כל הילדים שווים
"ב'ניסים ונפלאות' יחסי ילדים־מבוגרים אינם מבוססים על סמכות וציות, אלא על חברות" – רימה שיכמנטר חוזרת ל"ניסים ונפלאות" מאת לאה גולדברג במלאת שבעים שנה לצאת הספר לאור
רימה שיכמנטר | 07.08.24
רותי בן יעקב, בלוני מים, שמן על בד, 75X53 ס"מ, 2012
"לא דודה, אלא החברה של כולם": על "ניסים ונפלאות" מאת לאה גולדברג
רימה שיכמנטר
.ספרה של לאה גולדברג ניסים ונפלאות חוגג שבעים שנה. קביעה נכונה, אך לא מדויקת. הספר אומנם ראה אור בשנת 1954, אך הטקסט עצמו התפרסם כבר ב־1938 כסדרה בהמשכים בעיתון דבר לילדים. סביר להניח שהטקסט נמצא מתאים לפרסום מחודש בתקופת העלייה ההמונית בשל עיסוקו בנער מזרחי, אף על פי שאין בספר כל עדות לכך שניסים הוא עולה חדש. בטקסט המקורי הוכנסו שינויים אחדים, צורפו לו איורים פרי מכחולו של האמן יחזקאל קמחי, והוא פורסם בפורמט של ספר (בהוצאת ספרית פועלים). מאחר שההבדלים בין הסיפור בהמשכים לספר אינם רבים, איני מבחינה ביניהם כאן הבחנה חדה. עם זאת לפרסומה של היצירה בשנות השלושים יש חשיבות בהבנת חדשנותו של הספר ביחס לזמנו, כפי שאראה בהמשך הדברים.
עלילת הספר מגוללת את האירועים המתרחשים בעקבות המפגש של המספרת, המכונה דודה של שום איש, עם ניסים, נער מזרחי משכונת עוני תל־אביבית, המגיע במקרה לחצר הבניין שבו היא מתגוררת. נפלאות הוא קוף שהמספרת מוצאת על גג הבניין, ובעזרתו מארגנים הילדים – ניסים ושכניה הצעירים של המספרת – מופע קרקס. הסיפור מסתיים בטוב – נפלאות חוזר אל בעליו, דוקטור כלומבראש, וניסים ובני משפחתו זוכים לחיים חדשים בצל קורתו של הדוקטור.
בקריאה של הספר היום אי אפשר להתעלם מהייצוגים הסטראוטיפיים של הדמויות המזרחיות ושל מפגשן עם הדמויות האשכנזיות המופיעות בו. זהו סיפור על ילד מזרחי ובני משפחתו חסרי הכול שנחלצים מעוניים ומצוקתם על ידי אשכנזים – תחילה המספרת, ובהמשך דוקטור כלומבראש, האוסף אל ביתו את ניסים, יחד עם אחיו ואימו, שם משמשת האם עוזרת בית, ואילו ניסים זוכה להזדמנות לפתח את כישרונו המוזיקלי. סביר להניח שעלילה זו מעוררת אצל הקוראים העכשוויים יותר מקורטוב של אי־נוחות. אולם קריאת הספר אך מנקודת המבט הפוסט־קולוניאליסטית מחמיצה היבטים רבים אחרים שלו, בין היתר את האפשרות לבחון אותו על רקע ספרות הילדים בת זמנו, העברית והעולמית כאחת.
גולדברג כתבה את הטקסט כשלוש שנים לאחר עלייתה ארצה ב־1935. אף שהטקסט נכתב זמן קצר לאחר השתקעותה בארץ, הוא מצייר באופן אינטימי את הווי החיים העירוניים בארץ־ישראל המנדטורית. אך אין לטעות – לא מדובר בטקסט מקומי פרובינציאלי. ניסים ונפלאות הוא יצירה חדשנית לזמנה, בעלת זיקות לספרות הילדים האירופית, ובעיקר לספרות הילדים המודרניסטית בת הזמן; ניסים ונפלאות הוא מופת של כתיבה מודרניסטית לילדים.
ספרות הילדים המודרניסטית ראתה אור באירופה החל מראשית המאה העשרים, הגיעה לשיאה בתקופה שבין שתי מלחמות עולם, והחלה לדעוך כבר בשנות החמישים. ברשימת הספרים שאפשר לזהות בהם מאפיינים מודרניסטיים נכללים ספרים שהפכו לקלסיקה של ספרות הילדים העולמית: הילדים מרחוב פאל של פרנץ מולנר (1906), עלילות דוקטור דוליטל של יו לופטינג (1920), פו הדב של א"א מילן (1926), אמיל והבלשים (1929), פצפונת ואנטון (1931) וספרים אחרים משל אריך קסטנר, ספריו של הסופר הפולני קורנל מקושינסקי, שמרבית יצירתו ראתה אור בשנות השלושים של המאה העשרים, ועוד. כעשור לאחר מכן ראו אור ספרים נוספים שאפשר לייחס לקבוצה זו, ובהם הנסיך הקטן של אנטואן דה סנט־אכזופרי (1943) ובילבי של אסטריד לינגרן (1945). בארץ לובנגולו מלך זולו אֲבִי עַם הַמְטַבּוּלוּ אֲשֶר בְּהָרֵי בולוניה של נחום גוטמן (שפורסם ב־1934 במוסף הילדים של דבר וב־1940 כספר) הוא דוגמה מקומית לסגנון אמנותי זה בפרוזה לילדים.
