כל הפורום כנסו

[BµbbelS ³°°°]

כל הפורום כנסו../images/Emo70.gif../images/Emo26.gif

אוקיי תראו... מישו שאני מכירה כתב את זה... מגילה.. אני יודעת.. אבל שווה כל רגע

היום היה לי ת'יום הכי חרא בחיים שלי... כל מה שרציתי זה לעזוב את הכול.. אחרי שקראתי את זה התעודדתי כל כך... זה כל כך עזר לי.. אז תמצאו רבע שעה לקרוא את זה.. כי זה שווה.. ואל תגידו אין לי כוח לקרוא הכול.. כי אתם מפסידים.. ובעתיד אולי זה יעזור לכם..

אמממ זה מחולק לשניים כי זה היה ארוך לאללה.. ההמשך בהודעה הבאה.. אז תקראו: "הרג עצמי". "אני מצטער שגרמתי לך סבל רב. אני עושה לך הרבה צרות ועולה לך הרבה כסף. אני מצטער שאת סובלת. הבן שלך שאוהב אותך". כך כתב ליאור אלמליח בן ה- 15 ותלה עצמו בחגורת הג'ודו שלו. כעבור זמן מה, אמו נכנסה לביתה וסירבה להאמין למראה הזוועה שנגלה לעיניה. לצוות המד"א שהגיע למקום, לא נותר אלא לקבוע את מותו. ליאור בחר להתאבד ובכך להקל את מצבה הכספי של אמו, לכאורה צדק אך בעקיפין טעה. פלא שאמו ניסתה להתאבד לאחר מותו ?! מה גורם לנער כליאור להתאבד ? אפשרי בהחלט לומר כי הוא החזיק בכיסו את האושר – שלוש שנים ברציפות, קטף ליאור את תואר אלוף הארץ בג'ודו למשקלו והיו שאף סברו כי ליאור יגיע למוביל בינלאומי בתחום. אך לא כך, חייו ועתידו נקטעו עבור הרגשת השובע לדיכאון שתקף את כולו והמיתו בצורה כה דאובה, עצובה ועד מאוד כאובה. הנתונים מזעזעים ואינם אפשריים להבנה, אחד מכל עשרה בני אדם שמהרהרים על התאבדות, מממש את מחשבותיו ומתאבד. בניגוד לכך שפורסם בעבר כי מספר מקרי הרצח כפול ממספר מקרי ההתאבדויות, כיום הנתונים הסטטיסטים מורים אחרת, מול כל מקרה של רצח ניתן להעמיד שני בני אדם ש- "רצחו" את עצמם ובחרו לשים קץ לחייהם. מהם סיכויי ההסתברות שרוח ההתאבדות ו/או ניצניה יפקדו כל אחד ואחת מאיתנו, בשלב זה או אחר בחיינו ? שמא על ידי כך, נעז אולי לחשוב כי אקט ההתאבדות עשוי לפתור בעיות אישיות, משפחתיות, חברתיות וכיו"ב, אשר נושאים אנו בתרמילנו. המקרה המצער אודות ליאור, מצריך חשיבה מעמיקה ובדק בית נוקב ביחד ולחוד באשר לקדושת החיים. בוודאי אם נחדד לעצמנו ונחדיר את ערך וחשיבות חיינו לתודעת כולנו, או אז תקטן תופעת ההתאבדות בקרבינו ובכך נשיג יחדיו את מטרת העל במיגור תופעה מצמררת וכואבת זו. מהו הגורם לכך שילד בגיל העשרה יעלה בדעתו להתאבד ? לא ניתן לתת מענה חותך לדילמה זו. נער מסוגל לרצות להתאבד עקב וויכוח עם אחיו, מי ישתמש קודם במחשב. עד מקרי מצוקה של עוני, מבוכה אל מול החברה, אלימות במשפחה וכן מאבקים בלתי נלאים עם חבריו לספסל הלימודים. סיבות מעין אלו ודומות לאלו עלולות לגרום לנער לאבד את עצמו. לכאורה, ההתאבדות הינה "פיתרון מיידי" לבעיה זמנית העשויה לחלוף. בחרתי