כל האמת ורק האמת על אמהות שלי..

shlomit41

New member
כל האמת ורק האמת על אמהות שלי..

יש לי ילדה בת שלושה שבועות וילד בן שנתיים, אני הרוסה עליהם, באופן שונה כמובן (הוא אהוב שלי והיא.. אליה אני לא ממש מחוברת עדיין כמו אליו אבל עם הזמן אני מניחה שזה יסתדר כי כך זה היה עם הראשון) גם בלידה הראשונה וגם בנוכחית הרגשתי שאני לא ממש בעניין, לא נהנת מהחלפות, גרפסים וחוסר שינה. אני לא מסוגלת להתחבר לכל האמהות שמתענגות מהחוויה, לא יכולה לשבת איתן בגינה ןלדבר על התפתחות וחיתולים - זה משעמם אותי. הבכי האינסופי מוציא אותי מדעתי ואני מחכה לזמן שאחזור לעבודה. כל מה שאמרתי לא מונע מהעובדה שאעשה הכל עבור ילדי המדהימים ואתן להם את כל החום, האהבה והגירויים אבל אני פשוט לא אוהבת את ההוייה נטולת החיים הזאת של סמרטוטים ספוגי חלב, הגאזים והבכי. אז זהו, אולי בגלל האשם המקנן בי בכל חדר שירותים בבית יש ספרי התפתחות ילדים (החל מהלוחשת לתינוקות ועד מדריכי הורים וילדים...מעוררי שינה מצוינים!!!) אבל זו האמת שלי ואני סוגדת לכל הנשים שנהנות מגידול ילדים בבית ולא עובדות (ואולי קצת מאוימת על ידן) מקווה שלא זיעזעתי אתכן יותר מידי....
 

אנידס

New member
למה את חושבת שזעזעת?

זו לא המלאכה הכי קלה בעולם (שלא נאמר הקשה ביותר לטעמי). לא חייבים לעלוז משמחה לכל החלפת טיטול, בכי או הנקה או לברבר עליהם. אבל אני בטוחה שיחד עם זאת, החיוכים שלהם ממלאים אותך אושר רב, המילה הראשונה, הצעד הראשון, היכולת להיות שם עבורם לעזור להם להדריך לא? זה המהות של העניין. תקופת הינקות חולפת עוברת ולא חייבים להיפך ל"משוגעים" על תינוקות בעקבות העובדה שהפכת לאמא. לגיטימי למדי לא להנות מתקופה מסויימת ולדעתי אפילו אמיץ להודות בכך ולהתמודד עם התחושות הללו. אבל רגשות אששם למה? את אשמה בכך שאת לא נהנית? מה היית יכולה לעשות שתהני יותר? כלום נכון, אז למה לחוש תחושת אשם?
 

lulyK

New member
אני מ-ז-ו-ע-ז-ע-ת ../images/Emo3.gif

ברוכה הבאה. איך החיים עם שני תינוקות?
 

אפרת12

New member
חופשת הלידה לא זכורה לי בתור

חויה אינטלקטואלית. נכון שממש לא סבלתי ממנה ולא התגעגעתי לחזור לעבודה, אבל היו לי נסיבות מקלות - לא אהבתי את העבודה, ובעלי היה מובטל באותה תקופה כך שבילינו את התקופה הזו יחד. גם היום, כשסיון בן שנה וארבעה חודשים ובאופן כללי הוא מציף אותי אושר - אני לפעמים מרגישה שהקטע הזה של למחוא לו כפיים ולהתלהב עד אין קץ מהשטיקים החוזרים, הנטיה שלו לעשות שימוש בטיטולים במקום לדאוג לצרכיו בעצמו, ולאלץ אותי לקום בשעה שש בבוקר בימים שאין משפחתון ולעומת זאת לא לרצות להתעורר גם בשבע וחצי בימים שבהם יש צירוף של משפחתון+איזו מטלה מוקדמת שלי - כל אלו ממש לא גורמים לי לרצות שזה יישאר כך לנצח. אני מאמינה שבסיטואציה אחרת (כלומר - אם לא היה נמאס לי מהעבודה בערך שנתיים לפני שנכנסתי להריון, ואם לא הייתי מחליטה ללמוד עכשיו) - גם אני הייתי מרגישה בדומה אליך. זה לגיטימי לחלוטין לדעתי.
 

שיפסלה

New member
אל תדאגי

את לא לבד. גם אני כמוך. אצלי בבית גם אין ספרי התפתחות. אם יש לי ספק, אני שואלת חברים או בפורומים. אז יש נשים שנהנות לגדל ילדים, ויש כאלה שמעדיפות קריירה. או משהו דמוי קריירה, שמעניק להן כמה שעות מחוץ לבית ומחוץ למעגל הטיטולים-החלפות וכו'. אני לא מסוגלת "למשוך" את חופשות הלידה שלי כי חסר לי הגירוי האינטלקטואלי. אני מעדיפה את הקשיים הכרוכים בשילוב של קריירה ומשפחה. וכל זה עדיין לא אומר שאת לא אמא טובה
אני בטוחה שילדיך מקבלים את החום האימהי מהדברים שאת נהנית לעשות ולא מהדברים שאת "צריכה" לעשות.
 

תומרלי

New member
קודם כל מזל טוב

אותי לא זעזעת, כי מה שחשוב הוא אהבתך לילדייך. אם הם לא היו חשובים לך לא היית מעניקה חום ואהבה וזה לגמרי לא סותר שהטיפול בהם היא עבודה סיזיפית ונטולת חן. התוצאות כן. מקווה שעם הזמן הרגשתך תשתפר. שיהיה במזל טוב.
 

nubi

New member
אם את מזעזעת

אז אני הדוגמא לאמא הכי גרועה בעולם. לא סובלת לשבת בבית לשניה. לא מדבר אליי בכלל. אני אוהבת את העבודה שלי, שקועה בה כל רגע נתון ומודעת היטב היטב למחיר.
 

ו שתי

New member
../images/Emo12.gif

ברוכה הבאה שלומית. שבועיים אחרי הלידה אמרה לי קרובת משפחה שאוהבת את שני ילדיה עד אין קץ, שהיא ספרה דקות עד לחזרה לעבודה. רק אז, היא אמרה, יכולתי לשתות את הקפה של הבוקר בשקט... עוד כמה זמן את חוזרת לעבוד?
 
למעלה