבים האלקטרוליט היה נוזלי והקבל היה עשוי מאלומיניום). אחרי הקבל בא סליל השראה (עכבה גבוהה לזרם חילופין ועכבה נמוכה ל- DC) ואחרי הסליל היה קבל אלקטרוליטי נוסף (מסננת "פיי").
במכשירים "משוכללים" לאחר דרגת היישור והסינון הוסיפו גם שפופרת גז אשר שימשה "מייצב מתח".
ואכן, במכשירי רדיו רבים, ניצלו את סליל ההשראה ליצירת השדה המגנטי הקבוע של הרמקול.
אחד היתרונות של השימוש בטכניקה זו, היה ביטול ה-HUM שנוצר במגבר השמע. אם היו הופכים את כיוון השדה המגנטי (הפיכת החוטים של הסליל) היה מתקבל HUM בכיוון הנכון של החוטים, כמעט ולא נשמע ה- HUM.
אריאל אריאלי