כל הפיק שלי, עד הסוף!

[אלונית 2006]

כל הפיק שלי, עד הסוף!

כל הפיק כולל הסוף שלו

 

[אלונית 2006]

למה אף אחד לא מתעניין בסוף של הפיק

שלי?! יש לכם מושג כמה זמן עבדתי עליו!!!

 

[מלפפון ים 1]

את יכולה לפרסם בהודעות?

*מלפפון לא סובלת וורד, והוורד לא סובל אותה -_-*

 

[חתולימים]

אי אפשר להגיב תוך שתי שניות.

מגיבים ברגע שמישהו נכנס לפורום וקורא את ההודעה.

 

[מלפפון ים 1]

שלחנו את ההודעות באותה שניה בדיוקXD

 

[חתולימים]

וואלה לא שמתי לב... חחחXDDD

 

[l e e c]

כי

צריך ליפתוח אותו בוורד

 

[חתולימים]

איזה יופי!!!

מדהים, מדהים...

 

[אלונית 2006]

אני מנסה לשים את הפרק האחרון לבד...

"נראקו. כל כך הבה זמן רציתי להרוג אותך!" נשמעה צעקתו המהדהדת של אינויאשה בטירה. קגומה שיפו וסאנגו טיפלו בקינהי, כשקירארה מחפה עליהן. נאראקו צחק. "שחצי שד עלוב שכמוך, יהרוג אותי? אני חושב שזו סתם בדיחה גרועה. אולי ניצחתם את סות, אבל הלוחמת החזקה ביותר שלכם מתה!" נשמע קולו האדיש של נאראקו מכל מקום. "טיפש! קינהי היא בת אלמוות! יש לה יותר כוח מלעשרה כמוך!!!" אינשה צעק, מנסה לכפות על כבודה של קינהי. "כן? אז למה בדיוק היא הפסידה לי לפני חמישים שנה? היא סתם לוחמת מיסטית טיפשה, חשבתי שהכישוף שהיטלתי עליה יספיק כדי להחלי אותה! הלב הוא איבר חלש! ראה מה היא הקריבה כדי שלא אפגע בך! את כוחה האדיר ביותר!!!" נשמע קולו המלגלג של נאראקו. "אז בגללך היא לא מסוגלת לשנות צורה! חלאה שכמוך! אני אהרוג אותך!!! קגומה, איפה החלאה הזה נמצא?!" אינויאשה נראה כועס מהרגיל, ועינו יקדו באש זעם. קגומה ניסתה לחוש ברסיס של נאראקו, הוא היה ממש מאחורי אינויאשה. "אינויאשה! מאחוריך!" קגומה צעקה, אך זה היה מאוחר מדי, נאראקו כבר הספיק לחבוט באינויאשה. "מה קורה כאן... איפה אני?" קינהי התעוררה. קגומה וסאנגו הזכירו לה. "איניאשה! אין כל טעם לתקוף אותו עכשיו! השריון שלו עשוי מבדולח הנצח! אתה יודע שאפילו טסיאגה לא יכולה לחומר הזה!" קינהי צעקה, אך לא נראה לה שאינויאשה שמע אותה, הוא היה עסוק מדי בקרב. נאראקו פגע בו. אינויאשה נראה כאילו הוא בובת סמרטוטים שהתעללו בה. קגומה צעקה, הלב שלה אמר שהוא עומד למות, ואסור שיהא תתין לזה לקרות. היא ירתה את כל החיצים שלה על גבו של נאראקו, אך שריונו היה עמיד מדי, החיצים בקושי שרטו אותו. קינהי שינתה צורה. היא הצמיחה כנפיים זהובות, בגוון עז של זהב, כמטר וחצי כל אחת, זנב נוצות ארוך נוסף לה, וידיה ורגליה צימחו טפרים מוזהבים. קינהי תפסה את אינויאשה בטפריה ועפה איתו לעבר קגומה. קינהי השירה דמעות אחדות על פצעיו של אינויאשה. בכול מקום בו נפלה דמעה, נסגר הפצע, והמקום החלים. קינהי עפה לעבר נאראקו, משליכה ליו חופנים של אש לבנה. נארקו נראה המום "איך שינית צורה?! לא הכישוף שלי היה אמור לכבות את האש שלך!!!" הוא צעק, ולשמחת כולם, הייתה נימה קלה של פאניקה בקולו."