כולם אשמים
(הסוף קוצץ - פשוט לא נכנס) "אנחנו מסיימים פרויקטים ברווח מינימלי, אם בכלל" שמעון הייבלום, מנכ"ל סולל בונה, מסביר את הפסדי החברה במחצית הראשונה של השנה: "בשנתיים האחרונות הורע המצב, בעיקר בגלל המחסור בעובדים, שהביא לעליה חדה בסעיף השכר" גלובס, אלעזר לוין 14/09/03 13:29 סולל בונה, החברה הקבלנית מספר 1 של ישראל, הפסידה 56.4 מיליון שקל במחצית הראשונה של השנה, בהמשך להפסד של 58.9 מיליון שקל אשתקד. לא נעים - ביחוד כאשר המספרים מגלים, שעסקי הבנייה והקבלנות כשלעצמם מניבים רווח, אמנם לא גדול, וההפסדים נובעים מהוצאות הנהלה וכלליות של 175 מיליון שקל ב-18 החודשים האחרונים. מה קורה בחברה המובילה של הענף? שמעון הייבלום, 57, המנכ"ל, נותן, בראיון ל"גלובס", כמעט בנשימה אחת, שני הסברים: "ענף הבנייה והקבלנות נמצא במשבר, כידוע, זה כמה שנים. בכל זאת הצלחנו להרוויח עד 2002. בשנתיים האחרונות הורע המצב, בעיקר בגלל המחסור בעובדים, בעיקר זרים, שהביא לעלייה חדה בסעיף השכר. בנוסף, אנו עומדים להפעיל תוכנית הבראה, שמטרתה לקצץ בהוצאות ההנהלה, בעיקר בסעיפי השכר". גלובס: יש 300 אלף מובטלים, ואתה מדבר על מחסור בעובדים? הייבלום: "הסיסמא האחרונה של שר האוצר, שצריך להרחיק מהארץ עובדים זרים ולתת לישראלים למלא את מקומם בבנייה, היא רק סיסמא. בפועל, מגרשים את הזרים, ואנחנו נאלצים להעסיק במקומם ישראלים-ערבים, ששכרם גבוה פי שנים ויותר מזה של הזרים. יהודים-ישראלים אינם מוכנים לעבוד בטפסנות ובעבודות קשות אחרות ("עבודות רטובות"). אנחנו מפרסמים מודעות ומציעים לעובד מתחיל 4,500-5,000 שקל לחודש, עד 9,000 שקל לחודש לראש קבוצה, ועוד הוצאות ותנאים סוציאליים. כמעט ואין עונים למודעות. סולל בונה מעסיקה כיום 1,250 עובדים קבועים; 600 עובדים זרים, 550 ישראלים, כמעט כולם ערבים, ו-100 פלשתינאים. אנחנו מעסיקים גם 3,700 עובדים באמצעות קבוצות וקבלני משנה, רובם המכריע פלשתינאים או ישראלים-ערבים". - איך כל זה משפיע על השכר והרווח? "התפוקה של העובדים הישראלים היא 40% מזו של עובדים זרים. מצד שני, שכרם עלה מ-25 שקל לשעה בסוף 2001, ל-42 שקל לשעה כיום. המחסור בעובדים הביא לכך, ששכרם עלה דרסטית. לפני שנתיים קיבלנו עבודות וחתמנו על חוזים, מתוך הנחה שנעסיק בעיקר עובדים זרים. מדיניות הגירוש הביאה לכך, שעלינו להעסיק יותר ערבים-ישראלים, ששכרם גבוה ותפוקתם נמוכה יחסית. הדבר מגדיל את ההוצאות ומביא לכך, שאנחנו מסיימים פרויקטים ברווח מינימלי, אם בכלל". - האם יש גם פיגור במסירת מבנים? "המחסור בעובדים והתפוקה הנמוכה מביאים לאיחור של חודשים במסירת בניינים. אנחנו בונים כ-10,000 מ"ר למרכז הירידים בת"א. היינו צריכים למסור את הבניין לפני כמה חודשים, העבודה לא הסתיימה ונחויב בקנס. אנחנו בונים בנייני מגורים בשהם, מפגרים במסירת הדירות ומשלמים קנס של כ-100 אלף שקל לבניין. בנוסף, עלינו לפצות כל קונה ב-500 דולר לחודש, לשכר דירה עד שדירתו תהיה גמורה. אלו שתיים מתוך דוגמאות רבות". - האם גם חומרי הגלם מתייקרים? "לצערי, כן. ברזל הוא דוגמא בולטת". גורם הפעיל בענף, המכיר את סולל בונה ואת הנעשה בחברות אחרות, משלים, שלא לציטוט, את התמונה: "לפני כשנה היינו משלמים לקבלן משנה 60 דולר לבניית קוב בטון בעבודות הרטובות. קבלני המשנה היו הראשונים להרגיש שהשמים נסגרו ואין עובדים זרים. הם העלו את המחיר ושינו את שיטת החישוב. הם עברו מבסיס קוב לבסיס שעה, והיום עלינו לשלם להם 6.65 דולר לשעה. יצור קוב דורש 13-15 שעות ויותר, כך שההוצאה מגיעה עד 110 דולר לקוב. חלק