מתוך מאות קטעי עיתונות בנוגע להתאבדויות, דווקא את המקרה המצער שארע למשפחת אלמליח מפ"ת. כפי שהוזכר לעיל, לאחר מותו של ליאור ניסתה אמו, ורדה, לשים קץ לחייה באמצעות בריחה אל תוך כפר פלשתיני בציפייה להירצח. מדוע ברחה לעיניי כוחות צה"ל אל תוך הכפר הערבי ? מדוע לא הרגה את עצמה באופן ישיר ? התשובה לכך נמצאת בגוף השאלה, ורדה רצתה להיתפס ולכן עשתה זאת לעיניי כוחות צה"ל. חשוב שנבין, ילד שחושב בלבו על התאבדות, לא רק שהוא זקוק לעזרה, הוא זועק לעזרה ומשווע לכל סיוע ותמיכה מכל מקור אפשרי, דהיינו חברים, מכרים, משפחה ומסגל אנשי ההוראה בבית ספרו. תפקידנו לאתר מבעוד מועד סימפטומים, תוך ערנות ושימת לב מרבית אשר יינטעו באותו אדם, אשר עלול לפגוע בעצמו, תחושת שייכות, הערכה ואמפתיה עזה העשויים להניע אדם מהרהורי התאבדות. מבין קוראי המאמר, ישנם עשרות בני נוער בגילאים שונים שבעבר גילו נטייה או מחשבה להתאבדות ובכך סברו כי ישימו קץ וסוף לבעיותיהם. נכון, לבסוף לא התאבדו, אך לרוב, זה לא נעשה מתוך הכרה כי התאבדות לא תועיל אלא כי בעיתם נפתרה באיזה שהיא צורה ודיכאונם חלף ואיתו נעלמו הרהורי ההתאבדות. עצוב שכך, חבל כי ישנם כאלו שאינם מבינים כי התאבדות הינה בריחה ממציאות ואינה תחליף להתמודדות. אי לכך, כל צרה או בעיה עכשווית או עתידית, פעוטה או גדולה, מצריכה הידברות, בקשת עזרה תוך שיתוף פעולה עם מידת אופטימיות ותקווה לשינוי פני התמונה העגומה ואם נאמץ לעצמנו את זו הגישה, או אז נפריח מתוכנו את תופעת ההתאבדות. מחיר ההתאבדות הנו כבד, צער המשפחה הוא רב, עוגמת הנפש גדולה לאין שיעור ותחושת האובדן קשה מנשוא. חשוב לזכור כי חיי משפחה שאיבדה את יקירם נהרסת כליל. האושר לא ישכון עוד בלבם ובמעונם, המתח לא יפוג ונחמה אין. במקרה של התאבדות, לא רק שהמתאבד אינו פותר בעיה, אלא אף יוצר בעיה וגורם לנטל כבד למשפחה ולחברה – המתאבד נחקק על אבן ליבנו ובקריאת שמות תלמידי הכיתה, תצוץ השאלה וההרגשה האיומה, מדוע נמחק חברנו מזו הרשימה ? למה נעדר הוא ממצבת תלמידי הכיתה ? העצב ישרור אצלנו, האווירה תהא עכורה והתחושה האיומה שלא מנענו את זו הטרגדיה תלווה אותנו עד אחרית ימינו. הבה נקדים חשיבה לעשייה אסורה זו ונשאל עצמנו, שווה היה למתאבד ולנו ? הרי עם כל הרצון הטוב, לא ניתן להשיב המצב לקדמותו ולכן חובת היחיד והחברה לאמץ לעצמם את הכלל: "סוף מעשה במחשבה תחילה". לכל אחד מאיתנו יש בעיות בחייו, מי משברון ומדאבון לב, מי ממפח נפש ומי מנטל זה או אחר. ולעתים יוצא כי חשים נטע זר בכיתה, הרגשה של בדידות עוטפת אותנו והאמון בחברה דועך, מובן כי נחשוב שאין עוד על מי לסמוך ולו על הקרוב לנו מכל, לעתים יוצא כי ההרגשה של הנער היא כי דעתו היא שאינו רצוי בעיניי חברתו, חבריו, כיתתו או מוריו.

