כל כךכל כך צודק, אבל ....
ליבוביץ 1980 :
" ... אני משוכנע שפרסה יהודית לא תשאר מעבר לקו הירוק, ושפרשת הגדה המערבית ורצועת עזה תסתיים בדרך שהסתיימה פרשת סיני. השאלה אינה אלא מה יהיה המחיר – מבחינת החורבן הפנימי – שנצטרך לשלם לפני שנוחזר לקו הירוק. מדוע "שלמות הארץ" היא בלתי אפשרית וחלוקתה היא דבר בלתי נמנע? משום שהמצב הקיים הוא תוצאה של היסטוריה של אלפיים שנה – לא תוצאה של 13 השנים האחרונות, וגם לא תוצאה של 32 השנים האחרונות, זמן קיומה של מדינת ישראל. הוא תוצאה של היסטוריה של אלפיים שנה, שאינה ניתנת לתיקון, גם אם היא מעוותת. אנו יודעים את ההיסטוריה של העם היהודי באותה תקופה, את ההיסטוריה של הארץ הזאת באותה תקופה, ואף את ההיסטוריה של העם הערבי -1400 השנים האחרונות. כתוצאה מהיסטוריה זו, שאיננה ניתנת לשינוי ואיננה ניתנת לתיקון, קיימים כיום שני עמים אשר כל אחד מהם מודע בכל לבבו ובכל נפשו לכך שהארץ הזו היא ארצו. הדיבורים על "זכויות היסטוריות" הן הבל ואינן רלוואנטיות. עובדה היא שקיימים שני עמים, שכל אחד מהם מודע בכנות ובעומק נפשו לכך שהארץ הזאת היא ארצו. מן המצב המבעית הזה יש רק שני מוצאים, דהיינו: הברירה בין שני מוצאים – ואין שלישי. המוצא האחד, שהוא התוצאה ההכרחית של המשך החזקתנו בשטחים וקיום יחס שליטים ונשלטים, הוא מלחמה עד חורמה (to the finish), וזו לא תהיה מלחמה בין מדינת ישראל ובין 2 או 3 מליון פלשתינים אלא מלחמת ישראל בעולם הערבי שממרוקו ועד כווית, למרות כל הסכסוכים הקיימים היום בין מדינותיו, ובזה נכללת גם מצרים, שעמה אין לנו שלום אלא הסכם שביתת-נשק בלבד, המנוסח כחוזה שלום. והיה כי תקראנה מלחמה – משום שלא נקיים את ההתחייבות הכלולה ב"הכרה בזכויות הלגיטימיות של העם הפלשתיני" – תהיה לנו מלחמה עם כל העולם הערבי, ובכללו מצרים, ובמלחמה ההיא יינתן גיבוי לצד הערבי ע"י העולם כולו, הגוש המזרחי והגוש המערבי גם יחד. האלטרנטיבה היא חלוקת הארץ בין שני העמים, ללא כל טיעונים אם זה פתרון "צודק" או "לא-צודק", אם הוא "הגיוני" או "לא-הגיוני", אם הוא "טוב" או "לא-טוב";זו היא האלטרנטיבה היחידה לאותה מלחמה, ורק היא מחסלת את היחס של שליטים ונשלטים בין שני העמים. אין אני משלה את עצמי ואיני מתכוון להשלות אתכם בסיכוי שמיד ייכונו יחסי שלווה ושכנות טובה בינינו, אבל יחסי שלווה ושכנות טובה אינם קיימים היום גם בין הגוש המזרחי והגוש המערבי, אשר קו החלוקה של גרמניה מפריד ביניהם, והם עומדים זה מול זה מתוך תחושת איבה תהומית, חשדות הדדיים וחששות הדדיים, אבל הם מתקיימים במצב זה כבר 35 שנים, ואין מעיזים להפר אותו. מדוע? משום שהכל יודעים שזו האלטרנטיבה למלחמת-עולם שלישית. אף כאן, האלטרנטיבה למלחמה-עד-חרמה במזרח התיכון היא חלוקת הארץ בין שני העמים וחיסול המציאות של קיום עם שולט ועם נשלט."
כל כך צודק וקולע, אבל - זו הרי הבעיה שלא ניתן להגיע להסכמה בדבר חלוקת הארץ ולכן זו כלל לא אלטרנטיבה מעשית.
אז לדאבוננו נשארת האלטרנטיבה האחרת.
