בהודעה ב'
"עכשיו את יכולה לבצע נתיחה שלאחר המוות, אם את רוצה," אמר לינייס, קולו נבלע ביריית התותח.
קאג'יה קמה מהגופה והסתכלה על לינייס בכעס. "הרסת את רגעי הכיף שלי! למה הרגת אותו, אידיוט? אני רציתי לעשות את זה בעצמי!"
"הוא עמד למות תוך כמה דקות ממילא. בקושי נשארה לו טיפת דם אחת, ואת כבר עשית מספיק," הוא אמר בשאט נפש.
"למה רק אתה הורג את כולם? בגלל האגו הגברי שלך?"
"כן," הוא שיקר בבוטות. הוא לא רצה שהיא תדע שהוא פשוט ריחם עליו. בהתחלה הכל היה משחק, רק כדי לראות למה קאג'יה מסוגלת, האם היא באמת טובה עד כמה שחשב. ככל שהקרב התקדם אל סופו העגום, הוא נחרד לגלות יותר ויותר שכן: היא היתה מוכשרת בדיוק כפי שציפה, ואפילו יותר מכך. מה שבאמת הפחיד אותו היה הטירוף, שניכר בכל מילה בדיבורה, בכל סכין שזרקה, בכל נשימה. איתה הוא אמור לבלות את המשחקים, איתה הוא אמור להעביר את הלילה הקרוב. רק עכשיו הבין עד כמה טעה כשהחליט לתת לה לחיות בפעמים הקודמות. בריי מלארק היה כלום לעומתה, ועכשיו היה מאוחר מדי. הוא פחד ממנה יותר מאי פעם.
היא הסתכלה עליו במבט קטלני. "בוא נצא מכאן. אין לי מה לעשות עם גופות אם הן לא יכולות לסבול."
"בסדר," הוא אמר, מסתיר את הפחד שלו מאחורי חיוך מלגלג. "ובאמת היית חייבת לשבת עליו? את לגמרי מלאה בדם שלו עכשיו. עוד מעט זה ממש הולך להסריח." למזלו העיר הייתה מלאה במזרקות שניצלו כדי לשטוף מעצמם את הדם. כרגע קאג'יה הייתה ספוגה בו, והוא לא ידע אם הוא יוכל לסבול את המראה הזה לזמן רב.
"כנראה," היא הסתכלה על זרועה השמאלית, שהשוריקן עדיין היה נעוץ בה. המבט שלה היה מסוקרן, והיא לא נראתה מוטרדת כהוא-זה. "אני אטפל בפצע שלך ואתה בשלי. הבאת תחבושות, נכון?"
"כן. אבל כדאי שתדעי שאני לא בדיוק הטיפוס המרפא," הוא אמר.
מכיוון שהם היו רק שניים, ולא יכלו להשאיר אף אחד לשמור על האספקה בקרן השפע, הם נהגו לקחת איתם בתרמילים את כל מה שהצליחו לסחוב.
"גם אני לא. בוא נעצור קודם את הדימום."
"שלי לא כל כך לא נורא," הוא אמר כשהוציא את התחבושות מהתרמיל שלו. "אני חושב שהדימום כבר הפסיק מעצמו. איך הזרוע שלך?"
"זה תקוע עמוק. אני אמשוך אותו החוצה ואתה תחבוש את הפצע," היא אמרה בהחלטיות.
"את לא חושבת שעדיף לעשות את ההיפך?" הוא הרים גבה. למשוך את השוריקן בעצמה יכאב לה יותר מדי, יכול להיות שהיא אפילו תגרום ליותר נזק כדי להימנע מהכאב. אבל בעצם, למה שזה יפריע לו?
"אני רוצה לעשות את זה בעצמי," היא אמרה וקולה העמוק רעד קלות. ידה השמאלית תפסה את השוריקן. היא משכה אותו החוצה בתנועה ישרה וחדה, ולינייס חבש את זרועה כך שייראה כאילו הוא ניסה כמיטב יכולתו, ובעצם ביצע עבודה עלובה למדי.
