כל הכבוד על האנושיות.
ואני אומרת, אז מה אם פה זה פַּח הזֶבֶל שֶׁל העוֹלָם השְׁלִישִׁי. בימים אלו הפחים ברחובות עמוסים, שוטפי הכלים במסעדות ומנקי המשרדים נעלמו כאילו בלעה אותם האדמה. הם תקועים בתא מַצְחִין עם עוד כמה מאות כמוהם וממתינים שיגרשו אותם. הממשלה האֱוִוילִית שלנו לא מבינה שישראלים לא מוכנים לעשות את העבודות הזוטרות הללו, והנחיצות של התאילנדים בשדות ובעבודות הבניין, ושל הסודנים במסעדות ובמשרדים חשובה כמו מים לשתיה. מדדי האבטלה מרקיעים שחקים אבל אף אחד לא מוכן לעבוד בזֶבֶל, כולם רוצים להיות מנכ"לים. את יושבי האופן ספייס והמשרדים המפוארים זה לא ממש מעניין שלפני שעה קלה לקחו להם את העובד שמנקה להם את הקָפִיטֶרְיָה, מחליף גלילי נְיַר טוּאָלֶט ושוטף רצפות. תמיד הם אומרים, אה שטויות יבוא אַחֵר. אז זהו שאין אַחֵר. בתוכנית הבוקר היום ראיינו את מפקד מחלקת ההגירה שנואם כמו שלימדו אותו בקורס לדוברות ונשמע כמו מסמך מהלך, כשבעצמו הסביר על הבעייתיות שאין צוות מתאים של אנשים לטפל בנושא המהגרים. גם בארצות הברית מחזירים מהגרים שמסתננים מגבול מקסיקו. כי ארץ ההבטחות הבלתי מוגבלות למדה עם השנים לסגור את השיבר של האנשים שלא מפיק לנזול אליה. אבל בישראל מילא הקטע האנושי וההומניטארי והחשיבה החיובית שהעם היהודי והישראלים ניחנו בה. אנחנו זקוקים להם. ולמה אנחנו זקוקים לעובדים הזרים, מהסיבה שאף ארגון לא ישלם כסף להסעות על מנת שיביאו את אנשי השוליים מהפריפריה, שמוכנים לעבוד בעבודות הקשות למרכז. העלויות גדולות מידי וזה לא משתלם. נכון שישראל לא אחראית על המצב שבסודאן ויש לנו מספיק צרות משלנו, אבל בעוד זמן קצר, כנראה שכל אחד מאיתנו יהיה בתורנות כמו בצבא וינקה את השירותים המשרדיים.