כל כך אני,
|מיוחדת|

buffgirl

New member
כל כך אני, ../images/Emo80.gif|מיוחדת|

כל כך אני לרצות את מה שאני לא יכולה לקבל. לעבור מקראש לקראש וכל אחד מהם כל כך חסר משמעות. אחד יותר גדול, אח לא מודע לכך שאני קיימת, או בכלל לקיומן של בנות ואחד תפוס. זה כל כך אני לעבור את כל זה שוב ושוב, כל פעם לבד. רק רציתי לכתוב את זה, להעביר את התסכול
 
נדמה לי

שאפילו כתבת את זה כבר בעבר. לא במילים הללו בדיוק, אבל את התוכן אני זוכרת. אני גם זוכרת שכתבתי לך שיש גם משהו מרגיע בלדעת את התוצאה מראש. כשחוזרים על דברים מוכרים שוב ושוב, זה סימן שיש משהו שאת לא מוכנה לשנות או 'לשחרר' או לעשות אחרת. זה גם סימן שאת אולי מעדיפה את התיסכול המוכר הזה (אפילו שהוא גרררר!!) על פני מי יודע איזו נפילה אחרת - שאולי שם לא תדעי איך להתמודד. מילת המפתח: שליטה. כשאת חוזרת שוב ושוב על אותו דפוס, יש תחושה שאת "שולטת" במהלך ובתוצאה, גם אם הם לא לרוחך.
 

buffgirl

New member
זהו, ../images/Emo80.gif|מיוחדת|

שזה לא אותו הדפוס. כל אחד הוא שונה מהשני. אני לא חושבת שיש שליטה על רגשות, זה דבר שלא משנה כמה שאני אכחיש או אנסה לשנות לא יעבור. וזו הביעה שלי
אבל תודה על העצה!
 
"הם" יכולים להיות שונים

אבל הדפוס שלך יציב וקיים. מסתבר שאפשר להתחיל להתאהב ולהתאכזב או להפגע מהמון המון טיפוסים - כי לא "הם" אחראים על הדפוס שלך, אלא את. כשמישהו 'כל הזמן' פוגש את האנשים הלא נכונים, התמיהה לא צריכה להיות "יוווּ, איך זה שהעולם מלא באנשים לא מתאימים?!" אלא "מה אני עושה כדי כל פעם לפגוש אנשים שלא מתאימים לי" או "מה מושך אותי אל האנשים הללו?" מה שמעניין אותי זו יכולת הניבוי שלך: "לא משנה כמה שאני אכחיש או אנסה לשנות זה לא יעבור". האם את יכולה לשתף במה כבר ניסית לעשות? אולי אם נבין מה כבר עשית (שלא הצליח) משם תבוא הישועה? הרבה פעמים דווקא מטעויות לומדים הכי טוב.
 

buffgirl

New member
אממ... אנסה. ../images/Emo80.gif|מיוחדת|

בואי נגיד על הקראש הנוכחי - אני יודעת שיש לו חברה. אז לא משנה כמה ניסיתי להגיד את זה לעצמי, וכמה ידעתי שפשוט אין סיכוי, במיוחד שהוא והיא כאלו חמודים ביחד, וכאלה מתאימים אחד לשני, עדיין אני כן מרגישה אליו משהו. ואני וידתע שאני מרגישה משהו, וזה לא סתם כי אם זה היה סתם זה היה עובר, זה לא היה גורם לי להרגיש רע. ביום שישי היינו כמה חברים אצל חברה והוא בא והביא את החברה שלו. מה שגרם לי להבין שזה לא סתם זה שזה ממש כאב לראות אותו שם עליה יד, נותן לה נשיקה. זה יעבור מתישהו, אני בטוחה, אבל זה עדיין די כואב, במיוחד כשהוא נותן מן "רמזים" כאלו שאם לא היתה לו חברה הייתי מפרשת אותם לגמרי אחרת. כמו למשל שהוא ממש מתעניין במה שקורה לי, רוצה לדעת אם ולמה אני עצובה, מדבר איתי שעות בטלפון מרצונו, נותן לי מחמאות, שואל אותי איך אין לי חבר לעזאזל? הוא אמר לי את הדבר הכי יפה ששמעתי שמישהו אמר לי ("אני לא יודעת לחייך..." "מה פתאום! בואי נגיד שאם לכל העולם היה את החיוך שלך, כל העולם היה יפה"), למרות שאני לא מסכימה איתו, זה עדין נחמד שהוא חושב ככה. כשהיינו יחד בפולין, במשלחת, הוא התחיל לצחוק איתי על אביזרי מין ומאז זו כזו בדיחה של בואי לשירותים וכאלה, בצחוק. ויש עוד כל מיני דוגמאות. נורא קשה לי להגיד לעצמי: 'אוקי, שום דבר לא ילך ביננו, צאי מזה כבר', כשהוא אומר לי דברים כאלה, כשהוא מתנהג אליי כמו שהוא מתנהג. בסוף היום אני הלכתי מהר לתחנת אוטובוס והוא ממש רץ *עד* לתחנה, כדי לתפוס אותי ולהגיד לי משהו. כל אחד אחר היה מתקשר... לוידעת, אולי אני סתם עושה עניין מכל דבר? אולי זה סתם כזה? אם תוכלו לתת לי את הפירוש שלכם אני מאוד אשמח, כי אולי (ופרובבלי) משהו דפוק בי. תודה!
 