הוא זייף חיוך ושאל, "את לא תמותי לי, נכון?"
"לא," היא אמרה, מתנשפת מהכאב. "אני הולכת לקיים את ההבטחה שלי."
לינייס קיווה לתשובה אחרת. בכל מקרה, עכשיו כבר היה מאוחר מכדי להרוג אותה. הוא לא העריך אותה כראוי מההתחלה, ואם הוא ינסה לתקוף אותה עכשיו, היא תתחמק ממנו בקלות ותהיה מוכנה לתקוף בחזרה.
"כדאי מאוד. יהיה אכזרי מצידך לאכזב אותי עכשיו," הוא גיחך, למרות שהוא לא רצה אפילו להיות לידה, ובטח שלא לשכב איתה.
"חכה עד הלילה." היא חייכה בהקנטה, ולאחר כמה שניות חיוכה דעך. "אתה יודע... אף פעם לא עשיתי את זה."
"באמת? את בטוחה שאת בכלל רוצה לעשות את זה עכשיו?" עד כמה מתוסבכת היא יכולה להיות, להעלות את הרעיון לשכב איתו בזירה מול כל המדינה? היא באמת מתכוונת ללכת כל כך רחוק?
"כן. אני רק רוצה לחכות עד אחרי החשיכה, יהיה קל יותר."
"אז קבענו," הוא אמר ונישק אותה.
**
פיטה וקטניס ישבו בחדר הממוזג בעודם מחכים לסיזר. עתה משנשארו רק שבעה מיועדים היה עליהם להתראיין מדי יום. כמדריכים של המיועדים ממחוז 12, הם נקבעו, כתמיד, להופיע אחרונים. הם החזיקו ידיים בעודם יושבים על כורסאות מפוארות, מול מסך ענק המציג את אירועי הזירה. המאפרות בעלות מראה הקפיטול הגרוטסקי ביצעו תיקונים אחרונים על האיפור שלהם.
לצידם, על מסך קטן יותר, הוקרנו הראיונות עם המדריכים. גלוס בדיוק ירד מהבמה ופינה את מקומו לדמותו חסרת-המנוחה של ביטי.
"הראיונות האלו תמיד מלחיצים אותי כל כך. אני שונא לנתח כל דבר שבריי עושה. אני אפילו לא יודע למה הוא עושה את הדברים האלה," הוא אמר.
"שנינו יודעים שזה לא נכון," היא הביטה בו. "אתה תמיד מצליח להסביר אותו בצורה הטובה ביותר. אף אחד לא יודע לשחק במילים כמוך."
"תודה," הוא נשם נשימה עמוקה. הוא הרגיש רגוע יותר רק מלהסתכל עליה. "אני רק מנסה להעמיד פנים שאני רגוע.."
"לפחות יש להם סיכוי גבוה יותר עכשיו, אחרי שהקרייריסטים הרגו עוד שני מיועדים," היא אמרה, אם כי היא עדיין הייתה מודאגת בבירור. "מצד שני, הם לא היוו איום רציני כמו הקרייריסטים בעצמם. הילדה הזאת משוגעת. יצאה לגמרי מדעתה. היא פשוט נהנית מזה."
הוא ידע מה הפחיד את קטניס כל כך – המחשבה שקאג'יה תתפוס את פרים ותתנקם בה על הפציעה ההיא. לאור אירועי היום, נראה היה שלקרייריסטית יש דמיון פורה במיוחד בכל הקשור לתחום.
הם שמעו קול צחוק קליל ומוכר. "אז, אתם חושבים שהיא משוגעת?" פיניק אודייר חייך אליהם את חיוכו המפורסם.
"בלשון המעטה," פיטה אמר, מופתע מהתערבותו בשיחתם.
פיניק גיחך. "הצופים בקפיטול מאוד מחבבים שיגעון בזירה."