כמו שבן חסותי אמר לך, אני בת אלמוות! איני מתה, ואישי היא נצחית, דבר לא יכול לכבותה! מה שהכישוף שלך עשה, הילחסום את גשתי לאש שלי! אך המגע עם סות ביטל את הכישוף! הזמן שלך עבר, נאראקו!" הקול של קינהי לא היה חזק בהרבה מליחשה, אך הזעם שלה נשמע בברור. "מות" היא צעקה שולחת לעברו כדור עצום של אש לבנה. הכדור פגע, אך נאראקו לא נפגע כלל. "בדולח הנצח מגן עלי! אני בלתי מנוצח!" הוא קאה בשמחה והתנפל על קינהי, מצמיד אותה לצריח טירתו. "המחשבה שאתה בלתי מנוצח, גורמת לך לעשיות טעויות המובילות לתבוסה!" צהלה קינהי, מצמידה ידה לגבו. נאראקו צרח ועלה בלהבות. נאראקו מת. קינהי לקחה את רסיסי האבן ממנו והלימה את האבן כולה. ואז, העלתה אותה באש, והשמידה אותה. "כעת תוכלי לנוח על משכבך בשלום, אחותי מידורוקו" היא לחשה, דמעה אחת ויחידה נוצצת בעינה. מירקו צרח, כשהקאזאנה בידו נסגרה. "אינויאשה תעורר" בקשה קגומה, הוא היה פצוע קשה, למרות שקינהי ניסתה לרפא אותו. הוא לא התעורר, קגומה בכתה, דווקא כשאיום הוסר, כשהיא סוף סוף בטוחה באמיתות רגשותיה, דווקא אז הוא חייב למות. דימעותיה של קגומה נשרו על פניו של אינויאשה. אינויאשה התעורר. "קגומה? מה קרה כאן, איפה נאראקו?" הוא נראה מבולבל ופצוע. "אני כל כך שמחה שאתה חי! כל כך פחדתי שתמות! כי, כבר הרבה זמן אני אוהבת אותך, אינויאשה, ולא ידעתי איך לומר לך את זה" על פניה של קגומה הייתה אותה הבעה מגוחכת שבין צער לאושר. "קגומה, גם אני הרגשתי כך, לא יגעתי איך לומר לך את זה. ואז כל העיניין עם קיקיו... חשבתי שאת לא אוהבת אותי" אולי זה היה רק הדימיון שלה, אך הבעת פניו של אינויאשה הייתה כל כך אנושית, שלרגע היא הייתה בטוחה שהוא הפך לאנושי. סאנגו ומירוקו נראו די עסוקים בטיפול בשיפו, שנפגע מגלי ההדף של המכה שהרגה את נאראקו. הועולם נראה שייך רק להם. קינהי באה לדבר איתם, ככול הנראה לא מרגישה עד כמה זה היה רגע מיוחד. קינהי סיפרה לאינויאשה שהוא כבר לא ישתנה, כי אבן ארבע הנשמות הושמדה. לא נראה שזה היה אכפת לאינויאשה יותר מדי, אבל הדבר השני שאמרה גרם לו לקפוץ כמו סלמון. קינהי אמרה שהיא עוברת לגן עדן. היא ספרה להם, כי ברגע שיצור בן אלמוות מגשים את יעודו, נשמתו חוזרת להתאחד עם הנשמה שיצרה אותו, ובמקרה של קינהי, הייתה זו הכוהנת מידריקו, זו שבשגגה יצרה את אבן ארבע הנשמות, קינהי נפלה חרש, ועיניה היו ריקות, היא חזרה למקומה, והגוף שלה נעשה שקוף יותר ויותר, עד שהוא נעלם לחלוטין. למחרת, עזבו מירוקו וסאנגו, הם החליטו שהם משתקעים במקום אחד, כדי שיוכלו להקים משפחה ביחד, עשכיו שהקאזאנה לא מאיימת על חייו של מירוקו. שיפו נשאר עם שבט הזאבים, ואומץ על ידי קוגה, בתור עוזר. רק אינויאשה וקגומה ישבו סביב המדורה באותו לילה. עבר זמן כה רב מאז שהיו לבד לאחרונה. "קגומה, אם מה שאמרת לי אתמול, הוא באמת נכון?" אינויאשה שאל,"האם לא אמרת את זה רק כי חשת שאני עומד למות?". אך המבט שבו הביטה קגומה באינו סיפק לו את התשובה. הם התקרבו והתנשקו נשיקה ארוכה ומתוקה. סוף הפיק

 

[מנמוסין]

כל הכבוד../images/Emo141.gif

סוף דביק ויפה. ככה צריך! *מוחאת כפיים*

 

[מלפפון ים 1]

מקסים ^_^

(הערה לא קשורה: סופסוף הצלחתי לסחוב לאמא שלי את המחשב!

)

 

[פולי3]

הוא ממש יפה,

אבל השיגאות כתיב וההקלדה די מפריעות לקרוא ...

 

[אלונית 2006]

סורי הבטאית שלי ירדה לאילת

לשבוע.... ואני לא בטאית טובה...

 

[n e t a1 0]

יפההההההה

 

[סאנגו]

../images/Emo99.gifפיק מקסים ביותר

*גם מוחאת כפיים*