בהודעה א'
היום הוא היום הגדול - הרחובות לא היו רטובים מגשם וחומצה, ולא היה דבר שיעצור את איון מלממש את התוכנית שלהם. במהלך הלילה התותח ירה פעמיים, והוא שיער שהקרייריסטים הצליחו להרוג את המיועדים הנותרים מ-9 ו-12, כך שנותרו כעת רק חמישה מיועדים בזירה.
איון היה בטוח שאם הקרייריסטים יצאו לצוד בלילה, הם ודאי ישנים עכשיו, ולא יעזבו את פסל החירות אם לא תהיה להם סיבה טובה לעשות כן.
"נשאר לנו עוד לחם," פרים אמרה וקטעה את הרהוריו, מושיטה לו ולבריי את חלקם. "הוא קצת עבש. ויש גם שאריות של דגי-לטאה."
"נהדר, אני מורעב," איון אמר ואכל את המנה שלו במהירות. בכל הזמן שהיה בזירה, הוא הצליח לאכול לשובע רק פעם אחת בלבד. הוא לא היה רגיל לתחושה החלולה בבטנו.
"לא כדאי שנאכל יותר מדי," בריי אמר. "יש לנו עוד דרך ארוכה לפנינו. תראה קצת שליטה עצמית."
איון ניסה לשלוט בקצב אכילתו כמידת האפשר. הוא היה עצבני ולחוץ יותר מאי פעם. "בריי, תשאיר אותם בחוץ, עד כמה שאתה יכול. לא תרוויח שום דבר אם הם יחזרו ויהרגו אותי לפני שאסיים."
בריי נעץ בו מבט מתעב. לא היה קשה להבין שרצונו להרוג את איון רק הלך וגדל. "כמה זמן אתה צריך?"
"בערך שעתיים. אני לא עובד טוב תחת לחץ."
"תוכלו לחכות עד שהם יעזבו בעצמם," פרים הציעה. "הם ינסו לצוד אותנו ממילא."
"יכול להיות שהם יישארו שם במשך שעות. צריך להוציא אותם בעצמנו," איון אמר בנימה המשכנעת ביותר שלו.
"נכון. והם בטח ירצו למצוא אותי כשזה יקרה," בריי זע על מקומו. "גם אם אני אסיח את דעתם, הזירה תתקוף אותי בסופו של דבר."
איון הסתכל על בריי בזהירות. הם עדיין לא הבינו את החוקים, למזלו, והוא היה נחוש להשאיר את המצב כפי שהוא.
"יש לי רעיון שעשוי לעבוד," בריי אמר לאחר כמה דקות של הרהורים. "חשבתי על זה - אם הייתי קרייריסט, מה יהיה הדבר שיגרום לי לצאת החוצה, וגם לא יעורר בי חשד?" הוא נעץ בהם מבט ירוק. "מה אם נעמיד פנים שפירקנו את הברית שלנו?"
"הגיוני," איון הנהן בהסכמה. "הם לא יישארו בפנים אם הם יחשבו שכל אחד מאיתנו נמצא לבד."
"איון, תוכל ליצור משהו שיחקה ירייה של תותח?"
הם שמעו את הירייה כבר פעמים רבות, והוא ניסה לעבור בראשו על כל דבר שיוכל להשמיע רעש דומה. היו מספר תגובות כימיות שיוכלו ליצור קול פיצוץ שכזה, אך לא עם החומרים שהיו לו בזירה. בתחילת המשחק כן נשמע צליל דומה למדי, וממרחק מסוים הוא יישמע בדיוק אותו הדבר.
המוקשים.
להפעיל אותם בחזרה לא אמור להיות מסובך כל כך, והתוצאה תהיה דומה.
"כן, אני יכול. אני גם לא חושב שייקח לי יותר מדי זמן."
"אז מה אם ניצור רעש של שלוש יריות? ככה הם יחשבו שהם הגיעו לשניים האחרונים ויתקפו אחד את השני. להרוג קרייריסט אחד יהיה קל יותר מלהרוג שניים."
איון הסתכל עליו במבט משתאה. לזייף את מותם יהיה הדבר היעיל ביותר שיוכלו לעשות, ואף מיועד עוד לא עשה זאת בעבר. לא היה לו ספק שהקרייריסטים יאמינו שהיריות הן אמיתיות.
"בסדר, אני אצור שלוש," הוא חייך. "ייקח לי קצת זמן."
"פרימי, אני צריך שתצרחי. מיד אחר כך, את תשתתקי והתותח שלך יירה. הבנת?"
"בטח. אני יכולה לצרוח," היא אמרה באושר. ניכר היה בה שהיא אוהבת את התוכנית הזאת הרבה יותר מאשר את הקודמת, ובצדק; איון תכנן אותה כך שיהיה סיכוי גדול למדי שבריי ימות במהלכה. איון היה בטוח שבריי היה מודע לכך היטב, ושהייתה לו תוכנית משלו.