למודרניזם בספרות ילדים, כמו לכל זרם אמנותי אחר, מופעים רבים ושונים, ועל אף זאת אפשר להצביע על אשכול תכונות שגם אם אינן מופיעות בכל יצירה ויצירה, הן יוצרות קורפוס המורכב מיצירות שיש ביניהן קווי דמיון. למשל, אחד מהמאפיינים הסגנוניים־תמטיים החוזרים ברבות מן היצירות המודרניסטיות, הוא התרחשותה של עלילת הספר בעיר הגדולה. כמו ביצירות אחרות, גם בזו של גולדברג אין מדובר במקום אלא במהות. העיר היא סמל מודרניסטי שכיח, שכן מאפייניה – התנועה, המהירות, ההשתנות הבלתי פוסקת והקִדמה הטכנולוגית – מייצגים את מהות המודרניזם. כמו באמיל והבלשים, גם בניסים ונפלאות נועד לעיר מקום חשוב. באחד הקטעים היפים בספר המספרת עומדת על גג הבניין שבו היא מתגוררת, ומתארת את הנוף העירוני הנפרש לפניה: "מן הגג היתה [תל אביב] כה יפה על בתיה הלבנים וגגותיהם השטוחים, על הים שלה המלקק את החוף הבהיר, ועל שמי התכלת הפרושים מעליה" (עמ' 31). המספרת ממשיכה לתאר את יופייה של תל אביב, העיר הלבנה, אך גם מתרעמת על החלוקה הלא צודקת של מזל ועושר בין תושביה. התיאור מבטא את היחס האמביוולנטי של המודרנה אל העיר, שהיא סמל להישגי האנושות ובו בזמן לאכזריות ולחוסר הצדק שהיא מצמיחה.
העיר היא מקום המפגיש בני אדם שונים זה מזה במעמדם ובמוצאם האתני, הנאלצים לחיות זה בצד זה, ולעיתים אף לשתף פעולה. העיר היא גם מקום מנוכר שבו עשויים דריה לחוש בדידות. ניסים ונפלאות מציע פתרון להיבטים אלה של החיים העירוניים: הילדים – שכניה של המספרת, יחד עם ניסים ואחיו הקטן – מארגנים מופע קרקס הדורש עבודה משותפת מאומצת. קבוצת הילדים הופכת לקהילה קטנה וסולידרית המציעה מענה לתחושת הזרות העירונית.
כמו הספרים שהזכרתי, גם ניסים ונפלאות מבוסס על מערכת ערכים הומניסטית. העולם שבו מתרחשת עלילת הספר הוא עולם יציב מבחינה ערכית; עולם שבו מושגים כמו טוב ורע, אמת ושקר, צדק ואי־צדק הם ברורים ומאוששים שוב ושוב במהלך הספר. כל הילדים שווים, ולא משנה מהו צבע עורם, מקום מגוריהם או משלח היד של הוריהם; ובכולם, לו רק יסופקו התנאים לכך, טמון הפוטנציאל להיות טובים, נדיבים וחכמים. גם אם צבע עורו של ניסים כהה, אימו היא עוזרת בית, והוא עצמו מתפרנס ממכירת שרוכים – הוא אינו נופל בדבר משכניה המפונקים של המספרת. נהפוך הוא, ניסים הוא ילד אחראי, ישר, טוב לב וחכם. הספר מכוון לאמונה בטוב, ביפה ובצודק, ומלמד נדיבות והגינות מהן. כאן ניכרת גם השפעתו של הריאליזם הסוציאליסטי מבית מדרשה של ספרות הילדים הסובייטית. הספר מעודד את הילדים להיות מודעים לעוולות חברתיות ולהיאבק בהן, ולא רק מתוך עמדה חומלת, אלא מתוך מחויבות לעקרונות של שוויון וצדק. הזיקה לריאליזם הסוציאליסטי ניכרת גם באיורים של יחזקאל קמחי, שסגנונם האמנותי מייצג אסכולה זו.
אך נראה שהדמיון המשמעותי ביותר בין ניסים ונפלאות לספרי ילדים אירופיים בני זמנו ניכר בעיצוב היחסים בין מבוגרים לילדים. אחד החידושים הגדולים של ספרי הילדים שראו אור החל בראשית המאה העשרים הוא ייצוג הילדים כסובייקטים אוטונומיים ונפרדים מן המבוגרים, אגב ויתור על טון דידקטי ועל חינוך גלוי. בניסים ונפלאות יחסי ילדים־מבוגרים אינם מבוססים על סמכות וציות, אלא על חברות: גיבורי הספר סומכים על המספרת, ואילו היא נוהגת בהם ברצינות ובכבוד, אינה מנסה להטיל עליהם את מרותה וגם לא פונה אליהם בסלחנות משועשעת.
