בהודעה ב'
~~
"עכשיו תגיד לי, מה אתה מתכנן לעשות?" בריי שאל ברגע שפרים התרחקה מטווח שמיעה.
"למצוא את הקרייריסטים ולחשמל את הבניין שלהם בלבד. המכשירים החשמליים הישנים שיש פה והמצלמות לא יספיקו לכל העיר, אבל הם יעבדו מצוין על בניין אחד. אפשר בקלות לארגן משהו," הוא אמר ברוגע.
"איך אתה יודע שהם יהיו באותו בניין?" בריי הרים גבה בחשד.
"הם עובדים ביחד, שני המתנדבים. ראיתי אותם הולכים ביחד אתמול מהחלון של הבניין שלי."
"במקרה הזה, אני חושב שאני יודע איפה הם," בריי אמר, ידיו בכיסים.
"באמת? איפה?"
"אני אספר לך כשיגיע הזמן. לא הייתי רוצה שתברח ותבצע את התוכנית שלי בלעדיי," הוא חייך. "אני לא עד כדי כך טיפש. כדאי שנחשמל אותם בלילה, אני חושב שזה הזמן היחיד ששניהם יהיו שם."
"אין בעיה," הוא אמר, היסס למשך כמה שניות ושאל לבסוף, "אתם זוג או משהו?"
"למה, אתה מעוניין?" הוא גיחך.
איון החזיר לו חיוך ומשך בכתפיו. "אני לא מסוגל להתחייב למערכת יחסים כרגע, אז אני סתם שואל."
"אתה לא חושב שאני מבוגר מדי בשבילה?"
"כן. האמת שההפרש הזה קצת מטריד. אתם פשוט נראים כל כך... זוגיים."
"ידעתי שיש לך משהו כלפיה!" בריי חייך ומרפק אותו קלות.
חיוכו של איון דהה לרגע, באופן כמעט בלתי ניתן לאבחנה, וחזר מיד כהרף עין. "אני עד כדי כך שקוף? אני מניח שהיא בסדר..."
"אז אתה אוהב בלונדיניות. כמה חמוד."
"לא רואים כאלה במחוז שלוש, והיא באמת זכתה בלבי כשהיא ניסתה להחביא אותי ממך, כשהייתי בטוח שאתה הולך להרוג אותי. למזלי, אתה לא תנסה את זה לפחות עד הלילה, נכון?"
בריי בחן את פניו של איון, קמט נחרש בין גבותיו. לאחר רגע ארוך של מחשבה הוא נאנח ואמר, "אתה חכם, ילד. קצת יותר מדי."
"אתה הולך לנסות להרוג אותי בין אם אני אהיה מודע לכך ובין אם לא. בינתיים, אתה צריך אותי."
בריי גירד בראשו באי נוחות. "אני לא מחבב אותך, אבל זה לא אומר שאני רוצה שתמות."
"לא נכון. רואים עד כמה שאתה מחכה להרוג אותי בכל תנועה שאתה עושה," הוא אמר בענייניות. "בוא נעשה עסקה. אני אהרוג את הקרייריסטים, ואז תתן לי לברוח. מה אתה אומר?"
בריי היסס לרגע. "מוסכם."
"אני אוכל לחיות עוד כמה ימים, הידד," הוא אמר בסרקסטיות.
"אני יודע על מה אתה חושב." בריי אמר, מסתכל עליו בעוינות.
"בסדר," הוא אמר בתמימות מעושה, "על מה אני חושב?"
"על להרוג אותנו מיד אחר כך. רק תדע שניזהר."
"אני יודע. זאת הסיבה שאני אפילו לא אנסה. אני אף פעם לא אוכל לנצח אותך בקרב, אז אין לי סיבה לתקוף אתכם. אני חושב שאתה ואני יכולים להיות גלויים אחד עם השני, בלי כל החרא הזה של האסטרטגיה."
"אתה צודק. בוא נודה בזה – אתה יודע שאני לא אנסה לשסף לך את הגרון לפני שהקרייריסטים מתים."
"כן, אני יודע," הוא אמר בעגמומיות. "אתה גם לא מתכוון לקיים את ההבטחה שלך ולתת לי לברוח. אבל התכוונתי לילדה."
