כל אחד זה תופס אחרת...
ביום השואה האחרון, חודשיים עברו מאז שחזרתי מפולין הקפואה. לא הייתי עצוב יותר, לא התעמקתי בסרטים.. הרגשתי כאילו עבר יום שואה ככל הימים. נכון שעכשיו אני יודע ומבין וכל העניין הזה חורע לי ומעצבן אותי ואין פעם שאני נתקל בנושא בלי לערער בכל כך הרבה שאלות ששום מסע לעולם לא יפתור, רק מסע פנימי. איך אתם הרגשתם ביום השואה שאחרי? ראיתי גם שפה איזה מישהי יום העצמאות השפיע עליה חזק וכן, אני מצאתי את עצמי אומר תודה לאלוהים על זה שבסופו של דבר אנחנו חיים פה במדינה. תוספת* קראתי באיזה עיתון על זה שיש אנשים שמאמינים שהמסע לפולין נהפך לטיול שנתי ושתלמידים באים בשביל להנות בו ולא לומדים ממנו כלום. ס'עמק זה כל כך עיצבן אותי. אני עד לחלק רב של חבריי לשכבה שהודו לפני הטיול שהם באים בעיקר להנות ופחות להעמיק בשואה. והם חזרו כל כך אחרת, הטיול פשוט שינה אותם מקצה אל קצה!!!. נכון ששתינו בערבים, נכון שההורמונים זרמו לצד המוסיקה הרועשת, נכון שעשינו קניות בשוק ובקניונים, נכון שהגנבנו ברחובות מבטים על הפולניות המדהימות. אבל למדנו כל כך הרבה, למדנו בצורה מוחשית, הבנו הפנמנו שזה משהו ששום שיעור בהיסטוריה לא ילמד אותנו ושום סרט לא ילמד אותנו. חבל שהאנשים האלו כל כך אדישים וחסרי התחשבות ופשוט לא מבינים שזאת הדרך שלנו, של בני הנוער לברוח קצת ולהקל על עצמנו, ואני לא מאמין שאני בלי השבירות החדות האלו של ההתפרקויות בלילות הייתי עובר את המסע שפוי או עם מספיק כוח פנימי להמשיך. דעתכם בנושא גם תהיה רלוונטית.
ביום השואה האחרון, חודשיים עברו מאז שחזרתי מפולין הקפואה. לא הייתי עצוב יותר, לא התעמקתי בסרטים.. הרגשתי כאילו עבר יום שואה ככל הימים. נכון שעכשיו אני יודע ומבין וכל העניין הזה חורע לי ומעצבן אותי ואין פעם שאני נתקל בנושא בלי לערער בכל כך הרבה שאלות ששום מסע לעולם לא יפתור, רק מסע פנימי. איך אתם הרגשתם ביום השואה שאחרי? ראיתי גם שפה איזה מישהי יום העצמאות השפיע עליה חזק וכן, אני מצאתי את עצמי אומר תודה לאלוהים על זה שבסופו של דבר אנחנו חיים פה במדינה. תוספת* קראתי באיזה עיתון על זה שיש אנשים שמאמינים שהמסע לפולין נהפך לטיול שנתי ושתלמידים באים בשביל להנות בו ולא לומדים ממנו כלום. ס'עמק זה כל כך עיצבן אותי. אני עד לחלק רב של חבריי לשכבה שהודו לפני הטיול שהם באים בעיקר להנות ופחות להעמיק בשואה. והם חזרו כל כך אחרת, הטיול פשוט שינה אותם מקצה אל קצה!!!. נכון ששתינו בערבים, נכון שההורמונים זרמו לצד המוסיקה הרועשת, נכון שעשינו קניות בשוק ובקניונים, נכון שהגנבנו ברחובות מבטים על הפולניות המדהימות. אבל למדנו כל כך הרבה, למדנו בצורה מוחשית, הבנו הפנמנו שזה משהו ששום שיעור בהיסטוריה לא ילמד אותנו ושום סרט לא ילמד אותנו. חבל שהאנשים האלו כל כך אדישים וחסרי התחשבות ופשוט לא מבינים שזאת הדרך שלנו, של בני הנוער לברוח קצת ולהקל על עצמנו, ואני לא מאמין שאני בלי השבירות החדות האלו של ההתפרקויות בלילות הייתי עובר את המסע שפוי או עם מספיק כוח פנימי להמשיך. דעתכם בנושא גם תהיה רלוונטית.