ככה זה

[fleaflea]

ככה זה

כשהתגלתה אצלי המחלה הייתי בהריון ונאלצתי לעבור הפלה. יקח עודזמן עד שאוכל להכנס שוב להריון וכמובן שצריך לבקש "רשות " מהרופאים והלכה הספונטניות. אם בכלל זה יהיה אפשרי ו לא נפגע כלום בטיפולים. השבוע נולדה לאחי תינוקת יפהפייה. ןאע"פ שאני בסדר עם הקטע של להמתין וקבלתי את המצב. פתאם נהייה לי עצוב. ובמקום רק לשמוח התגנב ללב גם רגש מגעיל שקוראים לו קנאה.ורחמים עצמיים. ועוד צריך לדאוג שאף אחד במשפחה לא ירגיש בזה כדי לא לקלקל להם את השמחה. זהו הייתי צריכה להוריד מהלב. באיי יום טוב

 

[מזי א]

מוכר

ככה זה, גם אני באותו סיפור כמוך, אין כרגע על מה לדבר, הריון ז"א. ויוצא שעכשיו כמעט כל מי שאני מכירה בהריון או ילדה, גיסתי התחתנה חודש וחצי אחריי וילדה לפני חצי שנה. חברה טובה, ילדה לפני שבועיים, לידה ראשונה ובכלל היה פנצ'ר אצלה, אז אני ממש מדוכאת, אבל יש לציין שזה תקופות שהולכות ובאות, אני עשיתי מעין טבלת ייאוש , וכל חודש שעובר מקצר את זמן ההמתנה. אז , מצטערת לומר לך, את לא כל כך " מיוחדת" ברגשותייך,זה מאוד טבעי. כולי תקווה שתוכלי בקרוב לקבל אישור מהרופאים, והעיקר, שיהיה בקלות, להכנס להריון. כל טוב לך ולחייך כל הזמן.

 

[לולו הקטנה]

מוכר מאד מאד .....

את לא לבד בקטע. לא יודעת באיזה סרטן חלית. אבל אני לפני שנתיים , בערך חצי שנה לפני שחליתי, נכנסתי להריון "חצי מתוכנן" , הפלתי הפלה טבעית , אחרי חצי שנה חליתי בסרטן השד , היום אני שנה ורבע אחרי , מטופלת בטמוקסיפן ורק בביקורת שהיתה לי לפני חודש - קבלתי אישור בעוד חצי שנה לנקות את הגוף מהתרופה ולנסות להרות. כמובן שגם לי זה היה מאד קשה, ההמתנה הזו, כשכל חברותיי בהריון (כולן הביאו ילד ראשון ממש בשנה האחרונה). אבל מתרגלים ומשלימים עם זה. בהתחלה באמת יש קנאה, ותיסכול, כי הרצון לפרגן לאחרים מתנגש עם הרצון לילד משלך. אבל ברגע שאת משלימה עם כך שזהו מצב נתון שאין לשנות אותו כרגע - ומשקיעה בעצמך ובתחומים אחרים (אני למשל פיתחתי את הצד האומנותי והיצירתי שבי וכם השקעתי בספורט ובלימודים ) - מתרגלים ותאמיני לי שהזמן פשוט טס !! יהיה בסדר ואת מוזמנת לספר פה עוד ולשתף, כי כולנו מרגישות אותו דבר ומי כמונו יכולות להזדהות עימך. העיקר הבריאות !! תסתכלי על חצי הכוס המלאה, את בריאה ועוד יהיו לך ילדים ותהיה להם אמא בריאה - זה מה שחשוב! ------------------------------------------------------------------

 

[נאן]

את לא לבד...../images/Emo24.gif

חמודה את לא לבד במחשבה הזו. ותמיד הלב נחמץ גם כשהוא יודע שהוא שמח. אני אחרי הסרטן ואחרי כריתת שחלות וחצוצרות ולמרות שיש לי 2 ילדים משלי. עדין הכאב הזה נמצא בכל בשורה על לידה או הריון. זה עדין קיים נאן

 

[ציפורלילה]

רגשות כאלה

אני בטוחה שאת שמחה בשביל אחיך והתינוקת החדשה. אבל אני יכולה גם להבין אותך כי כנראה שהרגש הזה של אמהות בא יחד עם כל המתקן הזה של רחם והשאר. במיוחד כשכבר הרגשת שאת קרובה לזה ואולי התחושה שזה נלקח ממך פתאום. אולי הרגשות האלה מגעילים מבחינתך אך הם מאד לגיטימיים וצריך אומץ כדי להודות בהם. אין לי ספק שהרגע יגיע ואת תהיי האמא הכי מאושרת עליי אדמות.