כך חגגנו יום הולדת שנה../images/Emo5.gif../images/Emo77.gif../images/Emo101.gif
התוכנית היתה לערוך היום מסיבה בחוג המשפחה. כל השבוע הגשם זילעף לו מבלי לחדול. בנוסף, התבצע שיפוץ במעלית שלנו והיא הושבתה כליל (ואנחנו גרים בקומה שישית). אף על פי כן, ולמרות הכל, חרפנו נפשינו, וערכנו קניות לחגיגה. חטיפים, עוגיות, חומרים לעוגה, נרות, רק פרחים לזר לא יכולתי לקנות, לכן תפרתי זר מלבד וסרט סטן. אתמול בבוקר דניאל גמר לינוק ארוחת בוקר, שכב אצלנו במיטה עם הראש על הכרית שלי, וכך, שמח וטוב לב - הקיא. קורה. אחר כך, בזמן שאכלתי ארוחת בוקר, הוא שיחק בסלון על שמיכה עם תולעת ציבעונית ומצלצלת ואני שומעת אותו משתעל. ומשתעל. ומשתעל. ומשתנק. רצתי לבדוק מה קורה - דניאל ישב בשלולית לבנה בצוותא עם התולעת המצלצלת, הפיז´מה שלו ספוגה והוא מסתכל מסביבו קצת המום. החלפתי לו בגדים, שמיכה, אמבטיה לתולעת. בצהריים הוא נרדם לפני ארוחת צהריים. כשקם, סרב לגעת בבננה, בתפוחי האדמה, או בהודו עם ירקות שהכנתי לו. החלטתי להניק אותו (למרות שהוא כבר נגמל מהנקת צהריים). בסוף ההנקה הוא היה שפוך ורצה לישון. השכבתי אותו לישון. הוא התעורר בשיעול נורא - והקיא במיטה. החלפתי מצעים, בגדים, ובינתיים דניאל מצא חתיכת לחם שהחביא בכסא שלו לשעת דחק. אכל אותה. והקיא. ושילשל. בשלב זה החלטתי לקחת אותו לרופא. קבעתי לו תור לערב (רופא מחליף. דניאל מעולם לא היה חולה, ודוקא כאשר הוא חולה - הרופא הקבוע בחו"ל). רחצתי אותו. הוא התרצה ואכל שני בסקוויטים וכמה נגיסות בננה. בחדר ההמתנה הוא הקיא את שלושתם. הרופא נתן הפניה למיון רק ליתר בטחון. בעשר בלילה נסענו לשניידר, אחרי שדניאל הקיא כמה כפיות תה עם סוכר שהסכים להכניס לפה, ושילשל פעמיים. בבית חולים התברר שהוא התייבש ויש לו חום גבוה. קיבל עירוי. חזרנו בארבע לפנות בוקר הביתה. עייפים. נקודה. ורק חשבתי לי כל הדרך חזרה, איך בדיוק לפני שנה, בחמש לפנות בוקר, עשינו את הדרך הזאת בכיוון ההפוך. היום יומולדת, היום יומולדת, היום יומולדת לדניאל...
התוכנית היתה לערוך היום מסיבה בחוג המשפחה. כל השבוע הגשם זילעף לו מבלי לחדול. בנוסף, התבצע שיפוץ במעלית שלנו והיא הושבתה כליל (ואנחנו גרים בקומה שישית). אף על פי כן, ולמרות הכל, חרפנו נפשינו, וערכנו קניות לחגיגה. חטיפים, עוגיות, חומרים לעוגה, נרות, רק פרחים לזר לא יכולתי לקנות, לכן תפרתי זר מלבד וסרט סטן. אתמול בבוקר דניאל גמר לינוק ארוחת בוקר, שכב אצלנו במיטה עם הראש על הכרית שלי, וכך, שמח וטוב לב - הקיא. קורה. אחר כך, בזמן שאכלתי ארוחת בוקר, הוא שיחק בסלון על שמיכה עם תולעת ציבעונית ומצלצלת ואני שומעת אותו משתעל. ומשתעל. ומשתעל. ומשתנק. רצתי לבדוק מה קורה - דניאל ישב בשלולית לבנה בצוותא עם התולעת המצלצלת, הפיז´מה שלו ספוגה והוא מסתכל מסביבו קצת המום. החלפתי לו בגדים, שמיכה, אמבטיה לתולעת. בצהריים הוא נרדם לפני ארוחת צהריים. כשקם, סרב לגעת בבננה, בתפוחי האדמה, או בהודו עם ירקות שהכנתי לו. החלטתי להניק אותו (למרות שהוא כבר נגמל מהנקת צהריים). בסוף ההנקה הוא היה שפוך ורצה לישון. השכבתי אותו לישון. הוא התעורר בשיעול נורא - והקיא במיטה. החלפתי מצעים, בגדים, ובינתיים דניאל מצא חתיכת לחם שהחביא בכסא שלו לשעת דחק. אכל אותה. והקיא. ושילשל. בשלב זה החלטתי לקחת אותו לרופא. קבעתי לו תור לערב (רופא מחליף. דניאל מעולם לא היה חולה, ודוקא כאשר הוא חולה - הרופא הקבוע בחו"ל). רחצתי אותו. הוא התרצה ואכל שני בסקוויטים וכמה נגיסות בננה. בחדר ההמתנה הוא הקיא את שלושתם. הרופא נתן הפניה למיון רק ליתר בטחון. בעשר בלילה נסענו לשניידר, אחרי שדניאל הקיא כמה כפיות תה עם סוכר שהסכים להכניס לפה, ושילשל פעמיים. בבית חולים התברר שהוא התייבש ויש לו חום גבוה. קיבל עירוי. חזרנו בארבע לפנות בוקר הביתה. עייפים. נקודה. ורק חשבתי לי כל הדרך חזרה, איך בדיוק לפני שנה, בחמש לפנות בוקר, עשינו את הדרך הזאת בכיוון ההפוך. היום יומולדת, היום יומולדת, היום יומולדת לדניאל...