לשם צמצום הפער בין ילדים למבוגרים מעצבת גולדברג מספרת שממוקמת בין הילדים למבוגרים; היא אומנם מבוגרת, אך מכיוון שאינה מצייתת לתכתיבים חברתיים, מעמדה החברתי שולי. המספרת היא רווקה לא צעירה (על פי עדותה, "זקנה במקצת", עמ' 9) וללא ילדים. כינויה "דודה של שום איש" מעיד שאין לה אחיינים ביולוגיים, ומדגיש את מעמדה החריג. ההתעטשות (האלרגית?) שממנה היא סובלת והיעדר שתי שיניים קדמיות הופכים אותה למגוחכת ולחסרת כוח. היעדר השיניים אף יוצר דמיון בינה לבין שכנהּ חסר השיניים הקדמיות עוזי בן השש. המספרת מתייחסת אל עצמה בהומור עצמי מקטין, וכך מתייחסים אליה גם שכניה הילדים. ככלל, ילדי הבניין אינם נוהגים בה כבמבוגרת: הם נכנסים בחופשיות אל דירתה, מתקוטטים איתה כאילו הייתה אחת מהם, מתייעצים איתה, ולבסוף אף משתפים אותה, ולא שום מבוגר אחר, בהכנות למופע הקרקס. גם יחסן המסויג של השכנות המבוגרות אליה מבהיר שמיקומה החברתי של המספרת קרוב יותר לזה של הילדים.
יחסיה עם גיבורי הספר מבוססים על אמון ועל כבוד הדדיים, אך אינם שוויוניים במלואם. המספרת המבוגרת, העומדת בין שתי קבוצות הגיל, משמשת את גולדברג להכוונה של הילדים בלי ליצור תחושה של עליונות סמכותית. יחסים חבריים מפתחת המספרת גם עם הילדים הקוראים. הספר מתחיל בפנייתה הפמיליארית אל הקוראים "אותי ודאי, אתם מכירים כולכם" (עמ' 9), הרותמת את הקוראים לשותפות מוסרית; היא פונה אל הקוראים, חולקת איתם את מחשבותיה, פורשת בפניהם את התלבטויותיה ואת מניעיה, והעיקר – אינה מנסה לכוונם בגלוי אל הלקח העולה מן הפרשה.
מספרים מבוגרים הממוקמים בין הילדים למבוגרים, נפוצים בספרות המודרניסטית לילדים. כך באמיל והבלשים, שהמספר שלו הוא מר קסטנר, עיתונאי צעיר המשמש לילדים חבר בוגר, ובהנסיך הקטן מציג עצמו המספר, כבר בפרק הראשון של הספר, כמבוגר שמבוגרים לא הצליחו לנוונו. בבארץ לובנגולו מלך זולו מעצב גוטמן מספר מבוגר מבולבל, מעט פחדן ובעל דמיון וסקרנות של ילד, שיחסו אל הילדים הקוראים הוא חברי ופמיליארי. נקודת המבט של מספרים אלה אינה רחוקה מזו של הילדים, והם מתייחסים אל הילדים בכבוד, מתעניינים בדעותיהם ומנהלים איתם דו שיח בגובה העיניים. דמויות המספרים נותנות ביטוי לכיוון חדש בייצוג יחסי מבוגרים־ילדים, שלב ביניים בין מספר מבוגר סמכותי לבין מספר ילד, ומהלך חשוב באמנציפציה ובאוטונומיזציה של הילדים הספרותיים.
ניסים ונפלאות של גולדברג הוא עדות לחדשנותה של ספרות הילדים העברית, שעל אף המרחק הפיזי ממרכזי התרבות המערבית, הצליחה להגיש לילדי הארץ ספרות מקור עדכנית, שלא פיגרה אחר ספרות המערב בת הזמן. אחת מתרומותיה החשובות של היצירה לספרות הילדים העברית היא צמצום המרחק בין ילדים למבוגרים והעמדה של יחסים שאינם סמכותיים, אלא שוויוניים וחבריים מאלה שהוצגו לפני כן; או כמו שמנסחת זאת המספרת במשפט המסיים את הספר: "לא דודה, אלא החברה של כולם".
.
ד"ר רימה שיכמנטר היא חוקרת ספרות ילדים המלמדת באוניברסיטת תל אביב, במכללת סמינר הקיבוצים ובאוניברסיטה הפתוחה.
.
לאה גולדברג ומישל קישקה, ניסים ונפלאות, ספריית פועלים, 1954.
.הספרנים בלוג הספרייה הלאומית
ראה גם תגובה
