princess252
New member
כלכך עצובה
שלום לכולם פעם ראשונה אני נתקלת בפורום הזה ,מאוד אשמח לשתף אותכם ברגשותיי. כלכך מבינה את הרגשת ההתמכרות הזאת לאדם שאנו כלכך רוצים להיות איתו שהיה פעם שלנו ורק שלנו . שהיה הדבר הכי קרוב אלינו והיום אנחנו זרים ... הסיפור שלי הוא קצת שונה ממה שכתבו כאן אשמח לקבל תגובות . אז ככה,היה לי חבר 6 שנים יצאנו ביחד מהצבא ,הוא היה מאוד רציני . אין לי שום דבר רע לומר עליו הוא תמיד אהב ואהב ונתן מכל הלב . ואני תמיד זלזלתי ולא הערכתי ועשיתי מה שאני רוצה בקשר הזה . זה בא לידי ביטוי בדברים נוראיים נגיד סתם נדלקתי על משהו מהעבודה פשוט עזבתי אותו לאיזה חודש הפסקה יצאתי עם המשהו הזה וכשזה לא הסתדר ביננו פשוט חזרתי שוב לחבר שלי . דוגמא נוספת טסתי לטיול במזרח לחצי שנה עם חברה והשארתי אותו כאן בארץ . כל מיניי דברים לא הגיונים כאלה שבחיים לא הייתי עושה אותם היום . עד שהוא הרים ידיים והחליט לעזוב אותי והפעם לתמיד ... הייתי בטוחה שהוא יהיה קצת לבד ויראה שהוא לא יכול בלעדיי ויחזור אך הפעם הוא היה רציני והלך עם ההחלטה שלו עד הסוף והחליט שלא משנה מה הוא לא חוזר אליי יותר כי הוא פשוט לא מאמין בי אחרי כל הדברים שעשיתי לו . ניסיתי לעשות הכל כדיי להחזיר אותו ושום דבר לא עזר . חודש אחרי הפרידה הכירו לו קרובת משפחה של חבר טוב שלו ועד היום הם ביחד כבר כמעט שנה . זאת היתה השנה הקשה בחיי. רזיתי 15 קילו ,פטרו אותי מהעבודה ,נשרתי מהלימודים באוניברסיטה . בקיצור כל חיי נהרסו . בנוסף לכל שמעתי שהחברה שלו תמנייה ושומרת שבת . והבנתי שאצל התמניות הדתיות מתחתנים מהר , זאת אומרת שהסיכוי שהוא עומד להתחתן איתה בקרוב הורג אותי . אני נשארתי לבד כל חיי נכשלו ,והוא תוך חודש הסתדר בחיים והכיר אותה ובקרוב גם היתחתן איתה . אני לא מאשימה אותו אני יודעת שעשיתי לו הרבה דברים לא הגיונים . אבל הייתי צריכה את השנה הזאת של הסבל כדיי להבין שהוא הדבר היקר לי ביותר בחיים ולהבין מה איבדתי . אני לא יודעת איך להמשיך מכאן.מרגישה אבודה בתוך העולם הגדול הזה אני כלכך מצטערת בכל ליבי על כל מה שעשיתי . אני מרגישה פשוט מכורה אליו. אני חיבת לדבר איתו חייבת להתקשר אליו אבל הוא לא רוצה לשמוע ממני יותר. הוא ביקש ממני להפסיק איתו את הקשר כי הוא חייב להמשיך הלאה ולשכוח ממני . מה עושים בבקשה תעזרו לי כבר עברה שנה והרגש לא השתנה הגעגוע אליו רק הולך וגובר
שלום לכולם פעם ראשונה אני נתקלת בפורום הזה ,מאוד אשמח לשתף אותכם ברגשותיי. כלכך מבינה את הרגשת ההתמכרות הזאת לאדם שאנו כלכך רוצים להיות איתו שהיה פעם שלנו ורק שלנו . שהיה הדבר הכי קרוב אלינו והיום אנחנו זרים ... הסיפור שלי הוא קצת שונה ממה שכתבו כאן אשמח לקבל תגובות . אז ככה,היה לי חבר 6 שנים יצאנו ביחד מהצבא ,הוא היה מאוד רציני . אין לי שום דבר רע לומר עליו הוא תמיד אהב ואהב ונתן מכל הלב . ואני תמיד זלזלתי ולא הערכתי ועשיתי מה שאני רוצה בקשר הזה . זה בא לידי ביטוי בדברים נוראיים נגיד סתם נדלקתי על משהו מהעבודה פשוט עזבתי אותו לאיזה חודש הפסקה יצאתי עם המשהו הזה וכשזה לא הסתדר ביננו פשוט חזרתי שוב לחבר שלי . דוגמא נוספת טסתי לטיול במזרח לחצי שנה עם חברה והשארתי אותו כאן בארץ . כל מיניי דברים לא הגיונים כאלה שבחיים לא הייתי עושה אותם היום . עד שהוא הרים ידיים והחליט לעזוב אותי והפעם לתמיד ... הייתי בטוחה שהוא יהיה קצת לבד ויראה שהוא לא יכול בלעדיי ויחזור אך הפעם הוא היה רציני והלך עם ההחלטה שלו עד הסוף והחליט שלא משנה מה הוא לא חוזר אליי יותר כי הוא פשוט לא מאמין בי אחרי כל הדברים שעשיתי לו . ניסיתי לעשות הכל כדיי להחזיר אותו ושום דבר לא עזר . חודש אחרי הפרידה הכירו לו קרובת משפחה של חבר טוב שלו ועד היום הם ביחד כבר כמעט שנה . זאת היתה השנה הקשה בחיי. רזיתי 15 קילו ,פטרו אותי מהעבודה ,נשרתי מהלימודים באוניברסיטה . בקיצור כל חיי נהרסו . בנוסף לכל שמעתי שהחברה שלו תמנייה ושומרת שבת . והבנתי שאצל התמניות הדתיות מתחתנים מהר , זאת אומרת שהסיכוי שהוא עומד להתחתן איתה בקרוב הורג אותי . אני נשארתי לבד כל חיי נכשלו ,והוא תוך חודש הסתדר בחיים והכיר אותה ובקרוב גם היתחתן איתה . אני לא מאשימה אותו אני יודעת שעשיתי לו הרבה דברים לא הגיונים . אבל הייתי צריכה את השנה הזאת של הסבל כדיי להבין שהוא הדבר היקר לי ביותר בחיים ולהבין מה איבדתי . אני לא יודעת איך להמשיך מכאן.מרגישה אבודה בתוך העולם הגדול הזה אני כלכך מצטערת בכל ליבי על כל מה שעשיתי . אני מרגישה פשוט מכורה אליו. אני חיבת לדבר איתו חייבת להתקשר אליו אבל הוא לא רוצה לשמוע ממני יותר. הוא ביקש ממני להפסיק איתו את הקשר כי הוא חייב להמשיך הלאה ולשכוח ממני . מה עושים בבקשה תעזרו לי כבר עברה שנה והרגש לא השתנה הגעגוע אליו רק הולך וגובר