"אני חושב שהיא משוגעת יותר ממה שהם אוהבים. אתה יודע, כמו המיועד ההוא שאכל את הקורבנות שלו," הוא אמר בקרירות.
"לא, היא שונה לגמרי מטיטוס. האנשים בקפיטול רוצים דם. כל עוד היא לא שותה אותו, השגעון שלה מוערך. ובינינו," הוא הנמיך את קולו והסתכל על קטניס ופיטה בעיניו החודרות, "השגעון שלה מתאים לחלוטין לזה של הקפיטול, שנהנה ממוות של אחרים."
ואז הוא צחק בקול, כאילו כל השיחה הייתה בדיחה אחת גדולה והוא הרגע הגיע לשורת המחץ.
פיטה בהה בו, מעט מסוקרן, ואז אילץ את עצמו לצחוק גם כן. "אני מניח שזה נכון. היא באמת משתלבת שם היטב."
"תודה על הסכמתך הכנה," הוא אמר ונשך קלות את שפתו התחתונה. "אתם מוכנים לראיון שלכם?"
זו הייתה שאלה שפיניק כבר ידע את התשובה עליה, אם הוא הקשיב לשיחתם במשך כל הזמן. הוא בבירור השתעשע בהם, במדריכים החדשים שאין להם מושג מה הם עושים ומה יקרה בהמשך. אבל שניים יכולים לשחק במשחק הזה.
"למה יש להתכונן?" הוא אמר בשלווה, "הם בסך הכל שואלים אותנו שאלות ואנחנו עונים עליהן."
קטניס הסתכלה עליו בגבה מורמת ופתחה את פיה כדי לחלוק עליו כשפיניק קירב את פניו לשלה. "אתם יודעים איך לענות, נאהבים? אני בטוח שיש כמה סודות שאתם מעדיפים לשמור לעצמכם."
פיטה התנגד לרצון לדחוף אותו מעליה.
"הסודות שלנו בסדר גמור, פיניק, תודה על הדאגה," קטניס אמרה, מסתכלת ברוגע בעיניו הירוקות.
"הו?" פיניק הרים את גבותיו. "אל תהיי כל כך בטוחה. אני בטוח שבקרוב ישאלו אתכם שאלות שלא תרצו לענות עליהן," הוא חייך בזחיחות והביט בפיטה. "כמו למשל על הנטייה של אחיך להיקשר לקטינים. לא תרצה שהם יגלו את האמת, נכון?"
פיטה אילץ את עצמו לחייך. "לא הייתה לו יותר מדי ברירה. היחיד שקרוב לגילו הוא לינייס."
פיניק חייך אליו חיוך רחב, והתרחק מעט מקטניס. "מעולה. הם עשויים לקנות את התשובה הזו."
"אגב, אסטרטגיה נחמדה יש לך שם, עם לינייס וקאג'יה והאהבה העמוקה שלהם אחד לשני," הוא אמר בזלזול. "איך הצלחת לחשוב על זה?"
"היא חשבה על זה, לא אני," הוא אמר בעייפות, החיוך דוהה מעל פניו.
"ואנשים באמת מאמינים להם?"
"כן. הם אוהבים את מערכת היחסים מלאת התהפוכות שלהם."
"הם מכירים אחד את השנייה רק כמה ימים. זאת בטח אהבה ממבט ראשון," קטניס גלגלה את עיניה.
"נכון. תאמינו או לא, הם פשוט התאהבו כשנכנסו לזירה."
"בטח, הכל מאוד אמין," פיטה אמר בגלגול עיניים. לאחר שחווה את האסטרטגיה הזאת על בשרו, וידע שהוא באמת אהב את קטניס באותם רגעים, ושהיא לא, הוא ידע להבדיל בין אמיתי ולא אמיתי. קאג'יה הייתה פסיכופטית אמיתית, והוא קיווה בכל מאודו שהתוכנית של בריי ואיון תעבוד. אחרת בריי ייאלץ להילחם בה פנים מול פנים, והסיכויים לא יהיו לטובתו.
"אני יודע שהשני
