ככל שהיא מסריחה יותר

[דוד גילאור1 המקורי]

ככל שהיא מסריחה יותר

כך טעמה הולך ומשתפר

 

[דוד גילאור1 המקורי]

מעשה שהיה

כך היה הלך והתפתח וסיפור נולד נולד ויש לו חיים משלו אני לו לעדות כי חוויתיו מיד ראשונה לא סיפור הוא ואגדה אלא עובדה

 

[דוד גילאור1 המקורי]

ובכן ידידי הטוב חזר מחו'ל

נסע לארצות ניכר על מנת להפיס את דעתו הסוערת ולהלך בשבילים בעלי נופך אחר. נסע הנ'ל לימים ספורים, משהו שאתה לא ממש מרגיש בחסרונו של מישהו שיצא לשוח ואינו נמצא במחוזותיך הקרובים ביותר אלא התרחק קמעה כמטחווי שעה או שעתיים של מטוס המשייט לו בנחת מפה לשם וחזור (המדובר הוא בזמן ארצי כמובן ובמרחק אנושי)

 

[דוד גילאור1 המקורי]

זה היה בבוקר

בוקר נאה לכל הדעות השמש זורחת בעוז מעבר לזגוגית החלון מזגן רוחש בלאט ומאוורר מהמהם לו לעזרה אני יושב מסתלבט בין לקוח לבא אחריו בוהה באויר וחולם חלומות של גדולים ופתאום הצטרף לו חוש ריח לתמונה גל של ריח כבד ומתגבר עוצר נשימה היכה בי. מיד החלו מחשבות שלא קשורות והשערות בדבר הדבר הזה שלך תדע מהיכן ומאיפה צמח הסירחון הזה והגיע עדי, עד לאפי והיכה בי מכה נמרצת של התעוררות מחלומות שבאספמיה...שעד לאותו רגע מוחי היה רגוע בהחלט ולא עברה בו מחשבה אחת מיותרת...ועכשיו זה

 

[דוד גילאור1 המקורי]

חלפה בי מחשבה

שאולי מת לי עכבר באיזו פינה ואולי מתחת לספה שיש סיכוי שהביוב נפרץ שוב ועוד כהנה וכהנה אפשרויות זוועתיות לרוב עוד אני חושב כאלה ואני שם לב שידידי עומד בפתח חנותי ובידו חבילה עטופה כזו שלא ממש גדולה ושאפשר לומר עליה שהיא די קטנה מצד אחד שמחתי לראותו את ידידי זה ששב ממרחקים אך חשדי התעורר למראה שקיק זה שבידו והיה נראה כמו מסתירו ממני

 

[rucale]

אני במתח מה היה בחבילה?

מה הסריח?

 

[rucale]

סתאאם רק רציתי לבדוק איך מופיע ה"למטה"

 

[דוד גילאור1 המקורי]

עוד אני מביט בו

ומתמקד בצרור הלז שבידו, ומבחין שיוצאים ממנו כמו אדים המתפזרים כגלים ומתפשטים במרחב (כמו כאלה שכשאתה נוסע בכביש לוהט והדרך מעלה אדי חום מולך). ידידי מחייך אלי באהבה ואני כל כך עסוק בצרור שבידו ששוכח לברכו לרגל בואו. ממש ראיתי את הריח מגיע אלי...שלא לדבר על התקהלות של חובשי מסכות אב'כ שהחלה להתאסף מאחוריו כדי לראות את הפלא הנדון ואללה זה מסריח בגדול

 

[דוד גילאור1 המקורי]

אני כמעט נופל מתעלף

כשהוא מתקדם ומוסר לי את החפץ הלז, ובכוחות אחרונים אוחז בו ומקבלו אלי ממנו. שהיות ואני מכירו היטב את ידידי זה שהוא רוצה בטובתי תמיד ואין בו גם לא שמץ של מחשבה אחת רעה לכיווני, והוא מפנקני במנחות שונות מעת לעת, לקחתי את הדבר הזה מתוך שהאמנתי בו שלטובתי ניתן לי. והדרך לגן עדן רצופה כוונות טובות כידוע. שהיה זה רגע בו הייתה דרושה לי התחזקות ואמונה רבה. ואז עוד לא ידעתי שהיד עוד נטויה ואמונתי תעמוד במבחנים נוספים. כי זה היה מבחן מבחן

