כלום לא טוב לי.

[netaK]

כלום לא טוב לי.

אין כרגע שום דבר בחיים שלי משום בחינה שאני יכולה להגיד שאני מרוצה ממנו. כלום. ובמקום לעשות משהו עם זה, אני מעדיפה לשקוע ברחמים עצמיים. כ"כ נמאס לי מהחיים שאין לי רצון לתקן. לא יודעת מה לעשות. פשוט לא. לבכות כל יום כשאני לבד כבר לא עוזר. שומדבר לא עוזר בעצם.

 

[hodayoyo]

ואולי פשוט...

תכריחי את עצמך ודווקא תעשי עם זה משהו? אני לא הבנאדם האידיאלי לענות לך, מאחר ורוב הזמן אני כמוך, אבל לפעמים אני בכל זאת קמה וממש עושה משהו עם עצמי וכמה שזה קשה- זה באמת נותן הרבה אחר כך. תעשי משהו בשביל עצמך, תני לעצמך את הקרדיט ואת האישור לעשות דברים שהם לחלוטין למענך, בלי להתחשב כל הזמן באנשים שמסביב, אני יודעת שאני נוטה לעשות את זה ובגלל זה אני מוותרת על המון דברים שהייתי מאוד רוצה לעשות ואחר כך יושבת ומתייאשת מהחיים האלה שאני דופקת לעצמי. קחי את עצמך בידיים ואל תוותרי, את זאת שצריכה לחיות עם החיים האלה אחר כך

 

[netaK]

אבל אני לא רואה סיבה להשקיע בעצמי.

 

[ToryMaster]

למה?

את רואה סיבה לא להשקיע בעצמך?

 

[netaK]

בעיקר

כי אני יודעת שאני אפול שוב :\

 

[ToryMaster]

אוי בובי, זה לא קשור

הנפילות שלך עושות אותך פחות ראויה?

 

[netaK]

מבחינתי

אני אפעם לא מרגישה שאני ראויה לדברים יותר מדי אני פשוט...לא פוגשת את הציפיות שלי מעצמי.

 

[ToryMaster]

ובכן

אני חושבת שבין אם את פוגשת את הציפיות שלך מעצמך או לא, את ראויה למינימום מסוים של השקעה, ולו רק בגלל שאת בן אדם חי ונושם, שלא לדבר על זה שאת איכפתית וכל כך כשרונית.

 

[hodayoyo]

למה צריך סיבה?

טיילתי עם חברה איזה פעם בבגרשוב ונכנסנו לחנות חרוזים (חרוז כזה? לא זוכרת), המוכרת הציעה לנו להירשם לסדנת תכשיטים כזו ואני כל כך רציתי ואפילו הלכתי ושכנעתי את אבא שיתן כסף, כי אין לי 300 ש"ח להוציא מהמשכורת והוא גם הסכים(!) ואיפשהו בדרך וויתרתי על זה. פשוט לא נתתי לעצמי את האושר הקטן הזה שרציתי ועד עכשיו זה עוד יושב לי בראש שלא עשיתי את זה וכמה שרציתי ואיך הרסתי לעצמי והנה- נתתי לעצמי עוד סיבה לא לאהוב את עצמי. זאת לא הרגשה שנחמד לחיות איתה, לא חודש ובטח שלא כל החיים. זה עוד אחד מ"מעגלי הקסמים" האלה שאנחנו נתקעים בתוכם ואם את לא תשברי את זה- את בחיים לא תצאי מהמעגל הזה, כי איכשהו הגעת למצב שאת לא אוהבת את עצמך ולכן את לא חושבת שאת ראויה להשקעה, אז את לא משקיעה בעצמך וזה גורם לך עוד יותר לא לאהוב את עצמך וזה ממשיך. אם תשקיעי בעצמך קצת, פתאום ישתחרר בך משהו חיובי כלפי עצמך ותוכלי לצאת מזה.