מההוצאה המוגדלת נובע מכך, שהעובדים שנותרו עובדים גם שעות נוספות, העולות 25% יותר משעות רגילות. המדינה גם גובה מס גולגולת של 36 סנט לשעת עבודה על כל עובד זר. ברזל התייקר מ-1,300 ל-1,800 שקל לטונה. קנינו ברזל זול בטורקיה, אבל המפעלים המקומיים התלוננו, הממשלה הביאה להתייקרות הייבוא, וכיום הוא לא כדאי". יו"ר סולל בונה עוזי ורדיזר, והמנכ"ל הייבלום, מצביעים על סיבה נוספת להפסדים. ורדיזר: "תזרים המזומנים שלנו ברבעון האחרון הסתיים ברבעון של 182 מיליון שקל, הנובע בעיקר מפיגור בתשלומים של נותני עבודה, בעיקר הממשלה והרשויות המקומיות". הייבלום מפרט ומדגים: "המדינה חייבת לנו כ-80 מיליון שקל. בכך היא מפרה חוזים חתומים. מע"ץ חייב לנו, נכון להיום, יותר מ-30 מיליון שקל. משרד הביטחון חייב מיליוני שקלים בעד בניית שני מגדלי המשרדים החדשים של חיל האוויר בקריה בת"א. המדינה היתה חייבת לנו 12 מיליון שקל על הרחבת בית החולים בנהריה, ורק כשהודענו שאנחנו מכינים תביעה משפטית, שילמו. לצערי, לא תהיה לנו ברירה אלא לנקוט בדרך דומה לגבי החובות האחרים של המדינה". - האם המדינה משלמת עם הצמדה? הייבלום: "לפני כשנה וחצי חתמה המדינה עם ההנהלה הקודמת (שאול עמית - א..ל) על חוזים לכמה פרויקטים גדולים, ללא הצמדה. הדבר נעשה על פי מדיניות הממשלה באותה עת. התוצאה היא, שמאז ועד היום עלה מדד תשומות הבנייה ב-7%, ואנחנו איננו מקבלים כל תמורה. הדבר נוגע, בין היתר, למגדלי המשרדים שאנו בונים בקריה בת"א בעבור חיל האוויר ומשרד הביטחון. זוהי סיבה נוספת, ולא שולית, להפסדים". - האם נכונה הטענה, שקיבלתם עבודות במחירי הפסד, כדי לגלגל כסף ולהבטיח תעסוקה לעובדים? הייבלום: "כשנכנסתי לתפקיד באוגוסט אשתקד, מצאתי עבודות כאלו. אחד המקרים הבולטים נוגע לבניית מגדלי המגורים לב העיר, של חברת אוניל (אליעזר פישמן, בעל השליטה ב"גלובס"), ברחוב בלפור בת"א. אנחנו צפויים להפסיד מיליוני שקלים על הבנייה. הסיבה העיקרית היא, אולי, שהבנייה נדחתה במשך שנים, בשל גורמים שאינם תלויים ביזם. היום אנחנו משתתפים במכרזים רבים, ונתתי הוראות ברורות לכלול בהצעת המחיר את הנתונים הנכונים לגבי שכר העובדים, מחירי חומרי גלם ומרכיבים אחרים. אנחנו מגישים הצעות רק במחיר המבטיח לנו רווח, לאחר שהבאנו בחשבון גורמים אלו". מקורות המקורבים לחברה שואלים, עם זאת, מדוע היתה צריכה סולל בונה להקים חטיבה ליזמות עיסקית, כאשר לשיכון ובינוי יש שתי חברות בתחום זה, סקום ושיכון עובדים. המקורות טוענים, שהקמת החטיבה היא פיזור המאמץ, במקום לרכזו. הייבלום, בתגובה: "עקרונית, אנחנו חברה קבלנית ולא יזמית. החטיבה העיסקית פעילה רק בשני מקרים - אם היזם מתנה את מסירת העבודה בכך שנהיה גם שותף, ואם יש מכרז לרכישת קרקע לבנייה, כאשר הרווח היזמי קטן, ורק הצירוף של רווח יזמי-קבלני עושה את העיסקה לכדאית. אנחנו בונים כיום 1,060 דירות ביזמות. השותפות עם חפציבה, של משפחת מרדכי יונה, לבניית כ-500 דירות, היא דוגמא למקרה הראשון; רכישת קרקע ל-240 דירות, ממינהל מקרקעי ישראל, היא דוגמא למקרה השני. החטיבה ליזמות אמורה להניב לנו רווחים". גורם המקורב לעסקי החברה אמר ל"גלובס": "אני יכול לציין גורם נוסף להפסדים - רמת הניהול. המנכ"ל הקודם, שאול עמית, היה מקצוען בתחום הבנייה. הייבלום, עם כל הכבוד, לא בא מתוך הענף. הוא רואה חשבון במקצועו, שאיננו מומחה לבנייה. הוא גם החליף את רוב הצוות הבכיר. התוצאה היא, שסולל בונה מנוהלת בידי צוות שרמתו המקצועית אינה גבוהה די הצורך, וזאת דווקא בתקופה קשה, כאשר החברה זקוקה למקצוענים".
