כלכלה או מדעי הרוח?

[Light18m]

כלכלה או מדעי הרוח?

כלומר לגור עם ההורים ולחסוך כסף, או לגור לבד ולחסוך כאבי ראש מיותרים בזכות החופש?

 

[lee05]

לבד,

לדעתי.

אני אוהבת את המשפחה שלי אבל לאחר שיצאתי מהבית אני לא יכולה לחזור אחורה.
אז נכון יש הוצאות, נכון יש שכ"ד וכו. אבל לדעתי שווה את זה.

שוב תלוי באופי הבן אדם גם

 

[Light18m]

השאלה

כמה שכר הדירה יצטרך לעלות כדי שנבחר להשאר בבית.
מהו מחיר החופש?

 

[lee05]

אצלי

זה לא שינה כי גם בבית שילמתי שכ"ד (אמא חד הורית אז עזרנו אני ואחי).
ללא קשר אין מחיר לחופש לדעתי.

 

[lolly87]

אני בחרתי

להישאר בבית של ההורים, למרות שאני לומדת רחוק מהבית ולוקח לי שעתיים לכל כיוון להגיע, כי במקום לזרוק כסף על שכירות\מעונות הוא יכול לממן את הלימודים.
אולי כשאסיים ללמוד החשיבה תהיה שונה.

 

[EdisonGirl]

לגביי באופן אישי? לבד.

באופן כללי, תלוי כמובן במידת הפרטיות ובמידת הרצון לפרטיות של אותו פרט שאתה שואל לגביו

או במילים אחרות, כל מקרה לגופו.

אני מעדיפה להתמודד עם המגורים לבד ולמנוע כל מיני חיכוכים קטנים ומיותרים עם ההורים (כשנמצאים רחוק פיזית, מתקשרים טוב יותר!).

 

[Light18m]

נראה לי באמת

שהורים זה המקרה היחיד שבו רחוק מהעין קרוב ללב.

 

[EdisonGirl]

זה בגלל שהדאגנות שלהם מוציאה אותם מדעתם

כשאתה נמצא רחוק מהם, הם לרוב מבינים שהם לא יכולים להציק לך כל 5 דק' כדי לוודא שאתה בחיים והכל בסדר.

 

[lee05]

הם יכולים

אבל אפשר פשוט לא לענות מבלי להרגיש אשם שאחרי זה תתקל בהם בבית

 

[Black Balloon]

מדעי הרוח

זה מה שאני בחרתי לפחות. עם כמה שזה לא קל מבחינה כלכלית, מבחינתי זה שווה את החופש והעצמאות.

 

[Building a mystery]

ברור שעדיף לבד.

גרנו אני ובעלי עם המשפחה שלו במשך שנה וחצי וניסינו לחסוך... המטרה שלנו היתה דירה. בסופו של דבר לא רק שלא הצלחנו לחסוך מספיק סכום התחלתי (צריך לחסוך עוד כמה שנים טובות בשביל זה), והתחיל די להימאס לי מחוסר הפרטיות, אז שכרנו דירה, במרחק חצי שעה נסיעה מההורים. הכי טוב לדעתי זה לגור לבד. אין מחיר לחופש.

 

[spaysi8]

לבדוש

אבל מה עם הטיסה שאמרת לי?

 

[Light18m]

אני בינתיים נשאר עם הכסף.

 

[Light18m]

כמו שנאמר: אין מחיר לחופש, אבל יש לו תאריך.

 

[spaysi8]

בהצלחה!

 

[כריות בחלב]

תלוי מאד..

למשל אצלי, אני מתה על ההורים שלי.
ההורים חוזרים בסביבות השעה 5-6 בערב, ונמצאים בסלון עד השעה 9 -10. אח''כ הם עולים לקומה שלהם ואני רואה אותם שוב ב 5-6 שלמחרת.
יש ל חדר משלי, הרבה חופש ואין הצקות מצידם.
להפך, אני נהנת לשבת איתם בערב ולהעביר צחוקים על היום שהיה. אני קוראת לזה "שעת הגמלאות" חחח אני תמיד יורדת עליהם שהם זקנים, אבל תכלס הם הכי צעירים שיש.
בערב בא אלי החבר מצטרף לשעה המדוברת ולרוב נשאר לישון.

