כן
זה לגמרי לא קשקוש
אנחנו זוג מאוד שוויוני והרבה שנים הרווחתי הרבה יותר ממנו. מעולם הוא לא הרשה לעצמו "לצאת לפנסיה" או לא לעבוד בכלל, גם כשהרוויח פרוטות או למד, כי זה הציק לו. הוא כמובן שמח על האפשרות שנתתי לו - בלי זה הוא לא היה יכול לעשות מהלכים מסוימים בקריירה שלו או את התואר השני, אבל זה בהחלט הציק. היום הוא מקפיד להראות לי בניסים ונפלאות שהוא מרוויח דומה או יותר ממני בכל פעם שאנחנו מגישים את הדו"ח השנתי למס הכנסה. ומדגישה - ממש לא מדובר במאצ'ו או גבר מסורתי בשום תחום. כדי לסבר את האוזן, עכשיו כשהוא מרוויח יפה הצעתי לו לעזוב את העבודה שלי ולטפל בלעדית בבית כשהוא מתמסר לעבודה שלו (היום כששנינו מתחזקים קריירות לגמרי לא זניחות, אנחנו מתחלקים מאוד במטלות הבית). בתגובה הוא הודיע לי שהוא יתגרש ממני אם אהיה בבית כל היום (גם כי אני אשתגע, וזה די נכון, וגם כי השוויוניות ממש חשובה לו, מכל מיני סיבות).
אל תשלו את עצמכן - זה יפה שהגבר שלכן אומר דברים כאלה, אבל הסיכוי שהוא באמת יעשה את זה (פרישה מעבודה) אם תרוויחו היטב, נמוך למדי. פגשתי (רק בארה"ב, בישראל זה באמת לא קיים) stay at home dads, שנשותיהם הרוויחו מעל ומעבר, שטסו החוצה מהבית לעבודה בשניה שרק יכלו. אחד מהם עד היום עובד כמעט בשכר רעב, זה לא משתלם למשפחה שלו בשום אופן, אבל הוא לא מוכן לוותר על זה בשביל תחושת הערך העצמי.
אל תשלו את עצמכן 2 - גברים ונשים זה לא אותו הדבר, והחברה המודרנית ביותר שאתן מכירות היא לא באמת שוויונית לגמרי (עדין, אני מקווה). גברים מחונכים להרוויח ולפרנס (הו הו הו), נשים מחונכות לגדל ילדים ולהיות מטופחות, וכל השאר בסדרי עדיפויות נמוכים יותר. המסקנות? לשמוח שיש גברים שמוכנים להתמודד עם התסכול הזה... לפחות בזה התקדמנו. ולשים דוגמא הולמת לילדות שלכן, שידעו שזה אפשרי ואפשר גם יותר (אני15 מנצלת את הפוסט כדי להביע את תסכולה העמוק מנשים צעירות שב2016 עדין נסמכות על הבעל המפרנס שלהן בשלל תירוצים צבעוניים כאלה ואחרים).