 

[BµbbelS ³°°°]

המשך../images/Emo26.gif

במצבים מסוימים, לכאורה ראו המתאבדים כי התקנה לא מצויה ומשום כך התירו לעצמם את המיתה. ושוב, אקט אסור זה, מעצמם לא מנעו, רק מפני שסברו כי בבעיה כרונית נמצאו. חשוב כי נחדיר לתודעה כי לא לנצח נחיה עם זו הבעיה, הזמן ורק הזמן הוא התרופה היעילה שהוכיחה תמיד את עצמה. הסבורים כי הבעיה אינה ניתנת לפיתרון אינם אלא שוגים, ההיפך הוא הנכון, ניתן לטפל בכל בעיה גם אם היא נראית הקשה מכולן ועל כולנו לזכור ולא לשכוח כי "מה שרואים מכאן לא רואים משם...". המספרים מדברים בעד עצמם, מאות בני אדם, בינם בני נוער מתאבדים בשנה – רק בישראל. מדוע זה כך ? האם אדם בר-דעת אינו יכול להבחין בין הטוב לבין הרע ? כיצד ניתן לשגות ולהאמין שהתאבדות תסייע לפיתרון הבעיה ? האם אותו המתאבד אינו מבין שמלבד הריסת חייו ועתידו, מותיר הוא אחריו משפחה שלמה ללא אור ? – מה גורם לו בכל זאת לקבל החלטה כה פזיזה ולהרוג את עצמו ? דיכאון. במי הוא לא פוגע ? נראה שאין אדם ביקום כולו שאינו חש את הדיכאון בנפשו לא אחת ולא פעמיים. אלו דברים גורמים לנו לחוש דיכאון ? אותו דיכאון שמשתק את הנפש והמוח, אותו דיכאון שמנצח עשרות אלפי אנשים בשנה ויותר שאת סופם מוצאים מתחת לאדמה. בקבר. המילים הן מפחידות, המספרים הם כואבים ואנו הדאובים, להאמין מסרבים, אך עם מציאות לא מתווכחים. לא ניתן להתכחש למציאות. מצבה הביטחוני הגרוע וכלכלתה הירודה של ישראל גורמים לתופעת ההתאבדויות לגבור, יותר ויותר אנשים אינם מוצאים סיבה לחייהם והורגים את עצמם מבלי לחשוב על עתידה של המשפחה שכבר לא נראה כ"כ מבטיח והעתיד הלא ידוע שנמחק מהמתאבד בשל מותו. ישנם אנשים חזקים שלא ישברו מדיכאון חולף של "אהבה נכזבת" או אפילו מקרה של אסון במשפחה וימשיכו להאמין שהמתנה שניתנה להם, החיים – טומנת ברובה רק טוב, למרות כל הרע שעוטף את חיינו ולעתים מתפרץ בצורה יוצאת דופן. אותם אנשים עלולים לעבור תקופות לא קלות בחייהם, בסך הכל כולנו בני-אדם וכולנו נתקפים בדיכאון שבא והולך ולעתים רחוקות אף נשאר לתקופה ארוכה. למרבה הצער, ישנם האנשים החלשים שאכן עלולים לא למצוא כל טעם לחייהם. הדיכאון והמוח לא זורמים יחד – הם אויבים – יחידי סגולה מצליחים לחשוב בהיגיון וברוגע יחד עם הדיכאון ששורר בהם. כשהדיכאון תוקף, גם במקרים קלים שעוברים על כולנו, ריב עם ההורים, סכסוך עם חברים, פרידה מהחבר/ה וכדומה, יש את אלו הבני נוער שיחושו כי העולם בוגד בהם וירגישו למספר דק' כי אין טעם לחייהם. שוב, המוח אינו בפעולה והדיכאון שולט במאת אחוזי הנפש. אותו נער שחי את הזמן הדיכאוני, לרוב, לא יהרהר בלבו כיצד להיחלץ מהצרה אליה הגיע, יבכה ולא ימצא טעם לחייו באותם הרגעים – נורא לחשוב כי בלי לחשוב הוא מסוגל לשלוף אקדח ולירות בעצמו. זה לא הוא – זה הדיכאון שגרם למותו ומנה עוד קרבן למספר המתאבדים שרק הולך וגובר. כיצד נגרש אותו ? כיצד נגרום לעצמנו לשוב ולקום בבוקר עם חיוך על הפנים והרגשה של שביעות רצון וציפייה מהחיים הורודים ? האם