אחי עזב את הבית לפני כמה חודשים, אבל לאמת קשה לו להשלים עם המעבר עד כידי כך שהוא מגיע לישון אצלנו בסופ''שים. הוא אומר שהיה לו טוב בבית, וקשה לו פתאום להעביר שבת "ריקה" כמו שאר הערבים שהוא מעביר.

אני שומעת על הרבה אנשים שעוברים לגור עם שותפים, לא ממש מסתדרים איתם או מאידך, חוזרים כל יום לבית ריק, נקלעים לבעיות "מיותרות" כמו חשבונות, נקיונות, קניות ומה לא.
אני בת 22, גם אני אני מרוויחה יפה, למה לי להתעסק עם כל החרא הזה דווקא עכשיו כשאני יכולה להנות עוד כמה שנים בחיק המשפחה שאני כה אוהבת.
אולי יש כאלה שמרגישים שונה ממני ואני מבינה. אבל אני בהחלט לא בלחץ לעזוב את הבית גם בעוד 5 שנים.


ואם אתה שואל אותי, אז כן להמשיך לגור בבית ההורים, לבלוע את הרוק ולחסוך כסף.
אם ההורים שלך לא יעשו לך כאב ראש, אז הנקיונות, קניות וחשבונות ידאגו לכך.
אלה אם כן, יש לך בת זוג ואולי המצב פה יהיה שונה. טוב בעצם, ראיתי עכשיו שאתה בן 27, אז אולי כן הייתי עוזבת אבל מוצאת קודם שותפים טובים ולא הייתי ממהרת.

 

[NEO83]

כווולם

חוזרים הבייתה לסופ"ש, גם אם גרים לבד או עם בני זוג.

 

[כריות בחלב]

ממש לא כולם

רוב אלה שאני מכירה, לא חוזרים בסופ''ש וגם אלה שגרים במועונות של הלימודים.

במקרה של אחי, הוא עבר לגור עם ארוסתו והוא חוזר לישון בבית בסופ''ש. (חמישי בערב עד מוצ''ש)
ומנגד אחות של חברה, עברה לגור עם ארוסה הטרי והיא אינה חוזרת בסופ''שים.

 

[NEO83]

אלה שנשארים במעונות

בדרך כלל נשארים על מנת ללמוד או לחסוך בעלות הנסיעה.

רוב אלה שאני מכיר, בוחרים לנסוע להורים לבקר לארוחת ערב או צהריים בשישי/שבת

אח שלך מקרה חריג, הוא מאורס עם בת זוג וחוזר לישון בסופ"ש, זה בהחלט חריג

 

[כריות בחלב]

לא חושבת שזה חריג

הקשר עם ההורים מצויין.
היה לו טוב בבית ואני בטוחה שאם הוא לא היה נמצא בזוגיות כה ארוכה ומחייבת אז הוא גם לא היה עוזב עכשיו. (הוא בן 27)
אולי זה שונה אצלנו, לעומת איך שכולם פה מתארים את זה, ההורים שלי הם חברים שלי לפני הכל. אני מרגישה בנח לספר להם הכל, לדבר איתם על הכל. וגם אחי ככה.
הם לא 'מציקים' ונותנים לי חופש מוחלט.
גם על הדרך עוזרים לי כלכלית בין אם זה לשלם על שכר לימודים, רכב, עזרה כספית מהצד (כי אני לא עובדת כרגע למשל) אני מאד מאד מעריכה אותם על הנתינה כי אני יודעת שלא כל הורה עושה זאת גם אם יש לו את האמצעים. אני אוהבת אותם מאד והם שני האנשים החשובים לי מכל. אני נהנת בחברתם ונהנת לגור איתם בעיקר. וככה גם אחי ולכן היה לו מאד קשה לעזוב. גם לנו. אני נזכרת בעזיבה שלו, איזו דרמה היתה פה. טוב לפחות אני כבר לא חולקת מקלחת והיא נשארה כולה שלי

(טוב נו חוץ מבסופ''שים)
בכל אופןןןןןןןןןןןן, לא עוזבת את הבית ובטח שלא חושבת על זה אפילו!