 

[דוד גילאור1 המקורי]

במעמד ההוא

התחלתי במחשבתי לחפור בנבכי ארונותי ומיסתורי ביתי, על מנת למצוא את מסכת האב'כ שלי, שראיתי שאין זה עניין של מה בכך ויש סיכוי שיתארך זמן נוסף והמקום נעשה בלתי ראוי לנשימה תקינה. על כן רציתי אותה לידי את המסכה הלזו, שתהיה מונחת עלי ואוכל לחשוב בהגיון ולצאת למעשים של תיקון כזה או אחר למצב. שיכול להיות שהמצב הזה יארך זמן קצר ואולי ארוך ואין נשימתי מחזיקה מעמד כשאני עוצר מבעדה שתזרום, וגופי מאבד מחיותו כשאינה זורמת כיאות זו. עלי לציין בהזדמנות זו עבור הקורא המודאג, ששרדתי את המצב ואני כעת חי ונושם חופשי, ולראיה הרי סיפור זה שמובא להלן בלשון חי והווה בזמן עבר

 

[דוד גילאור1 המקורי]

תוך כדי שאני הופך במחשבתי

והבית כבר בלגאן והמסיכה יוק, אינה נמצאת בהישג יד, ואני כבר רואה את עצמי מוטל חנוק על הרצפה ומלעלע לטיפת אויר צח לנשימה ואפילו מת רחמנא ליצלן. ברגעי צלילות אחרונים שמעתיו אומר בדחילו ורחימו 'זו גבינת ... שהבאתי לך'. שכמובן שאינני זוכר את השם שנקב לה מפני העירבול הגדול שהייתי נתון בו בעת ההיא, ומיד בריצה של ממש הביא גופי קופסה ולה מכסה אטום שאינו חדיר למים ואויר, אין יוצא ואין בא בה, אלא אם יבוא אי מי ויוציא שד מבקבוקו. ונתנו את הגוש הלז בתוכה למען יבוא סדר וישרור על כנו שהיה ותרגע המהומה הזו שנוצרה. אעלק ריצה, זחלתי בגופי ורק רצתי במחשבתי

 

[דוד גילאור1 המקורי]

עכשיו משהתפזר הקהל שהתאסף

ולקחו כמובן את מסיכותיהם עימם, ונותרנו רק השניים נטולי מסיכות, הוא שנושם קל וגופי שעדיין נלחם על נשימה תקינה ומערכותי עדיין באזעקת הישרדות ושאני בתוכו עוד חרד על נפשי שלא תפרח לה למחוזות מי ישורן ולך תמצא אותה אחר כך. שכידוע נשמה אם היא פורחת יש לה טבע שכזה שלא תמיד רוצה לחזור לאותו מקום אלא יוצאת לשוח במחוזות עלומים בהם אין לי שום שמץ של מושג ירוק אפילו היכן להתחיל מסע לגילויה מחדש והחזרתה אם תסכים לחזור. אז כדי לצמצם את הסכנה חרדתי

 

[דוד גילאור1 המקורי]

בדיעבד

אני יכול ספר לקורא/ת היקר והנאמן שהגיע עד כה וטרח לבזבז מזמנו על סיפור של מה בכך, שאמנם עבורי היה זה סיפור הישרדות מוצלח ולכן אני פה לספרו, אך עבור הקורא הבלתי נלאה אין הוא אלא סיפור יש שניה משומש ואולי יוציא ממנו במקרה הטוב ביותר לקח ו/או הבנה כלשהי של הלא מובן. שהחרדה לא הועילה במקרה דנן במאום, לא שיש לי ידע לגבי חרדה שמועילה בזמנים ומקרים אחרים, אך זו לא הועילה וזה ברור בלי שום צל של ספק, וזה אני אומר מנסיון והתנסות מלאה

 

[דוד גילאור1 המקורי]

