כל יום התחלה חדשה

צופיתי 2

New member
כל יום התחלה חדשה ../images/Emo140.gif

כאשר אנשים עושים שינויים בחייהם באזור מסוים, הם עשויים להתחיל על ידי כך שהם משנים את צורת הדיבור שלהם בנושא, את האופן בו הם פועלים בנושא, את היחס שלהם לנושא או איזה שהיא החלטה פנימית בהקשר לנושא. – ג'יין אילסלי קלארק התנהגות "כאילו" היא מאוד עוצמתית .היא מובילה את הדרך לגישה שהשתנתה, לאישה שהשתנתה. נניח שאנו מרגישים לא בנוח בקרב קהל גדול ואנו חרדים לגבי מפגש עם אנשים חדשים, ובכל זאת נפעל בשונה מהרגשתנו, ונושיט את ידינו בחברות, לא רק שנתנהג בדרך חדשה, אלא שגם נרגיש טוב בקשר לכך. כל פעולה שאנחנו עושות באופן הזה מקרבת אותנו לאותה אישה שאנחנו מתנהגות כמותה, אותה אישה שאנו רוצות להיות. כל שינוי חיובי שאנו עושות משפר את הערכתנו העצמית. על ידי כל פעולה ופעולה שאנחנו עושות, אנחנו מתקרבות אל אותה אישה שאנחנו מעריכות – ההבנה הזו נותנת לנו כוח, ובפועל, מעודדת את התרגשותנו שאותה אנו צריכות כדי להמשיך להשתנות. הערכתנו העצמית גדלה כאשר אנחנו עושות שינויים חיוביים בחיינו. כל הישג גורם לכך שהניסיון הבא יהיה קל יותר. להיום: אני אנצל הזדמנות כדי להתנהג בסיטואציה מסוימת כאילו אני יכולה להתמודד איתה למרות שבעבר הייתי בורחת ממנה.
 

עליזה 63

New member
שבת שלום ומבורך פרשת השבוע ויחי

שבת שלום ומבורך פרשת השבוע ויחי פרשת השבוע ויחי מבחינה אקטואלית וחברתית מתייחסת למעמד ראש המשפחה, הגאווה והגאווה היתרה, קדושת המקום וקניין המקום. אכן יוסף היה גאוותן ודאג להתרברב בני אחיו על עליונותו, בתחילה כילד מפונק,עם כותנת הפסים הידועה וכן גם לאחר מכירתו כשהוכיח מצרים שהוא מעליהם ומין מעבר לבינתם בחלומות וכלה בכך שסלח לאחיו ודאג למלא את המחסור בארץ כשהגיעו להשיבו ארצה, בדיעבד, יוסף הוא הנהיג רוב הזמן מכיוון שהוא פרנס, כלכל וניווט, הרי כל המסע של אחיו למצרים לבקש מזון כי רעב שורר בארץ, הוא בעצם היה סדרת חינוך , על מנת שיהיו ראויים למעמדם וינברו בחטאם. אם נסתכל על זה מבחינת המבנה המשפחתי נראה שבדיעבד יוסף היה "ראש המשפחה" , ממש כמו שהיום בכל משפחה , אחד מבני המשפחה מרכז את ליבה של המשפחה ומנהיג אותה, בין אם הוא הצעיר בחבורה ובין אם לאו. יוסף שורד אמיתי, הישרדות זה היה שם המשחק, גם כשהושלך לכלא, לא נפלה רוחו ולו לרגע, הוא מיד חשב על דרך להיחלץ ודאג לנצל את כישוריו על מנת לשרוד במצרים, אך בתוכו הנוסטלגיה קוננה ללא הרף "כי נשני א-להים את כל עמלי ואת כל בית אבי", גופו וחייו היו במצרים , רוחו שקעה בגעגוע עמוק למקורותיו, אל בית אביו. יכולת ההישרדות המדהימה הזו, מזכירה לי במציאות הקיימת , את השואה, אלו ששרדו אותה, אפילו שחלקם נאלצו לעבוד ולעסוק בעבודות למען הגרמנים ובדיעבד , ניסו להציל יהודים אחרים, כי ליבם ורוחם היה נחוש להגיע לארץ אבותינו, ארץ ישראל. באותו נושא אני ארצה לציין גם אלו אשר נפלו בשבי, אך חזרו בעודם בחיים לדוגמא חגי זמיר לוחם סיירת הצנחנים אשר נפל בשבי במלחמת ההתשה ועל אף ששב הביתה נכה הצטרף לנבחרת הנכים בכדורעף וחזר עם שלוש מדליות זהב אולימפיות , רבקה גרבובסקי , רבקה ניסתה לברוח אולם נפלה בידי הסורים ונלקחה בשבי. הסורים לא נתנו לנשים זכויות-יתר. להלן ציטוט מיומנה : "עברתי בקפיצה את המחסום שהפריד בין הנשים לגברים במחנה השבויים, עברתי מאיש לאיש, לחצתי יד ואיחלתי - לשנה הבאה בארצינו החופשייה. לאחר שנת כלא (וצינוק) שוחררה והוחזרה ארצה." "בִּנְיָמִין זְאֵב יִטְרָף" וכי למה דימה יעקב את בנו הצעיר זאב? חיה שכרגיל אנו רואים בה דגם לחיה שלילית המשיגה את טרפה על ידי התגנבות ורמיה? מכיוון שהזאב טורף את הכבשים. ואף המזבח, מקריבים עליו שני כבשים תמיד בכל יום, כי בארצו של בנימין תשרה שכינה, ובנחלתו יבנה המקדש, שראשית הקדים את השראת השכינה לבית המקדש, הרי בארץ ישראל בעלות האדמה מתחלקת לשני קניינים, הן מבחינת הרכישה , כלומר בעלות על הקרקע והן בעלותו של הרוחנית "ארץ אשר עיני ה´ אלהיך בה מרשית השנה ועד אחריתה", דורות מתחלפים ואין אנו חיים לנצח אבל רוחנו חתומה באדמה הקדושה הזו . בנימין הוא הבעלים הרוחני באותה תקופה על הנחלה הקדושה, הנחלה הזו טורפת למען הצדק למען השלום ולמען השכינה, כזאב טורף, המקריב קורבן למען השלום והשכינה. לסיכום: אנו למדים בפרשה זו כי במבט מעמיק, נראה כי התורה מייחסת חשיבות גדולה וחולקת כבוד גדול לאלו אשר נופלים בקרב למען השלום והשכינה , בנוסף התורה חולקת כבוד רב וגדולה רוחנית למי שלא שכח את שורשיו "זכור מאין באת ותדע לאן אתה הולך". כוח ההישרדות טמון באחיזה בשורשים . ובנוסף אנו למדים כי בכל משפחה , אש המשפחה יכול להיות צעיר כמבוגר , אין לגיל חשיבות, אופי מנהיגותי והישרדותי חשוב בתפקיד , הגאווה גם כן, אך גאווה יתרה מביאה לעיתים לתוצאות הפוכות דווקא עד כדי הרס המשפחה. שתהיה לנו שבת ברוכה ושקטה שחיילינו יחזרו בשלום ואלו המוחזקים בארץ נוכריה ישובו בקרוב שבת שלום ומבורך לכם ולכל בית ישראל
 
