בכלל לא הגיוני לנסות להסתדר עם קצבה כזאת
פעם היה עוד ניתן להסתדר איכשהו עם 2,342 ש"ח לחודש, פעם גם שכר המינימום היה רק 3 אלף ויוקר המחייה היה נמוך בהרבה. אבל כל חודש שעובר הערך של הקצבה הולך ויורד, ואפשר לקנות איתה פחות ופחות.
זה באמת לא פייר כל לא אשמתנו אם אנחנו לא יכולים לעבוד. ואיך אפשר לטפל או לעבד בעיות ככה? למשל איך אפשר לטפל בטראומות שאנחנו חווים כתוצאה מהיחס של הסביבה אלינו כדי שנוכל להיות יותר שלמים עם עצמינו ככה? אם אין כסף.
וככה גם חברתית אנחנו מבודדים יותר, כי אי אפשר אפילו לחשוב על בילוי מחוץ לבית, וכל אגורה צריך לחשב. זה עוד יותר פוגע בסיכוי שלנו להתמודד עם הסביבה ולהשתלב בשוק העבודה.
