כלבה בלונדינית.
או דברים שכדאי לחשוב עליהם בקפיטריה, כשבחוץ יורד גשם ועצי היער נוטים בצורה מסוכנת לכיוון הקרקע. מהרגע הראשון שראיתי אותה, לא סבלתי את ד"ר שארן. כלבה בלונדינית, אולי בת 30, סנטרה הכפול רוטט ומרמז איך תיראה בגיל 70: שמנמנה ורופסת כפודינג וניל ששכבתו העליונה היא קרום דביק. היא רצינית מדי. לחוצה, ולעולם אינה מחייכת. לחיצת היד שלה נוקשה אך רפה, וזויות הפה שלה חושפות את מה שהיא אך בקושי מצליחה להסתיר: עצבנות, חוסר גמישות ומיזנטרופיות קשה ביותר. תופעה מסוכנת למדי כשמדובר בפנימאית שחולשת על מחלקה שלמה לבדה. היא לא נשואה, אני כמעט בטוחה בזה. וקשה לתאר אותה מאכילה, מלבישה או מחבקת ילד. אפילו הוא בלונדיני. לאשה כל כך לחוצה לא מגיע העונג שלפיתה ענוגה, ילדותית, תלותית וזקוקה לנחמה. ולאף ילד בעולם לא מגיע העונש לחיות בחסותה של אמא כמו ד"ר שארן. הכלבה הבלונדינית. אבא שלה בטח שנא יהודים. אי אפשר להימנע מכך: כל המשתייכים לאוכלוסיית העמים דוברי הגרמנית נבחנים על פי מדד הצלת או טביחת יהודים בשואה. הייתי כל כך עייפה, מותשת, מיואשת, שהשעשוע היחיד שנותר לי הוא לדמיין את ד"ר שארן עושה סקס. ברגעי השפל הכי גדולים שלי, החוותי כלפי ד"ר שארן את הג'סטה הכי עצומה שיכולתי להעלות בדימיוני: פינטזתי לה גאנג באנג עם חמישה שיאנים אולימפיים, שמייצגים בהקבלה את חמשת יבשות תבל. הראשון, שחיין אוסטרלי, חלק זרועות ומפשעות; השני - אצן ניגרי עב שרירים ועורו שוקולד; מתעמל סיני בעל אברים זערוריים אך נחוש וממוקד במטרה; מתאבק גרמני, שאולי הוא גם מרים משקולות, ושרירי החזה המפותחים שלו מרמזים על אונו העצום, כפי שקרני האייל המשורגות מרמזות על חוסנה של החיה; האחרון - דילמה קלה שבסופה הכרעתי לטובת חותר בריטי מאוקספורד. יש להם שם מסורת של חתירה. אפילו שאוקספורד בפרט ובריטניה בכלל אינן יבשת. בריטי זה תמיד טוב. מהרגע הראשון לא סבלתי את ד"ר שארן. נלי אמרה לי בטלפון מישראל שהיא צעקה על ד"ר גורנישט. מגיע לו, בעצם. הוא התנשא עלי והיה לא נורא נחמד. נלי תמיד היתה נחמדה ואמפטית. גם כשאני צעקתי עליה. ד"ר שארן שרועה על גבה. חמשת האלופים עומדים למראשותיה ולצידה, נכונים לשרת ולענג אותה. אבל ד"ר שארן מביטה בהם באדישות מצמיתה. פיה הפעור לרווחה, חושף מערכת שיניים מושלמת, לשון ורדרדה, אבל הבעת פניה רחוקה מלהיות סקסית. שפתיה הפשוקות ועיניה המזוגגות משווים לה הבעה מטופשת, ילדותית, מעוררת דחיה ורחמים. היא לא מזהה את הזדמנות החד פעמית שאני מזמנת לה ברוב חסדי, גם כשזו, כלומר אחד האלופים, מתיישב לה על הפרצוף. ד"ר שארן היא בושה למין הנשי. הייתי צריכה לספק את הסיטואציה המזמינה הזו לעצמי. אבל מי יכול לחשוב על סקס כשהגזים שבחדר העישון סמיכים יותר מאלו שבמקלחת באושוויץ. כשהגשם לא מפסיק לרדת. וכשבקומה למעלה, אנשים נאבקים על חיים לנשימה.
