א ו ר י ג מ י
New member
כל השבוע אני מתענג על השקט
הזה בבית, על החופש, על הלבד... עד שבא יום שישי בערב ונמאס לי מהעיתונים והגרעינים מייבשים לי כבר את הנשמה ואין כלום בטלויזיה וכל הפורומים מתרוקנים פתאום. שבע בערב שבת, אחי. זה הזמן. בדיוק השעה. ואז פתאום כל החופש הזה נראה לגמרי אחרת. ובדיוק אצל השכנים ממול מתארחים הנכדים, ומאצל השכנים למטה עול ריח צלי בשר, ומעבר לכביש נדלקים האורות בסלון. שומעים עד פה את צלצול הסכו"ם על צלחות השבת. אפילו הצעקות על הילדים נשמעות פתאום קצת אחרת. פתאום יש גם פחות מכוניות ברחוב למטה. לפחות עוד יש את התשבצים של שבת.
הזה בבית, על החופש, על הלבד... עד שבא יום שישי בערב ונמאס לי מהעיתונים והגרעינים מייבשים לי כבר את הנשמה ואין כלום בטלויזיה וכל הפורומים מתרוקנים פתאום. שבע בערב שבת, אחי. זה הזמן. בדיוק השעה. ואז פתאום כל החופש הזה נראה לגמרי אחרת. ובדיוק אצל השכנים ממול מתארחים הנכדים, ומאצל השכנים למטה עול ריח צלי בשר, ומעבר לכביש נדלקים האורות בסלון. שומעים עד פה את צלצול הסכו"ם על צלחות השבת. אפילו הצעקות על הילדים נשמעות פתאום קצת אחרת. פתאום יש גם פחות מכוניות ברחוב למטה. לפחות עוד יש את התשבצים של שבת.