שבת שלום לכל המכורים../images/Emo16.gif../images/Emo16.gif וסיפור

כוחן של מילים - עידוד . להקה של צפרדעים טיילו להם ביער, לפתע נפלו שני צפרדעים לתוך בור עמוק מאוד. כל שאר הצפרדעים התגודדו יחד סביב הבור. כשהם ראו עד כמה הבור עמוק הם צעקו לצפרדעים שנפלו: "חבר'ה, אין לכם שום סיכוי שתצאו מכאן בחיים... אתם נחשבים כבר למתים... חבל לכם בכלל להתאמץ!" לצפרדעים שנפלו לא היה שום חשק לוותר על חייהם בכזאת קלות. שני הצפרדעים התעלמו מהצעקות והסימנים של חבריהם מלמעלה וניסו לקפוץ החוצה בכל כוחם, בשעה שהצפרדעים שמחוץ לבור ממשיכים לצעוק להם ולסמן להם בכל מיני דרכים עם הידים שאין להם סיכוי... "בחיים לא תצאו מכאן..." אחד הצפרדעים שמע בעצתם של הצפרדעים, אפסו כוחותיו, הוא פשוט נכנע ומת בקרקעית הבור. הצפרדע השני, לא ויתר, הוא ניסה והמשיך בכל כוחו בשעה שהצפרדעים מסמנים לו בתנועות וצועקים מפתח הבור "חבל על המאמץ... אין לך שום סיכוי בעולם...". "הפסק את המאמץ והסבל שלך, ופשוט תמות". בכל זאת הצפרדע המשיך לנסות, הוא קפץ אפילו חזק יותר... ובסופו של דבר, הוא נתן ניתור כזה חזק שהצליח לצאת החוצה מהבור כשהוא יצא החוצה, שאלו אותו חבריו הצפרדעים: "איך עשית את זה? הבור היה ממש עמוק..." בשפת הסימנים הסביר להם הצפרדע הזה כי הוא חירש... הוא לא שמע מה אומרים לו, ובטעות פירש את קריאותיהם הנרגשות כמילות עידוד... מוסר השכל 1. בלשוננו יש את הכוח לחיים ויש את הכוח להרוג 2. מילים הרסניות למי שנמצא למטה לא יעלו אותו למעלה 3. עידוד זהו כוח
 
למעלה