ליבוביץ 1980 :
" ... אני משוכנע שפרסה יהודית לא תשאר מעבר לקו הירוק, ושפרשת הגדה המערבית ורצועת עזה תסתיים בדרך שהסתיימה פרשת סיני. השאלה אינה אלא מה יהיה המחיר – מבחינת החורבן הפנימי – שנצטרך לשלם לפני שנוחזר לקו הירוק. מדוע "שלמות הארץ" היא בלתי אפשרית וחלוקתה היא דבר בלתי נמנע? משום שהמצב הקיים הוא תוצאה של היסטוריה של אלפיים שנה – לא תוצאה של 13 השנים האחרונות, וגם לא תוצאה של 32 השנים האחרונות, זמן קיומה של מדינת ישראל. הוא תוצאה של היסטוריה של אלפיים שנה, שאינה ניתנת לתיקון, גם אם היא מעוותת. אנו יודעים את ההיסטוריה של העם היהודי באותה תקופה, את ההיסטוריה של הארץ הזאת באותה תקופה, ואף את ההיסטוריה של העם הערבי -1400 השנים האחרונות. כתוצאה מהיסטוריה זו, שאיננה ניתנת לשינוי ואיננה ניתנת לתיקון, קיימים כיום שני עמים אשר כל אחד מהם מודע בכל לבבו ובכל נפשו לכך שהארץ הזו היא ארצו. הדיבורים על "זכויות היסטוריות" הן הבל ואינן רלוואנטיות. עובדה היא שקיימים שני עמים, שכל אחד מהם מודע בכנות ובעומק נפשו לכך שהארץ הזאת היא ארצו. מן המצב המבעית הזה יש רק שני מוצאים, דהיינו: הברירה בין שני מוצאים – ואין שלישי. המוצא האחד, שהוא התוצאה ההכרחית של המשך החזקתנו בשטחים וקיום יחס שליטים ונשלטים, הוא מלחמה עד חורמה (to the finish), וזו לא תהיה מלחמה בין מדינת ישראל ובין 2 או 3 מליון פלשתינים אלא מלחמת ישראל בעולם הערבי שממרוקו ועד כווית, למרות כל הסכסוכים הקיימים היום בין מדינותיו, ובזה נכללת גם מצרים, שעמה אין לנו שלום אלא הסכם שביתת-נשק בלבד, המנוסח כחוזה שלום. והיה כי תקראנה מלחמה – משום שלא נקיים את ההתחייבות הכלולה ב"הכרה בזכויות הלגיטימיות של העם הפלשתיני" – תהיה לנו מלחמה עם כל העולם הערבי, ובכללו מצרים, ובמלחמה ההיא יינתן גיבוי לצד הערבי ע"י העולם כולו, הגוש המזרחי והגוש המערבי גם יחד. האלטרנטיבה היא חלוקת הארץ בין שני העמים, ללא כל טיעונים אם זה פתרון "צודק" או "לא-צודק", אם הוא "הגיוני" או "לא-הגיוני", אם הוא "טוב" או "לא-טוב";זו היא האלטרנטיבה היחידה לאותה מלחמה, ורק היא מחסלת את היחס של שליטים ונשלטים בין שני העמים. אין אני משלה את עצמי ואיני מתכוון להשלות אתכם בסיכוי שמיד ייכונו יחסי שלווה ושכנות טובה בינינו, אבל יחסי שלווה ושכנות טובה אינם קיימים היום גם בין הגוש המזרחי והגוש המערבי, אשר קו החלוקה של גרמניה מפריד ביניהם, והם עומדים זה מול זה מתוך תחושת איבה תהומית, חשדות הדדיים וחששות הדדיים, אבל הם מתקיימים במצב זה כבר 35 שנים, ואין מעיזים להפר אותו. מדוע? משום שהכל יודעים שזו האלטרנטיבה למלחמת-עולם שלישית. אף כאן, האלטרנטיבה למלחמה-עד-חרמה במזרח התיכון היא חלוקת הארץ בין שני העמים וחיסול המציאות של קיום עם שולט ועם נשלט."
כל כך צודק וקולע, אבל - זו הרי הבעיה שלא ניתן להגיע להסכמה בדבר חלוקת הארץ ולכן זו כלל לא אלטרנטיבה מעשית.
אז לדאבוננו נשארת האלטרנטיבה האחרת.
