כלוב של זהב
שלום ! במבט ראשון מקום העבודה שלי נראה כמעט מושלם, משכורת סבירה, שעות הגיוניות פחות או יותר הבעיה היא שחוץ מזה אין כלום! כשהתחלתי לעבוד שם לפני שנים אחדות זו הייתה חברה תוססת להוטה להוכיח את עצמה. אני התחלתי לעבוד שם כמהנדס ועם הזמן התקדמתי לתפקידים שהיה בהם יותר ויותר אלמנט ניהולי. בשנים הראשונות לא האמנתי שאני עובד בכזאת עבודה נהדרת. אבל החברה גדלה והפכה להיות מתוססת ואנרגתית לתפלה וחרדה (בעיקר שלא נעמוד ביעדי המכירות שעולים כל שנה). כל החברה מגוייסת למטרה המקודשת של עמידה ביעדים וכולנו הפכנו להיות חלק מפס ייצור אין כמעט שום מקום לחדשנות או למחקר. אופי האנשים השתנה והרבה מהם הפכו לראשי סיכה שעושים את המינימום ולא יותר מזה. העבודה שלי הפכה לסיוט מתמשך של מעקב אחרי אנשים המעורבים בפרויקט שלי על מנת לוודא שהם מבצעים את המטלות שלהם. אני מוצא את עצמי מטפל בבעיות מסוג - אין לי מברג מתאים לבורג הזה אז אני לא יכול להמשיך עד שתשיג לי מברג (זאת מטאפורה כמובן אבל היא בהחלט מעבירה את האוירה) הקבוצה הגדולה יותר בהנדסה שאני חלק ממנה זוכה ליחס מתנשא ומזלזל מאנשים בכירים שונים בחברה. במספר הזדמנויות ניסיתי להעביר את המסר הזה לדרגים שונים בחברה, בכל הפעמים זכיתי להקשבה והסכמה אבל שום פעולה של אדם בכיר ככל שהיה לא מסוגלת לעמוד כנגד הסכנה הבלתי נתפסת של אי עמידה ביעדי המכירות. אני הולך לשון כל ערב בהרגשה של אסיר, לילה לפני שהוא נכנס לכלא. אני יודע שאני אתעורר לעוד יום משעמם חסר אדגרים המלא כולו בעיסוק בזוטות. כבעל משפחה (ומשכנתא) קשה לי לנהוג בחוסר אחראיות ולעזוב- כמו שאמרתי במבט ראשון זה מקום עבודה טוב. אבל אני מרגיש שאני נובל וגווע שם, אני לא יודע אך אוכל להסביר את התקופה הזאת בקורות החיים שלי אם אצטרך למצוא עבודה אחרת אשמח לשמוע את דעתכם ו/או הצעותכם י.
שלום ! במבט ראשון מקום העבודה שלי נראה כמעט מושלם, משכורת סבירה, שעות הגיוניות פחות או יותר הבעיה היא שחוץ מזה אין כלום! כשהתחלתי לעבוד שם לפני שנים אחדות זו הייתה חברה תוססת להוטה להוכיח את עצמה. אני התחלתי לעבוד שם כמהנדס ועם הזמן התקדמתי לתפקידים שהיה בהם יותר ויותר אלמנט ניהולי. בשנים הראשונות לא האמנתי שאני עובד בכזאת עבודה נהדרת. אבל החברה גדלה והפכה להיות מתוססת ואנרגתית לתפלה וחרדה (בעיקר שלא נעמוד ביעדי המכירות שעולים כל שנה). כל החברה מגוייסת למטרה המקודשת של עמידה ביעדים וכולנו הפכנו להיות חלק מפס ייצור אין כמעט שום מקום לחדשנות או למחקר. אופי האנשים השתנה והרבה מהם הפכו לראשי סיכה שעושים את המינימום ולא יותר מזה. העבודה שלי הפכה לסיוט מתמשך של מעקב אחרי אנשים המעורבים בפרויקט שלי על מנת לוודא שהם מבצעים את המטלות שלהם. אני מוצא את עצמי מטפל בבעיות מסוג - אין לי מברג מתאים לבורג הזה אז אני לא יכול להמשיך עד שתשיג לי מברג (זאת מטאפורה כמובן אבל היא בהחלט מעבירה את האוירה) הקבוצה הגדולה יותר בהנדסה שאני חלק ממנה זוכה ליחס מתנשא ומזלזל מאנשים בכירים שונים בחברה. במספר הזדמנויות ניסיתי להעביר את המסר הזה לדרגים שונים בחברה, בכל הפעמים זכיתי להקשבה והסכמה אבל שום פעולה של אדם בכיר ככל שהיה לא מסוגלת לעמוד כנגד הסכנה הבלתי נתפסת של אי עמידה ביעדי המכירות. אני הולך לשון כל ערב בהרגשה של אסיר, לילה לפני שהוא נכנס לכלא. אני יודע שאני אתעורר לעוד יום משעמם חסר אדגרים המלא כולו בעיסוק בזוטות. כבעל משפחה (ומשכנתא) קשה לי לנהוג בחוסר אחראיות ולעזוב- כמו שאמרתי במבט ראשון זה מקום עבודה טוב. אבל אני מרגיש שאני נובל וגווע שם, אני לא יודע אך אוכל להסביר את התקופה הזאת בקורות החיים שלי אם אצטרך למצוא עבודה אחרת אשמח לשמוע את דעתכם ו/או הצעותכם י.