"פרימי? מה איתה – " בריי קפא. לאחר מכן אצבעותיו התקבעו סביב צווארו של איון. "אני נשבע, אם תהרוג אותה לפני שנוציא לפועל את התוכנית – "
איון התפתל באחיזתו, לא מסוגל להתנתק ממנה. "עזוב אותי כבר, זאת הפעם השנייה מאז שנפגשנו!"
"אז אתה כן מתכנן לעשות את זה?!" הוא צעק, "כל הקטע של הילד המאוהב היה רק הצגה!"
איון השתנק, מתחנן אליו במבטו שירפה ממנו. בריי המשיך להחזיק בו, חזק מספיק כדי שהוא לא יוכל לברוח אך חלש מספיק כדי לאפשר לו לנשום.
"דיברתי עליך," איון אמר בקושי. "עם ההצגה של האח הגדול והמגונן, חונק אנשים תמימים – אבל אתה תהיה זה שיהרוג אותה בסופו של דבר."
משהו השתנה במבטו של בריי והוא הרפה מאיון באיטיות. "ברגע שנוחתים כאן, הופכים אוטומטית לחיות רצחניות. האדם שהיה בך פעם כבר לא משנה."
איון נשם נשימות עמוקות, מנסה להשיג מחדש את אספקת האוויר שלו. עברו מספר רגעים עד שהצליח לבסוף לומר, "אני יודע. אם הייתי חזק כמוך, הייתי מנסה להרוג אותך מזמן. רק אל תחשוב שאני קונה את ההצגה שלך, זה הכל."
"אני לא בטוח שאני אצליח לנצח בקרב נגד לינייס וקאג'יה. הם יותר מנוסים ממני. אז ראיתי אותך – ראיתי הזדמנות, וניצלתי אותה."
"ספר לי משהו שאני לא יודע," איון גיחך.
"על מה אתה מחייך לעזאזל?"
"אתה יכול לנסות לחנוק אותי כמה שאתה רוצה, אבל אני בלתי פגיע. אני הסיכוי היחיד שלך לנצח אותם."
"יש לך לשון חדה," בריי אמר והסתכל עליו בקרירות. "יכולת לנצל אותה כדי לגרום לי לחבב אותך, ואתה מנסה לעלות לי על העצבים במקום. איזו אסטרטגיה נוראית. יהיה לי הרבה יותר קל להרוג אותך בהמשך בקצב הזה."
"למה לי לטרוח? אני אמות, לא משנה מה. אני בטוח שאתה מחבב את הבלונדינית, אבל איך זה יעזור לה? היא תמות בדיוק כמוני בסופו של דבר," הוא אמר ברוגע.
"אתה די בטוח בעצמך יחסית למישהו שמאמין שהוא עומד למות."
"נשארו לי לפחות כמה שעות. הרבה יכול להשתנות עד אז," הוא אמר כשמצנח כסוף נחת מהשמים ישר אל תוך ידיו. הוא פתח אותו תוך שניות וחייך מאוזן לאוזן כשראה את תכולת הקופסה. הוא הסתכל למעלה ומלמל, "תודה, ביטי."
"מה קיבלת?" בריי שאל והתקרב אליו.
איון הצמיד את הקופסה לחזהו, כמפחד שבריי ינסה לחטוף אותה ממנו. "כבל, באיכות מעולה. הוא מאוד... יקל על התוכנית. מתי נלך לבניין של הקרייריסטים? אני צריך לחקור אותו קצת לפני שאני מחשמל אותם."
"בסדר. נאכל ארוחת צהריים ונצא," הוא קבע.
"אתם לא הולכים לשום מקום."
צעדיה נשמעו חזקים וברורים ברחוב. לא היו אלה צעדיה הקלילים והשקטים של פרים. כל אחד מהם הרגיש כמו רעידת אדמה קטנה.
"סוף סוף מצאתי אתכם."
קאג'יה ניצבה מולם, חיוך חולני על פניה וסכינים בידה, מוכנה לתקוף.
ואני ממש מחכה לראות מה יקרה עם איוון. 