כלבתי הקשישה

[shirlusha]

כלבתי הקשישה

לכל חברי הפורום ברצוני לבקש את עזרתכם לפתרון בעיה. מגדלים אנו כלבה מעורבת בת 14.5 שנה. בשנה האחרונה סובלת הכלבה מכאבים עזים באגן דבר הבא לידי בטוי בכך שכמעט איננה קמה לבדה ואת צרכיה עושה בסיר שאנו משלשלים מתחת לזנבה זאת במשך היום ולעתים מאוד מזומנות.בלילה לפני השינה אנו מוציאים אותה שוב והולכים לישון, עם בוקר אנו מוצאים אותה שוכבת בתוך השתן זאת מאחר ואיננה שולטת בסוגרים במידה מספקת.האם למישהו יש פתרון טכניאו אחר לפתרון הבעיה לא!!!!הרדמה. בתודה מראש יורם

 

[m_shy]

תשובה, ליורם היקר...

אני מתאר לעצמי שכלבתך נמצאת בטיפול וטרינרי, ואני מניח שהפתרונות הרפואיים הרלוונטיים הועלו ונפסלו. ייתכן ולא, ייתכן והוטרינר המטפל לא מעודכן בטיפול זה או אחר, ולכן אולי כדאי לשאול לחוות דעת שניה. קיימים לידיעתי מספר פתרונות המקילים את הכאבים במצבי ניוון של האגן, תרופות, בעלות תופעות לוואי, אך כאלה שיש לשקול. ייתכן ויש גם חיתולים לכלבים, משהו בסגנון התחתונים שניתן להלביש לכלבה מיוחמת, או לכלבים צעירים בעלי בעיות בכליות. כל אלה, כדאי להעלות בפני רופא וטרינר, ולשאול לדעתו. בהחלט לדעתי שיקול מהותי צריך להיות איכות חייה של הכלבה גם אם מדובר בטיפול שלא יאריך אותם, אולי אפילו יקצר במשהו. בינינו: צעירה - כלבתך כבר לא תמות, ולמרות שאתה פוסל את הרעיון של הרדמה, נדמה לי שהגיע הזמן להכניס אותו לרשימת האופציות. אני לא אומר שיש בהכרח להרדים אותה. אבל חייבים להפנים את זה שאולי (ואולי לא..!) זה הדבר הטוב ביותר - בשבילה. כבר אמרה לי וטרינרית, שכלב שכבר אינו קם לעשות צרכים - זה משום שסבלו כבר גדול מאוד, וזה הזמן להמיתו - כמעשה של חסד. החיים הם ערך. גם אהבה היא ערך. מסופקני אם הייתי בעצמי נאחז בחיי בכל מחיר במצב בו אתה מתאר את כלבתך. בחן את כל האפשרויות רפואית. ועשה את המעשה האוהב - למענה. אני מצרף כאן קישור לדיון שהתקיים כאן לפני זמן מה: הזכות לחיות, הזכות למות. שי משולם

 

[גולדי2002]

נא לא להרוג אותי

אבל הכלבה שלך הגיעה לגיל 14.5, שזה גיל מכובד לכלבים. ואם היא במצב כמו שאתה מתאר כדאי לחשוב על האפשרות של הרדמה. נכון שאנחנו מזדעקים בכל פעם שאנחנו שומעים את המלה הזאת אבל לפעמים זה עדיף על חיים כאלה. גם לי היה כלב שחי אתי 15 שנה, שזה אורך חיים ממוצע של כל (בין 14-15 שנה) ובתקופה האחרונה שלו הוא כבר לא שמע טוב וכבר לא היה מסוגל ללכת וכשלקחתי אותו לטיול הוא השתטח לי כמו במבי על השלג. אז ידענו שאין ברירה. הוא כבר עשה את שלו, חי חיים טובים, הגיע לשיבה טובה, והגיע הזמן שלו וחבל שסתם יתענה. כל אחד מגיע הזמן שלו לעזוב את העולם - מזה אין לברוח. ולפי דעתי כדאי לחשוב טוב על זה - בשביל הכלב. אני לא הייתי מחזיק את הכלב שלי במצב כזה רק בגלל שאני חושב שזה אכזרי להמית. לפי דעתי זה יותר אכזרי להחזיק אותו בחיים סובל רק בשביל שאני ארגיש יותר טוב (ואל תראה זאת כביקורת אישית, זו געתי האישית בלבד). באותה מידה שאכשאני אגיע למצב כזה של זקנה שכבר לא אוכל לשלוט על הצרכים שלי ולעשות דברים בעצמי הייתי מעדיף ללכת בשביל לא להיות נטל על משפחתי ועל חבריי.

 

[Michelle1]

אני חושבת שאני מבינה

את השאלה: או לפחות את מה שאני הייתי שואלת במצב כזה: האם יש עוד משהו, טיפול שלא ידענו שאפשר לעשות, לפני שנשקול את החסד האחרון? מפני שהמתת חסד, היא בדיוק זה: החסד האחרון שאנחנו יכולים לעשות עם יצור אהוב, שחייו הפכו למערכת של סבל והשפלה. גם לכלבים יש רגשות, גם הם מרגישים נורא אם אינם יכולים לשלוט בצרכיהם ונאלצים להתבוסס בשלולית של שתן או צואה. לא הייתי פוסלת את האופציה הזו, כוון שהשארת כלב אהוב במצב כזה בחיים- יש בה אלמנט של אנוכיות (מובן לחלוטין ולגטימי) להיות עוד יום עוד שבוע עם יצור אהוב. השאלה איזה אינטרס להעמיד קודם: טובת הכלב הסובל, או הצורך שלנו להיות בקרבתו עוד X ימים או שעות. הדבר היחידי שעולה בדעתי כמשהו שיכול לעזור הוא אקופנקטורה- ידוע לי שיש היום טיפולים כאלו לכלבים- לא ידוע לי אם הם יכולים להקל במצב הזה, ועוד פחות ידוע לי אם יש בארץ מי שמתמחה בזה. על שאלה זו, יכול אולי הוטרינר שלך להשיב. מאחלת לך הצלחה במציאת פתרון- ואם לא ימצא פתרון, מאחלת לך את כוחות הנפש לעשות את הדבר הנכון.

 

[enbalush]

צריך לבדוק כל אפשרות!!! וחיתולים!!!