אם חשוב לך

להתאהב רק במי שיש לך סיכוי טוב לבלעדיות, את לא צריכה בכלל להגיע למצבים של אינטימיות עם מי שלא יכול לספק לך את מה שחשוב לך. כמה שזה נחמד להיות מחוזרת, את חייבת ללמוד להתעקש להיות מחוזרת ולהיכנס למצבים אינטימיים של שיחות אל תוך הלילה, תשומת לב, רמזים ומה לא רק עם מי שיכול להבטיח לך גם המשך. יש מלא אנשים 'שם בחוץ' שאינם פנויים למערכת יחסים רצינית, מחייבת, כזו שמצהירה בלעדיות - ובכל זאת הם מרשים לעצמם לפלרטט. אם אינך רוצה להתאהב באחד כזה, אל תסחפי ואל תעני לחיזורים הללו. פשוט כך. רק תחשבי איזה מסר את מעבירה לו כשאת משתפת פעולה עם הפלירטוטים הללו: שאת נהנית מחברתו גם שיש לו חברה שאת מסכימה להיות מספר שתיים שאת משתפת פעולה סימן שכנראה את 'מרשה' פלירטוטים עמך למרות ש... עכשיו, הגידי לי עם יד על הלב, האם היית באמת רוצה חבר כזה? האם את מאחלת לעצמך חבר שיפלרטט עם מישהי אחרת כשאתם תהיו חברים כמו שהבחורצ'יק הזה מרשה לעצמו? מתנהגים כך עמך כי את מרשה שיתנהגו כך עמך. ככה פשוט. אם הוא כל כך רוצה אותך, על התנאי לקבל את תשומת ליבך להיות קשור לעובדה שהוא פנוי לקשר. המסר שאת צריכה ללמוד להעביר הוא: אשמח לפלרטט ואפילו אשמח ליותר מזה, אבל אי אפשר עכשיו כי אתה לא פנוי.
 

buffgirl

New member
תודה ../images/Emo24.gif ../images/Emo80.gif|מיוחדת|

אך איך בדיוק מעבירים מסר כזה? חשבתי שאולי כדאי להתרחק ממנו, לפחות עד שזה יעבור, למרות שחברה שלי אמרה שזה דווקא יהיה דבר לא נכון לעשות. מה דעתך?
 
דעתי?

טוב, אני לא ממש מכירה אותו אבל 'בנים' מגיבים טוב למסרים ישירים. להגיד משהו כמו שנורא כיף איתו ושהוא איש סבבה, אבל את בוחרת לתפוס מרחק מכיוון שאת לא אוהבת להיות כינור שני... ובעיקר כי לא מתאים לך להתחיל להתקשר למישהו שאינו פנוי עבורך. את בהחלט יכולה להגיד שסוג כזה של קשר הוא 'סתם' כי הוא לא מוביל לשום מקום, אבל יוצר לך תסבוכות ועוגמות נפש. עוד את יכולה להגיד שאם אי פעם יהיה פנוי, שיחפש אותך ויברר אם את פנוייה גם כן. אפשר להוסיף איזה בלה בלה על timing - אבל רק אם בא לך.
 
כיוון קצת אחר

אני חושבת (או ליתר דיוק - מעלה רעיון, אם הוא בכלל בכלל לא מדבר אליך אז תעשי כאילו לא אמרתי כלום) שהקראשים הם בכלל לא הנקודה עצמה. אני לא מפחיתה מהתחושה הקשה שלך, בטח לא מהתסכול (שנובע מהגדרת המצב), אבל אני חושבת שאותם הקראשים לא כוללים רגשות מיוחדים למושא שלהם, אלא מגיעים מתוך צורך שלך לחוש את תחושת הקראש הלא משמעותי והבלתי אפשרי. למה? אולי כי זה נותן לך במה להשקיע אנרגיה, אולי כי זה נותן לך תחושה של חשיבות - של טעם, אולי כי את מקווה שאותם הקראשים יהיו הגאולה שלך ויצילו אותך ממציאות קודרת בה את נמצאת בה את כמהה לנקודת אור, אולי כי טרם עברת את ההבחנה בין "בחור בסדר, נחמד" לבין "בחור שמעורר בי משהו" וכל אחד בקטגוריה הראשונה חייב להיכנס מבחינתך גם לשניה, ואולי, אולי זה פשוט כי את מרגישה לבד ולא אוהבת להרגיש ככה והקראש (שבעצמו מארח לך חברה) שמהווה גם ציפיה לקשר נותן לך איזו תקווה להתרפק עליה.
 
למעלה