כלא השתיקה../images/Emo10.gif
אני מביטה בך אמאלה יפה שלי. האישה הנמרצת והפעלתנית. שהנכד שלך טען שיש לך בגב בטריות של דורסל כי את הולכת והולכת ואי אפשר לעצור אותך. האישה הכי ידידותית וחברתית שיש. מוקפת חברות שלגמו מעטינייך השופעים עוד ועוד חיבה.לאישה הפטפטנית שאבא טען שבלעה פטיפות, שאחרי שישבה יום שלם עם חברתך הטובה נפרדת ממנה בדלת בברכת שלום שארכה עוד שעה ארוכה. את יושבת עכשיו בכסא הגלגלים, נוטה הצידה וחלשה מידי כדי לשבת יציב. מכונסת בתןך עצמך. כלואה בשתיקתך. למה את שותקת? מה את חושבת לך שם? האם את יודעת שאני כל כך אוהבת אותך? כואב לך משהו? מציק? מה עובר עליך? האם את מפחדת בוביק שלי? האם יש משהו שאני יכולה לעשות בשבילך? מוזר, פעם את ואני היינו ישות אחת. קראנו זו את מחשבותיה של זו. כשלא הבינו למה את רומזת היו בני משפחה פונים אלי ושואלים שאתרגם להם אותך.ועכשיו גם אני מנסה לפענח מה את רוצה ולא יודעת. מתבוננת אל עיניך היפות שיש בהן עירוב מדהים של חום אדמה וירוק פורח של הכרמל, עליו נולדת ולכן קוראים לך בשמך, כרמלה.אבל רואה שם רק סבל וריקנות.איה התבונה והחום האנושי שנשקפו מעיניך היפות אמא? את מחופרת בשתיקתך המיוסרת ולא נפתחת גם כשאת רואה שאני בוכה. הדמעות נשפכות, מלוחות ורותכות למרק שאני מאכילה אותך. אני רוצה לשבור את החומות שהאלצהיימר בנה עליך לנפץ את הקיר והמחסום שאת עוטה בו. לשבור לרסיסים ולשלוף אותך מבין הרסיסים. לשחרר אותך מכלא שתיקתך. במקום זה אני מכניסה אל פיך עוד כף מרק בטטה שאת אוהבת. השיר האהוב עלינו של ארקדי דוכין " מי אוהב אותך יותר ממני" שהפזמון כל כך הולם אותך ... " מי אוהב אותך יותר ממני?, מי מצחיק אותך כשאת עצובה? כמה זמן תהיי שלי? ולמה? למה את שותקת?.".... מנסה לפתות אותך לענות לי. ואת רק מניעה ראש בעצב. ואז לקחת את ידי בידיך הרועדת. לחצת חזק חזק קירבת אותה אל פיך עליו נותרו שיירי מרק ושקדי מרק ונישקת בחום כזה שהלב נקרע לי. אמאלה שלי אוהבת אותך עד השמיים ובחזרה... את אוהבת שאני אומרת את זה והיום. היום אפילו על זה את לא מגיבה. כלא השתיקה.
אני מביטה בך אמאלה יפה שלי. האישה הנמרצת והפעלתנית. שהנכד שלך טען שיש לך בגב בטריות של דורסל כי את הולכת והולכת ואי אפשר לעצור אותך. האישה הכי ידידותית וחברתית שיש. מוקפת חברות שלגמו מעטינייך השופעים עוד ועוד חיבה.לאישה הפטפטנית שאבא טען שבלעה פטיפות, שאחרי שישבה יום שלם עם חברתך הטובה נפרדת ממנה בדלת בברכת שלום שארכה עוד שעה ארוכה. את יושבת עכשיו בכסא הגלגלים, נוטה הצידה וחלשה מידי כדי לשבת יציב. מכונסת בתןך עצמך. כלואה בשתיקתך. למה את שותקת? מה את חושבת לך שם? האם את יודעת שאני כל כך אוהבת אותך? כואב לך משהו? מציק? מה עובר עליך? האם את מפחדת בוביק שלי? האם יש משהו שאני יכולה לעשות בשבילך? מוזר, פעם את ואני היינו ישות אחת. קראנו זו את מחשבותיה של זו. כשלא הבינו למה את רומזת היו בני משפחה פונים אלי ושואלים שאתרגם להם אותך.ועכשיו גם אני מנסה לפענח מה את רוצה ולא יודעת. מתבוננת אל עיניך היפות שיש בהן עירוב מדהים של חום אדמה וירוק פורח של הכרמל, עליו נולדת ולכן קוראים לך בשמך, כרמלה.אבל רואה שם רק סבל וריקנות.איה התבונה והחום האנושי שנשקפו מעיניך היפות אמא? את מחופרת בשתיקתך המיוסרת ולא נפתחת גם כשאת רואה שאני בוכה. הדמעות נשפכות, מלוחות ורותכות למרק שאני מאכילה אותך. אני רוצה לשבור את החומות שהאלצהיימר בנה עליך לנפץ את הקיר והמחסום שאת עוטה בו. לשבור לרסיסים ולשלוף אותך מבין הרסיסים. לשחרר אותך מכלא שתיקתך. במקום זה אני מכניסה אל פיך עוד כף מרק בטטה שאת אוהבת. השיר האהוב עלינו של ארקדי דוכין " מי אוהב אותך יותר ממני" שהפזמון כל כך הולם אותך ... " מי אוהב אותך יותר ממני?, מי מצחיק אותך כשאת עצובה? כמה זמן תהיי שלי? ולמה? למה את שותקת?.".... מנסה לפתות אותך לענות לי. ואת רק מניעה ראש בעצב. ואז לקחת את ידי בידיך הרועדת. לחצת חזק חזק קירבת אותה אל פיך עליו נותרו שיירי מרק ושקדי מרק ונישקת בחום כזה שהלב נקרע לי. אמאלה שלי אוהבת אותך עד השמיים ובחזרה... את אוהבת שאני אומרת את זה והיום. היום אפילו על זה את לא מגיבה. כלא השתיקה.