 

[ToryMaster]

אבל את יודעת

החרטה הקטנה הזו שאת לא נותנת לעצמך להשתחרר ממנה ולהרפות ממנה, זה די "לא מרשה לעצמי, לא ראויה, לא מגיע לי", לא?

 

[hodayoyo]

לא הבנתי מה ניסית להגיד ../images/Emo12.gif

 

[ToryMaster]

הומ

בעיקרון, שאת מייעצת לנטעק משהו מאוד חכם, ומצד שני את קצת... מתעללת בעצמך אפילו, נאחזת ב"טעויות" שעשית, בחרטות שלך, במקום לקבל את זה שדברים קרו, אין מה לעשות, וצריך להמשיך הלאה בלי לייסר את עצמך.

 

[hodayoyo]

כן, נו

אני מייעצת לה כי אני יודעת מה עובר עליה, מאחר ואני עוברת את זה בעצמי, רק שאני הגעתי לשלב בו אני יודעת מה אני צריכה לעשות ומנסה לעשות את זה, לא תמיד בהצלחה רבה, אבל מנסה

 

[ToryMaster]

../images/Emo24.gif

אמרתי את זה המון פעמים בעבר, אבל אחרי שאת מבינה מה דורש עבודה, כל מה שאת יכולה לעשות זה לנסות לנסות לנסות, באיזשהו שלב את בטוח תצליחי. ואת חמודה, וגם נטע, בלי קשר, אתן חמודות כפרעליכן.

 

[lollapalooza]

אני כה גאה ../images/Emo9.gif

 

[Torn Identity]

כמו שאמרתי לך...

אני בערך כמוך, למרות שכבר הפסקתי לבכות. האמת אני נהיה יותר אדיש להכל, עברתי את השלב של הבכי, פשוט לא אכפת לי. או שאני משתדל לא לחשוב יותר מידי והלסיח את הדעת. אבל. אסור לך להיות ככה, בטח לא במצב שלך, כי זה הכי גרוע. אני אגיד לך מה אני עושה, ולא אכפת לי כמה אנשים פה יעבירו עלי ביקורת / יצחקו / יחשבו שאני מעורר רחמים. אבל פשוט... תמצאי את הדברים, ולו הכי קטנים, שעושים אותך שמחה, אפילו ל-10 דקות, חצי שעה, שעה ותתרכזי בהם. בשבילי? זו הטלויזיה. מתי שאפילו באות לי מחשבות אובדניות (אני לא יודע אם יש לך כאלה או לא, אני מקווה שלא) אני אומר לעצמי, "לא! סמולוויל (לדוגמא) לא נגמרה! אני אחיה כי אני רוצה לדעת מה קורה שם עד הסוף!" לפני זה היה מכושפות. אני אמצא משהו, תמיד. וזה סבתא. סבתא שלי עברה שואה ואיבדה את כל המשפחה, סבא שלי ז"ל נפטר לפני חודשיים והיא עדיין כאן. והיא נאבקת. ואני רואה שהיא משתפרת כל יום. אם היא עברה את כל זה והיא עוד נאבקת, מי אני אשאוותר ואבכה? יש לי הרבה, אני פשוט מתעלם מזה ומתרכז ברע. הגיע הזמן להתרכז בטוב! החברים שלי. שאני אוהב ואוהבים אותי ומנסים לעשות הכל בשבילי, איך אני אעזוב אותם? ואיך הם יסתדרו בלעדי? וכשאני עוזר לאחד החברים שלי, משמח אותם, לא משנה מה, אני מרגיש הכי שמח בעולם. תחושה כזו של סיפוק, שצריך אותי בעולם הזה. ואני בטוח שגם לך יש חברים, גם אם לפעמים את חושבת שלא. כי גם את זה אני עובר. ועצמך? ממה שאת לא מרוצה בעצמך, תשני! תעבדי! תמצאי את הכוח. תתחילי ממשו אחד ותראי שזה מתפתח. הרי אני עכשיו גם כן לא עושה עם עצמי יותר מידי, בטלן. אבל המראה החיצוני שלי זה כרגע הדבר שהכי מטריד אותי יותר מהכל, אז על הריצה שלי שעה ביום אני לא מוותר! לא מוותר! וכשאני רץ, אני גאה בעצמי. תחושה של סיפוק. אז תמצאי משו אחד בעצמך שאת לא מרוצה ותתחילי לעבוד עליו. ונכשלת? ולא הלך? מנסים שוב! ושוב! ושוב! עד שתרקי דם!