או דברים שכדאי לחשוב עליהם בקפיטריה, כשבחוץ יורד גשם ועצי היער נוטים בצורה מסוכנת לכיוון הקרקע. מהרגע הראשון שראיתי אותה, לא סבלתי את ד"ר שארן. כלבה בלונדינית, אולי בת 30, סנטרה הכפול רוטט ומרמז איך תיראה בגיל 70: שמנמנה ורופסת כפודינג וניל ששכבתו העליונה היא קרום דביק. היא רצינית מדי. לחוצה, ולעולם אינה מחייכת. לחיצת היד שלה נוקשה אך רפה, וזויות הפה שלה חושפות את מה שהיא אך בקושי מצליחה להסתיר: עצבנות, חוסר גמישות ומיזנטרופיות קשה ביותר. תופעה מסוכנת למדי כשמדובר בפנימאית שחולשת על מחלקה שלמה לבדה. היא לא נשואה, אני כמעט בטוחה בזה. וקשה לתאר אותה מאכילה, מלבישה או מחבקת ילד. אפילו הוא בלונדיני. לאשה כל כך לחוצה לא מגיע העונג שלפיתה ענוגה, ילדותית, תלותית וזקוקה לנחמה. ולאף ילד בעולם לא מגיע העונש לחיות בחסותה של אמא כמו ד"ר שארן. הכלבה הבלונדינית. אבא שלה בטח שנא יהודים. אי אפשר להימנע מכך: כל המשתייכים לאוכלוסיית העמים דוברי הגרמנית נבחנים על פי מדד הצלת או טביחת יהודים בשואה. הייתי כל כך עייפה, מותשת, מיואשת, שהשעשוע היחיד שנותר לי הוא לדמיין את ד"ר שארן עושה סקס. ברגעי השפל הכי גדולים שלי, החוותי כלפי ד"ר שארן את הג'סטה הכי עצומה שיכולתי להעלות בדימיוני: פינטזתי לה גאנג באנג עם חמישה שיאנים אולימפיים, שמייצגים בהקבלה את חמשת יבשות תבל. הראשון, שחיין אוסטרלי, חלק זרועות ומפשעות; השני - אצן ניגרי עב שרירים ועורו שוקולד; מתעמל סיני בעל אברים זערוריים אך נחוש וממוקד במטרה; מתאבק גרמני, שאולי הוא גם מרים משקולות, ושרירי החזה המפותחים שלו מרמזים על אונו העצום, כפי שקרני האייל המשורגות מרמזות על חוסנה של החיה; האחרון - דילמה קלה שבסופה הכרעתי לטובת חותר בריטי מאוקספורד. יש להם שם מסורת של חתירה. אפילו שאוקספורד בפרט ובריטניה בכלל אינן יבשת. בריטי זה תמיד טוב. מהרגע הראשון לא סבלתי את ד"ר שארן. נלי אמרה לי בטלפון מישראל שהיא צעקה על ד"ר גורנישט. מגיע לו, בעצם. הוא התנשא עלי והיה לא נורא נחמד. נלי תמיד היתה נחמדה ואמפטית. גם כשאני צעקתי עליה. ד"ר שארן שרועה על גבה. חמשת האלופים עומדים למראשותיה ולצידה, נכונים לשרת ולענג אותה. אבל ד"ר שארן מביטה בהם באדישות מצמיתה. פיה הפעור לרווחה, חושף מערכת שיניים מושלמת, לשון ורדרדה, אבל הבעת פניה רחוקה מלהיות סקסית. שפתיה הפשוקות ועיניה המזוגגות משווים לה הבעה מטופשת, ילדותית, מעוררת דחיה ורחמים. היא לא מזהה את הזדמנות החד פעמית שאני מזמנת לה ברוב חסדי, גם כשזו, כלומר אחד האלופים, מתיישב לה על הפרצוף. ד"ר שארן היא בושה למין הנשי. הייתי צריכה לספק את הסיטואציה המזמינה הזו לעצמי. אבל מי יכול לחשוב על סקס כשהגזים שבחדר העישון סמיכים יותר מאלו שבמקלחת באושוויץ. כשהגשם לא מפסיק לרדת. וכשבקומה למעלה, אנשים נאבקים על חיים לנשימה.