ושוב אני תועה לשבילים

שאינם קשורים ממש להתפתחות העלילה, אלא שהם כל אחד ואחד מהם שביל בפני עצמו ועוד יסופר וידובר בהם בהרחבה כל אחד לגופו של עניין ובזמנו הנכון לו במדויק. אך לציינם הרי שאני מציין ומקפיד שלא לתעות ולאבד את חוט השני המחברם כולם יחדיו לאחד, שהרי אין לי כל עניין לתעתע ולהביא לידי מפח נפש ולו גם קורא אחד ושיהיה אשר יהיה. כל זאת מפני שהובא לידיעתי כי קורא מצוי אוהב שתהיה העלילה מוסדרת כראוי ופרק דבר עוקב אחר משנהו ושיהיה הסיפור זורם כקוביות הדומינו מפילות האחת את אחותה בזרימה מופלאה מנקודה אחת לשניה. על כן הנני קורא את עצמי לסדר, ובמשנה תוקף נצמד לחוט השני

 

[ח אפריים]

אחרי שהמרכבה נהרסת...../images/Emo13.gif

הרבה אנשים יגידו לך מאיזו דרך היה עליך להמנע! איזה יופי של גבינה קיבלת. שמור לי חתיכה מהמסריח הזה!

 

[דוד גילאור1 המקורי]

ספר לי למען השם

אט אט לעשתונותי חזרתי משהייתה כבר נמצאת בתוך קופסה וענן הצחנה נפוג קמעה, חזרתי אט אט לעשתונותי ודעתי חזרה גם היא לצלילות כלשהי סבירה, ויכולתי להבחין בחיוכו של ידידי ובהבעת פניו הזחוחה עת הביט בי ובתגובותי. והתעוררה במוחי עלתה השאלה על פי. 'מה הדבר הזה ידידי היקר, שאתה מנסה להחניקני בו, מהו? ספר לי למען השם' נפוג=התפוגג

 

[דוד גילאור1 המקורי]

חיוך זחוח

'ובכן זו גבינת קממבר' הוא אומר וחיוכו זחוח בהחלט. ולשאלתי 'מה עושים בגבינת קממבר כזאתי' ענה לי 'אוכלים!' וככל שהיא מסריחה יותר כך טעמה טוב יותר וערכה לא יסולא בפז. ס'תכלתי עליו במבט עקום

 

[דוד גילאור1 המקורי]

פז שמז

יש גבול יקירי. שברור לי שכוונתך טהורה וטובה, אך חוש הריח שלי אומר לי 'ברח ונוס על נפשך כי מקולקל' כך אמרתי לו וכדי שיהיה הדבר ברור גם הוספתי תנועות ידיים ושפת גוף נחרצות שלא ניתנו לפירוש אחר מלבד 'לא מוחלט', ובפירוש חשתי שאני מציל את נפשי מאבדון. כל ההגיון הרחב שלי לקחני משם והלאה. מה שכן, בדיעבד ובמבט לאחור עכשיו אני רואה מה זה הגיון צר. הוא שמעלה שאלה נכבדה ומטרידה, אם מחר אני רואה את היום כהגיון צר, מדוע אני חושב את זה של עכשיו כרחב? משו משובש פה, האין תפיסת עולמי לוקה בחסר? ואיך זה אצל אחרים?...אמרתי שאלה?

 

[ח אפריים]

אם הנעל צרה... ../images/Emo8.gif

מה זה משנה שהעולם רחב??

 

[דוד גילאור1 המקורי]

למען הסדר הטוב

ולשם קשירת קצוות וסיום התחלות, הרי היא אחריתו של דבר מונחת עתה ושטוחה בפני הקורא הנכבד. שלא על מנת שישפוט ו/או יחווה את דעתו מטרתה, אלא עבור סקרנותו שלא תפיח בו שאלות ותהיות ובתורן טענות ומענות. יתר על כך שאם אתה הקורא היקר רואה אותי עם אטב על האף, זה סימן שאני טועם את הקממבר הלזו, ואין זה סימן לדבר מה אחר בשום פנים ואופן. לא ירדתי מדעתי ודעתי טוענת שהיא עדיין מסריחה ובגדול, אך טעמה נפלא...והרי לי פשרה. 'אם הנעל צרה מה זה משנה שהעולם רחב??'...אהבתי, בהשראת אושו ואיש גדול שבת שלום ומנוחה