אפשרי להתמודד מול הדיכאון ולהשליכו למים ? ממבט ראשון, שאלות קשות שלא נמצאו עבורן תשובות. אך אם נבין שרווח מהדיכאון לא יהיה, גם לא טיפה, לעומת זאת, ההרס הרב שדבוק בדיכאון עלול לשבש את סדר היום שלנו ולעתים אף ליטול חיים. מדוע לא נשתקע דווקא בטוב בחיינו ? מה גורם לאדם למצוא 99 ש"ח ובמקום לשמוח, אותו אדם כעוס כי מצא 99 ש"ח ולא 100 ש"ח ? – יצר האדם – תמיד נחפש את הרע אפילו אם הוא המועט ובטוב שהוא בד"כ העיקרי, אפילו לא נזרוק מבט. איני יודע מה גורם לכל אחד מאיתנו ספציפית להידכא, מי לא דוכא לאחר ריב עם ההורים או לעתים שמתאהבים בבן המין השני אך הוא אינו מחזיר את אהבתו. אלו סוגי דיכאונות קלים שבאים והולכים, במקרה של דיכוי מהסוג הזה, אסור לחשוב כי חיינו עוד אינם שווים, חשוב שנזכור שלבסוף, הריב עם ההורים ישכח, תמיד נמצא אהבה חדשה, יש עוד הרבה דגים במים שממתינים רק לעלות בחכה. החיים ממשיכים הלאה. ישנן כל-כך הרבה סיבות שגורמות לירידת מצב הרוח וטובלות את ראשנו בדיכאון אינסופי. הפיתרון הוא לא לברוח. אם תברח, זה יחזור אליך ואל משפחתך ומכריך. לא נותר אלא להתמודד, להתמודד מול המציאות גם אם היא כואבת ונראית ללא פיתרון – סוד הקסם בחברה היא שאדם עוזר לחברו בעת צרה והתמורה לאותו אדם היא עזרה הדדית. כאשר מתון הוא בצרה או באירוע רגשי זה או אחר שמתניע את הדיכאון, תמיד יהיה חבר עם שלל פתרונות בידיו וכן תמיכה ועידוד. גם אם לא תמיד כך זה נראה, אם נחפש טוב נמצא כי אף אחד מאיתנו לא לבד ותמיד נמצא יד מושטת לעזרה בעת צרה. זכרו: הפיתרון הוא אינו לברוח ולהתנתק מהעולם. אין זה יעזור אם נבין שבאיזה שהוא שלב הדיכאון יחלוף, החכמה היא להבין כי עלינו להתמודד מולו, להרוגו לפני שהוא יהרוג אותנו. איך ? ראשית, בזה הרגע, נסה לדמיין את הטוב שבחייך, המשפחה, החברים, הלימודים – שורה תחתונה אתה אדם מאושר ! נסה להתעסק יותר בטוב שבחייך, בקש מהוריך לרשום אותך לחוגים בתחומים האהובים עליך. אפשרי בהחלט שתתנדב לעמותה אחת או יותר ותתרום לחברה. התנדבות אינה רק נתינה, עצם הנתינה בהתנדבות נותנת לך הרבה יותר ממה שאתה נותן, מוכח שזהו הליך רווחי – כמו פרח, ככל שתשקיע, הרווח יפרח עוד ועוד. תוכל למצוא המון בתנועות נוער, קהילות ווירטואליות באינטרנט, התכתבות עם חברים אחה"צ ב- ICQ וכן פעילויות גופניות כגון קבוצות נוער בכדורגל או בכדורסל, מכון כושר, הליכה רגלית וכדומה. כל אלו ואחרים יגרמו לכך שתחושת הייאוש תנגוד לכך שחייך יסוגננו בערכים חדשים. בהדרגתיות, תעלה בסולם מהלא-נודע בחייך ותמצא עצמך מוקף ידידים וחברים. יש תקווה. דברו על זה – הפתרון הכי טבעי שיכול לצוץ לנו בראש יכול להיבלם ע"י ההרגשה שאין עוד סיכוי. אם נשתף חברים, הורים, אנשי מקצוע וכדומה, וודאי נבחין כי דווקא הם, שלא עברו את אותו המקרה, מבחינים מהר מאוד בפתרונות שגורמים לנו מייד להגיד: "על זה לא חשבתי...". אל תהססו לספר לחבר טוב את שבלבכם. חבר טוב הוא חבר שיעמוד לצדנו גם כאשר אנו נתונים במצבים מאוד מעיקים ומשמעותיים.