הם הלכו בחזרה לפסל החירות, איון מוביל את הדרך כך שהם יוכלו ללכת בבטחה בין הריבועים בהתאם לכלים של שלושתם, מבלי שהשניים האחרים ישימו לב לכך. הרכבת התחתית הייתה מוצפת בחומצה, כך שלא הייתה להם ברירה אלא ללכת מעל פני השטח. מבט חטוף בבריי גרם לו להבין כי הוא לא הפסיק לחשוד בו ולו לרגע, אבל לא הייתה לו לו סיבה לתקוף עכשיו. הוא ודאי ינסה לעשות את המהלך שלו מיד כשהמלכודת תהיה מוכנה, ואיון היה מוכן לרגע הזה.
השעה עדיין הייתה שעת בוקר מוקדמת - הסיכוי לכך שהקרייריסטים יעזבו את הפסל לפני הזמן היה נמוך. בריי ופרים עמדו על המשמר בזמן שאיון עבד על המוקשים עם הכלים שקיבל מביטי. הוא הקפיד להשאיר אותם במקומם, ולא לחפור אותם החוצה, כדי להימנע מלעורר את חשדו של לינייס. לאחר בחינה קצרה שלהם הוא גילה שלמעשה אין שום דרך להזיז אותם ממקומם מבלי להתפוצץ בעצמו. גם כשהמוקשים מנוטרלים, הוצאתם תפעיל מספיק לחץ על מנת לפוצץ אותם. הוא תיאר לעצמו שקברניטי המשחק הוסיפו את האפשרות הזאת כדי להימנע מלחזור על טעויות העבר - בעזרת מנגנון ההגנה הזה, אף אחד לא יוכל להשתמש במוקשים האלו כנשק. לצערם, הם עדיין היו יותר ממספיק עבורו.
הוא הקפיד לעבוד על מוקשים שיהיו רחוקים אחד מהשני, כדי שלא יווצר מצב שבו שלושתם יתפוצצו בבת אחת ויסגירו את ההונאה. במשחקים הקודמים הוא צפה במיועד מהמחוז שלו מבצע את אותה הפעולה, אבל הפעם הם היו מסובכים בהרבה לתפעול. המוקש הראשון היה הבעייתי ביותר; המערכת הייתה שונה לחלוטין מזו של שנה שעברה. לבסוף הוא הצליח ללמוד את דרך הפעולה שלהם, ומשם הדרך להפעיל את השניים הנותרים בחזרה הייתה פשוטה למדי.
"זה הכל," הוא אמר והתרחק מהמקום לאחר כשעתיים של עבודה. הוא היה בטוח שהתהליך ייקח זמן ארוך פי שלושה. "אני מקווה שלא שעממתי אתכם יותר מדי. המוקשים מוכנים לפעולה. מספיק שתזרוק אבן כדי לפוצץ אחד מהם, רק תזכור להתרחק מספיק."
"בסדר," בריי אמר בחגיגיות, "תיכנסו לעמדות. קודם כל אנחנו צריכים לגרום להם להאמין שנשאר רק מיועד אחד בזירה מלבדם. שתי יריות תותח אמורות להוציא אותם החוצה. אחר כך נפוצץ את המוקש האחרון כדי שהם יילחמו אחד בשני. תוכל לעשות את כל הסידורים שלך כשהם קוטלים אחד את השני על האדמה."
הוא היה חייב להקדיש רגע כדי להעריך את בריי על התוכנית המחושבת שלו. לאיון היה ידע טכני רב, אך הוא אף פעם לא היה מצליח לחשוב על משהו יצירתי כל כך כמו לזייף את מותם. בריי היה מסוכן עבורו הרבה יותר מלינייס - בנוסף על כוחו הפיזי, הוא היה פיקח. יותר מדי פיקח.
"מצוין," הוא אמר, מסתיר את החשש בקולו. "אני אלך להתחבא ליד הכניסה. בהצלחה."
הוא הסתובב ורץ אל כניסת הפסל, מנסה למצוא מקום שיסתיר אותו היטב ועם זאת, יאפשר לו לראות את כל המתרחש. רעש הפיצוץ הדהד באוויר כשהגיע למקום מחבואו. מיד לאחר מכן, הוא שמע את פרים צורחת במרחק, ואת פיצוץ המוקש השני מחריש את זעקתה באופן מיידי. אפילו הוא היה כמעט בטוח שהתותח שלה ירה.
עכשיו מגיע רגע האמת. לחשמל את הקרייריסטים יהיה קל; להרוג את בריי אחר כך יהיה עניין שונה לגמרי, אבל הוא היה ערוך לכל מקרה אפשרי.
