כל הכבוד (חדשה כאן)
אני פשוט לא מאמינה שסוף סוף אני לא לבד. אני בת 25 ועד היום זה לא "עבר לי", אני לא רוצה ילדים, אין לי צורך בילדים, בחיים שלי לא החזקתי תינוק ביד, לא הסתדרתי עם ילדים קטנים, לא נראה לי כל הסיפור הזה, בטח שלא הריון ותופעות הלוואי שלו. עד כדי כך אני בדעה הזאת שאני נשואה לגבר עם בעיות פוריות ואין סיכוי שנוכל להביא ילדים לעולם בדרך טבעית (3 שנים בלי גלולות וקונדום!!!
). המשפחה שלי (אבא שלי ושלושה אחיות) יודעים ולא אכפת להם. אני חושבת שזה תורשתי העניין הזה, אמא של אבא שלי לא סבלה ילדים, אבא שלי בן יחיד וגם זה בטעות והיא גם לא סבלה אותנו הנכדים וגם אבא שלי לא מתלהב מילדים, הוא עשה אותנו כדי לרצות את אמא שלנו, ואמא שלנו ז"ל הייתה חולת ילדים וכל חלומה היה לקבל נכד, אבל זה מה יש. מבחינת המשפחה של בעלי, הם לא יודעים שום דבר עלי וגם לא מעניין אותם ממש, אבל המזל שלי שהם יודעים על המחלה של בעלי והם מנדנדים לנו חזק על להתחיל טיפולים ואני כל הזמן מתחמקת. אז זהו מקוה למצוא כאן אוזן קשבת ובית חם ולהציע לכן את האוזן והתמיכה שלי
אני פשוט לא מאמינה שסוף סוף אני לא לבד. אני בת 25 ועד היום זה לא "עבר לי", אני לא רוצה ילדים, אין לי צורך בילדים, בחיים שלי לא החזקתי תינוק ביד, לא הסתדרתי עם ילדים קטנים, לא נראה לי כל הסיפור הזה, בטח שלא הריון ותופעות הלוואי שלו. עד כדי כך אני בדעה הזאת שאני נשואה לגבר עם בעיות פוריות ואין סיכוי שנוכל להביא ילדים לעולם בדרך טבעית (3 שנים בלי גלולות וקונדום!!!