 

[BµbbelS ³°°°]

המשך../images/Emo26.gif

אני מקווה שאחרון...

עוד בתחילת המאמר, נאמר כי עלינו לפקח בצורה מבוקרת על חברינו ועל צורת התנהגותם היומיומית. ננסה להתעניין בהרגשתם של חברינו, ברכת "מה המצב" בין חברים לא נאמרת לשם סלנג או לכיף, ההיפך, ננסה להיות קשובים לתשובתו, לא תמיד המצב הוא "סבבה". חלק נכבד ממניעת תופעת ההתאבדות קשור בכך שלרוב, יש בידנו הכלים להלבין הרהורי התאבדות שמצויים אצל חבר. לא תמיד אנו לוקחים רציני כשחבר מודיע: "נמאס לי מהחיים האלו..." או "החיים האלה לא שווים..." – לעתים הוא מתכוון לדבריו ואין מי שיבטיח שעוד הערב הוא לא יעשה זאת. חבריו המזועזעים של ליאור, לא מבינים כיצד ליאור לא היה שרוי במצב רוח רע, לדבריהם, לא היה ניכר על פניו כי הוא במצוקה והוא הרבה לחייך לבריות. מכאן אנו למדים כי לא תמיד מבט הפנים מסביר את המצב רוח האמיתי בו שרוי חברינו מה שמלמדנו שאם אחד מחברינו "נחשד" כמי שהתחבר עם הדיכאון – עלינו לגשש ולסייע ככל שניתן. אין בושה בלגשת ליועצת ביה"ס ולספר את אשר חש חברכם, לכאורה, זהו מעשה גועלי ולא חברי אך לעתים, יש להשלים עם העובדה שלא תמיד אנו יכולים לטפל בכך בכוחות עצמנו. חובה להתריע טרם מועד לאחראיים, היועצת, ההורים, מחנכת הכיתה, מוקדים טלפוניים שמתמחים בנושא, אח/ות גדול/ה וכדומה. כבר נכתב וכל שנותר הוא להדגיש זאת, תופעת ההתאבדות לא רק שאינה פוסקת אלא אף גוברת וגוברת, היום כתוב בידיעות כי נער מסכן מהצפון, בחר להתאבד עקב ריב עם הוריו ומחר זה עלול ליפול על חבר קרוב אלינו – גם הוא ייכתב באותיות שחורות ומרובעות בעיתון. זכרו כי לרוב, רק באמצעות שיתוף פעולה עם האחראיים ניתן למנוע עוד מקרה התאבדות – נטל האחריות הוא כבד, אחראים על חיינו ובמצבים קשים גם על חיי חברינו – בואו נשמור על החיים. הם יקרים לנו ולאוהבים אותנו. "אם תלך בלי מטרה, רגע של חולשה יתפוס אותך בדרך חזרה - חברים יושיטו יד, לא תמיד כדי לרמוס אותך, לפעמים כדי לתפוס אותך, לקבל אותך באהבה, להשיב לך את התקווה..." – זאב נחמה.

 

[DaSi ON LsD]

../images/Emo108.gif../images/Emo29.gif הסיפור של ליאור

די ישן אבל אנשים עדיין זוכרים אותו.. היום כל הזמן שומעים על אנשים שמתאבדים בגלל מצב כלכלי לא טוב.. כדי להקל על המשפחה או משו, לא שזה עוזר לי דעתי

וגם יש הרבה נערים/ות שמתאבדים בגלל דכאונות וכאלה..

 

[גללללללל]

כנסו,

קודם כל כל מי שלא קרא את זה- חובה לקרוא עכשיו, אומנם זה קצת ארוך אבל כל מילה שם זהב, זה מעודד ונכון.. תודה למי שהביאה את זה.. ומי רשם את זה

בן כמה הוא

הוא כתב או משהו

יש לו סגנון כתיבה מצויין והוא רשם דברים ממש נכונים, לדעתי המאמר צריך להתפרסם (אבל עם השם של הכתב, כי לפי דעתי זו גנבת זכויות, ומי ששמה את זה- לא התכוונתי שאת גנבת חח)

 

[BµbbelS ³°°°]

אופס.. ../images/Emo2.gif לא התכוונתי..

אממ הכותב הוא עוז... והוא בן 15.. אני לא יודעת מה השם משפחה..

אבל המאמר מתפרסם בעיתון של הסביבה שאני גרה.. ובעיתון בצפר שלו..