ככה אני מרגיש.. ../images/Emo59.gif
קראתי את כל מה שכתבתם בשרשרת האדירה של דעות שונות ורעיונות. אני לא הולך לשנות עולם, לא הולך להלחם בעולם. אני לא יודע אם הבדידות וההתייסרות הם תוצאה של פחדים, של איזה נורמות שגדלתי איתן בחברה, של אידאל המשפחה. זה פשוט נראה לי טבעי ונהדר שיהיו לי ילדים. זה גם נראה לי לא פחות טבעי ששני גברים יגורו יחד. זה גם נראה לי טבעי שאני שונא לראות שני גברים מתנשקים (למה צריך לעשות כל מה שסטרייטים עושים? חשבתם על זה?) זה גם נראה לי טבעי שאני בוחר מרצוני לא ללכת למועדונים המוניים ואני מעדיף מקומות שקטים, נכון שאני לא בליין, אבל האם זה רע? וזה נראה לי טבעי שכל אחד יבחר בדרך החיים שלו. משום מה נראה לי שאני די בודד בבחירות שלי, למרות שאני יודע שיש עוד אנשים במצבי אבל מה שמיוחד במצב שלי שמדובר, ואני מרשה פה לעצמי לדבר בלשון רבים, באנשים שמטבע הדברים כמוני יושבים בינם לבין עצמם, חושבים על הצעד הבא ועושים שניים אחורה, רואים טלויזיה והולכים לסרט, אבל בוחרים להדחיק את עניין האהבה כי הם לא יודעים מה למצוא. גם אני לא יודע. מה טוב עבורי? מה יהיה טוב עבורי עוד שנה / 10 שנים? אז תגידו: תחיה את הרגע. תנסה, זה לא אומר עליך כלום. אני מאמין שכן. לא יכול להתנסות עם מישהו שאדע שזה לנסיון, שזה סטוץ כזה שאחריו אצא אדם אחר שיודע מה שהוא רוצה. זה קצת אופטימי מדי. וכשיצא לי להכיר כבר אחד או שניים שנמצאים במצבי, דרך המחשב ואפילו בשיא האומץ פנים אל פנים או בטלפון (שיחות ספורות בלבד, ומפוחדות דו-צדדית, וקצת מביכות) אז אני מבין שיש עוד אנשים כמוני, בכל מיני גילאים, בכל מיני סיטואציות (שלי קצת יותר בעייתית כי אני מרגיש עצמי ממש בודד ומתנתק מפעילויות חברתיות). אז אין לי ממש פואנטה. אולי הפואנטה זה שתכירו שיש עוד סוג של אנשים שלא שמתם לב שהם קיימים, קי שייכתם אותם ל"בארון" וזהו. אין זהו. כל מיני אנשים נמצאים בכל מיני שלבים. ולפעמים כמוני, הם שוכבים ומביטים לתקרה במיטה בחדר שלהם ב1 בלילה, ומתפללים שמשהו ישתנה בחיים שלהם. אין להם מושג איך. הם יודעים שהם רוצים שזה ישתנה. ואז נרדמים בחצי יאוש, חצי חיוך מריר, ואולי איזה דמעה שיורדת בטעות, שעוד יום עבר וממשיכים הלאה,ומה שיהיה יהיה. ושלפחות צריך להודות שיש לנו קורת גג מעל הראש, גם אם אין אהבה ואנחנו בודדים. כמו כל דבר בעולם, גם האושר אולי לא התחלק שווה בין כולם. זהו. לא יודע בעצם אם יש עוד אנשים במצבי, מי שרוצה לדבר אני גם מוכן. אבל זהירות - יש לי יותר שאלות מתשובות, לצערי, עדיין.
קראתי את כל מה שכתבתם בשרשרת האדירה של דעות שונות ורעיונות. אני לא הולך לשנות עולם, לא הולך להלחם בעולם. אני לא יודע אם הבדידות וההתייסרות הם תוצאה של פחדים, של איזה נורמות שגדלתי איתן בחברה, של אידאל המשפחה. זה פשוט נראה לי טבעי ונהדר שיהיו לי ילדים. זה גם נראה לי לא פחות טבעי ששני גברים יגורו יחד. זה גם נראה לי טבעי שאני שונא לראות שני גברים מתנשקים (למה צריך לעשות כל מה שסטרייטים עושים? חשבתם על זה?) זה גם נראה לי טבעי שאני בוחר מרצוני לא ללכת למועדונים המוניים ואני מעדיף מקומות שקטים, נכון שאני לא בליין, אבל האם זה רע? וזה נראה לי טבעי שכל אחד יבחר בדרך החיים שלו. משום מה נראה לי שאני די בודד בבחירות שלי, למרות שאני יודע שיש עוד אנשים במצבי אבל מה שמיוחד במצב שלי שמדובר, ואני מרשה פה לעצמי לדבר בלשון רבים, באנשים שמטבע הדברים כמוני יושבים בינם לבין עצמם, חושבים על הצעד הבא ועושים שניים אחורה, רואים טלויזיה והולכים לסרט, אבל בוחרים להדחיק את עניין האהבה כי הם לא יודעים מה למצוא. גם אני לא יודע. מה טוב עבורי? מה יהיה טוב עבורי עוד שנה / 10 שנים? אז תגידו: תחיה את הרגע. תנסה, זה לא אומר עליך כלום. אני מאמין שכן. לא יכול להתנסות עם מישהו שאדע שזה לנסיון, שזה סטוץ כזה שאחריו אצא אדם אחר שיודע מה שהוא רוצה. זה קצת אופטימי מדי. וכשיצא לי להכיר כבר אחד או שניים שנמצאים במצבי, דרך המחשב ואפילו בשיא האומץ פנים אל פנים או בטלפון (שיחות ספורות בלבד, ומפוחדות דו-צדדית, וקצת מביכות) אז אני מבין שיש עוד אנשים כמוני, בכל מיני גילאים, בכל מיני סיטואציות (שלי קצת יותר בעייתית כי אני מרגיש עצמי ממש בודד ומתנתק מפעילויות חברתיות). אז אין לי ממש פואנטה. אולי הפואנטה זה שתכירו שיש עוד סוג של אנשים שלא שמתם לב שהם קיימים, קי שייכתם אותם ל"בארון" וזהו. אין זהו. כל מיני אנשים נמצאים בכל מיני שלבים. ולפעמים כמוני, הם שוכבים ומביטים לתקרה במיטה בחדר שלהם ב1 בלילה, ומתפללים שמשהו ישתנה בחיים שלהם. אין להם מושג איך. הם יודעים שהם רוצים שזה ישתנה. ואז נרדמים בחצי יאוש, חצי חיוך מריר, ואולי איזה דמעה שיורדת בטעות, שעוד יום עבר וממשיכים הלאה,ומה שיהיה יהיה. ושלפחות צריך להודות שיש לנו קורת גג מעל הראש, גם אם אין אהבה ואנחנו בודדים. כמו כל דבר בעולם, גם האושר אולי לא התחלק שווה בין כולם. זהו. לא יודע בעצם אם יש עוד אנשים במצבי, מי שרוצה לדבר אני גם מוכן. אבל זהירות - יש לי יותר שאלות מתשובות, לצערי, עדיין.
