בהודעה, חלק א'
פרק 5: מרחץ דמים
"גבירותי ורבותי, אני מכריז בזאת על פתיחת התחרות ה-74 של משחקי הרעב!"
פרים עמדה בזירה יחד עם המיועדים האחרים וניסתה לקלוט כמה שיותר מידע על הסביבה. הכל היה הרוס, מלא באפר ושברי בטון ירוקים מאצות. מתוך ההרס בלטו כמה עשרות בניינים גבוהים, הרבה יותר גבוהים מכל מה שנבנה במחוז 12, אם כי נראה היה שהם עומדים להתמוטט בכל רגע.
קרן השפע הייתה הגבוהה ביותר שראתה אי פעם. היא הייתה למעשה פסל ענקי - מרשים בגודלו, אך ודאי ישן מאוד, כי כל סנטימטר ממנו היה מכוסה בטחב וחלודה. למרות זאת פרים יכלה להבחין באישה נושאת לפיד. הכל מסביבה היה מכוסה בירוק. השטח נראה חלקלק ושומני. היו שם רק צמחי מים, שאת חלקם הכירה מספר הצמחים של אביה, ומיני אלמוגים שראתה בעבר רק בתמונות.
היא נשאה את מבטה אל בריי, שואלת אותו ללא קול. כדאי? הוא הנהן.
היא התחילה להתכונן למה שללא ספק תהיה הריצה החשובה ביותר בחייה, כשהבחינה בלינייס, המיועד ממחוז 1. הוא עמד במרחק של כמה לוחיות מתכת ממנה.
הוא היה התגלמות המושג קרייריסט, לפי מה שראתה באימונים, והיה המתנדב היחיד מלבד המיועדת ממחוז 4. היא זכרה אותו בזכות הניקוד הגבוה שקיבל בהשוואה לשאר המיועדים. הוא היה גבוה כמעט כמו בריי, עם שיער חום קצר ועיניים בצבע זהה. הוא הוציא כדור פלסטיק קטן מכיסו והחל להקפיץ אותו בידו.
כמה יהיר אפשר להיות, חשבה, להתגרות בגורל ככה ליד המוקשים.
חיוך יהיר התפשט על פניו כשזרק את הכדור בקשת מדויקת להפליא אל המיועד ממחוז 9, שעמד בדיוק מולו. הכדור פגע במוקש שלידו והפיצוץ היה מיידי. לילד לא היה סיכוי. היא הסתכלה על בריי במבט מזועזע, מנסה להדחיק את התמונה מראשה. קמט עמוק נחרש בין גבותיו והוא הסתכל על קרן השפע בעקשנות, מבטו מתחמק משלה.
נראה היה שהשניות האלו יימשכו לעד. כל גופה רעד והיא הרגישה דחף עז להקיא, מכריחה את עצמה לשמור היטב על ארוחת הבוקר שלה. ככה נראה אביה במכרה? האם מחכה לה ולבריי גורל דומה? כל שביב של מחשבה שעבר במוחה התחלף ברגש יחיד: פחד. הוא הפחיד אותה עד מוות.
פרים הצליחה לבסוף להתיק את מבטה מבריי ולגבש בחזרה את יכולת המחשבה שלה. היא תהתה אם הם באמת יצליחו להגיע לחלק שבו נמצאת האספקה כשיצטרכו להתמודד עליהם עם מיועדים כמו לינייס. לא היו נשקים מחוץ לקרן השפע, אז לא תהיה להם ברירה אלא לטפס.
למרות שהזירה הייתה מכוסה בטחב ואצות, היא הייתה אורבנית לחלוטין. לא היו שום צמחים מלבדם, דבר שיקשה עליהם למצוא מזון. והמראה של הילד הנקרע לחתיכות המשיך לרצד שוב ושוב בעיניה.
לבסוף, הגונג נשמע. רגליה רצו מאליהן אחרי בריי, לעבר קרן השפע, תוהו ובוהו מתחולל מסביבה. חלק גדול מהמיועדים פנו לכיוון ההפוך. מזווית עיניה היא הבחינה בחלק מהמיועדים שמתחילים לתקוף זה את זה. לינייס זינק קדימה, רץ במהירות מדהימה, ויגיע ודאי לפסגה תוך דקות אחדות. נשאר רק קומץ מיועדים שרצו לקרן השפע אחריו.
פרים הייתה בכושר טוב, אבל לא הייתה שום דרך שבה תצליח לרוץ כל הדרך למעלה. למרות זאת היא עקבה אחרי בריי, מוודאת מדי כמה שניות שאף אחד לא מאיים עליהם. אם מישהו באמת ינסה לתקוף אותה, לא תהיה לה שום דרך להתגונן חוץ מלצעוק.
“תני לי את היד שלך! אל תאטי!” הוא צעק כשהם התחילו לטפס במדרגות הצרות. עוד מיועדים היו קרובים אליהם, אבל בריי התעלם מהם. “הם עדיין לא חמושים. הם לא יכולים לפגוע בנו עכשיו, ואני יכול לנצח את כולם בידיים חשופות,” הוא אמר בשקט, נשימתו מהירה.
היא החזיקה בידו. “הם מתחילים להתקרב,” היא אמרה, מסתכלת ללא הרף מעבר לכתפה.
“ימין או שמאל?”
“הם עדיין כמה מטרים מאחור, אבל מחוז 2 מתקרב משמאלך,” היא אמרה, כמעט חסרת נשימה, מנסה לשמור על הקצב של בריי. איך הוא יכול לטפס על המדרגות האלו מהר כל כך?
הוא עצר את מרוצתו והניף את פרים מעבר לכתפו. בזמן הזה המיועד ממחוז 2 הספיק להדביק את הפער. בריי שלח אגרוף חזק לאפו, שנסדק בקול ששלח צמרמורות בגבה של פרים. הוא ניצל את ההזדמנות שבה דעתו של היריב הייתה מוסחת כדי לדחוף אותו במורד המדרגות.
הוא המשיך לרוץ. “תגידי לי אם באים עוד.”
“תתכונן... הוא עדיין רחוק אבל אני חושבת שזה המיועד מ-5,” היא אמרה, מבועתת מהמראות.
בריי חייך. “רק שינסה.” הוא כבר התחיל להתנשף בכבדות ופרים הרגישה את הזיעה על גבו דרך בגדיו. הוא נעצר לרגע והתכופף להרים סכין בעלת להב מעוקל. “נראה שאנחנו מתקרבים.”
“תיזהר!” היא צרחה כשהמיועד מ-5 השיג אותם לבסוף עם אלה, מניף אותה באיום. היא החזיקה בו חזק כשבריי התכופף כדי להתחמק מהמכה. הוא הרים אותו ממותניו והשליך אותו אל מעבר למעקה. פרים עצמה את עיניה בחוזקה כשהוא פגע בקרקע.
“אנחנו כבר כמעט שם,” אמר כשחידש את מרוצתו. “אבל יש עוד מיועדים שמחכים לנו למעלה.”
“איך אנחנו הולכים לרדת?” היא שאלה כשהבינה לבסוף – לרדת במדרגות הצרות האלו פירושו להתעמת עם כל מיועד שעולה למעלה. עד כה בריי עמד במשימה, אבל שום דבר לא נמשך לנצח.
“תסמכי עליי,” הוא אמר כשהם הגיעו לבסוף לפסגה. היא הייתה בנויה בצורה מעגלית ואור נכנס דרך החלונות הקטנים והשבורים. מספר גופות שותתות דם כבר שכבו שם.
המיועד ממחוז 1 חיכה להם וחנית בידו.