ובסופו של דבר... הכל יהיה טוב, נכון? חייב להיות.

 

[lollapalooza]

אוח, נטעק,

את אני כשהייתי בגילך. זה מעודד משהו, אם אני אגיד שהייתי בדיוק, אבל בדיוק- בדיוק ככה, ועכשיו זה שונה לגמרי? אני מקווה שכן, כי לפחות בעיני זה נותן סוג של הוכחה שדברים לא חייבים להשאר ככה תמיד. הפתרון, לדעתי? קודם כל לחשוב מה כן היית רוצה לעשות עם החיים, או עם עצמך. אל תעשי כלום בינתיים, אבל פשוט תחשבי לך, מצידי את מוזמנת לעשות רשימה. וזה לא חייב להיות תכנוני קריירה או "לעשות דוקטורט במדעי החלל", אלא יותר דברים קטנים, כמו דברים שבא לך לקנות לעצמך, חברים שאת רוצה לראות, סרטים שעוד לא ראית ומתחשק לך (יש דבר כזה?

) או מוזיקה חדשה שבא לך לנסות. דברים קטנים בסופו של דבר מובילים לדברים הגדולים יותר. ומשם פשוט מתחילים. לא בבת אחת. קורה שיש חשק לעשות משהו כייפי? תעשי אותו, אבל אל תתייחסי אליו בביטול. תגידי לעצמך "נטע, זה היה כיף", תצייני אותו כמשהו מיוחד ותני לעצמך ליהנות ממנו, אפילו אם זה מרגיש לך הכי דבילי בעולם, זה נותן הרגשה טובה. ואז יש לך משהו להזכר בו, וזה נותן לך רצון להשיג שוב את ההרגשה הזו, ולעשות עוד דבר טוב בשביל עצמך. וכמו שאמרתי, זה מוביל לדברים הטובים הגדולים. פשוט תראי מה כן עושה לך טוב, וגם אם זה נראה ענקי ובלתי מושג, צעד אחרי צעד, ככה לאט ובקטנות, אפשר להשיג את זה. גם אם יש לך מטרה עצומה כמו "להיות מאושרת", שזה נראה הדבר הכי עצום וגדול ובלתי הגיוני, הוא מתפרק לדברים קטנים, ואותם את צריכה לנסות להשיג, כשאת זוכרת שזה לא בא בבת אחת. הרצון לתקן ייבנה בסופו של דבר. אם את מאמינה בעצמך, וזה פרט חשוב, בסוף זה יצליח. ותחשבי על זה רגע- לנסות ולהכשל זה משהו שכבר עשית, נכון? אז את יודעת איך זה מרגיש. מה יש לך להפסיד? הצלחה? להגיד "אני יודעת שאני אפול שוב" זו הדרך הבטוחה ליפול שוב. כי את לא מאמינה בעצמך ומראש מסכלת לעצמך כל נסיון. תחשבי שאת כן יכולה, שלא תיפלי, תלכי צעד אחרי צעד, בקטנה. אין דבר כזה לנסות ומיד להצליח. תבדקי למה את "נופלת" ומה את יכולה ללמוד מזה לפעם הבאה. תנסי להוציא מכל דבר משהו חיובי. תמיד יש. עצם הראייה הזו שאפשר להוציא משהו חיובי, היא כבר דרך מוצלחת... זהו, שיהיה בהצלחה

. את יודעת שאת יכולה לדבר איתי.