כל כך גאה, כל כך עצוב

[סליידר]

כל כך גאה, כל כך עצוב

היום חזרו החיילים הביתה, וכל כך לא ברור לי מה השימחה הזו בצד השני, על מה אתם כל כך גאים? שהחזרתם מהכלא רוצח ילדים? לפני ההחלטה הרבה אנשים היו בהתלבטות אם שווה לשחרר תמורת רוצח, אבל ההרגשה עכשיו היא שאין שאלה בכלל. מה הופך אותנו כיהודים\ישראלים למיוחדים כאלו, שניתן הכל בשביל להתאחד שוב עם שבויינו?

 

[MyTaoWay]

../images/Emo7.gif ../images/Emo16.gif

עצוב מאוד..

 

[Gilliana]

לא הבנתי - מיוחדים?

ממה שכתבת משתמע כאילו אנחנו העם היחיד שיעשה הכל כדי להתאחד עם שבוייו. מאותם דברים אף משתמע כאילו העיסקה הזו נעשתה מתוך המטרה העילאית להשיב את החיילים הביתה בכל מצב, ולא כן הדבר. האמת היא שהעיסקה הזו נועדה לשרת את מטרותיו הפוליטיות של אולמרט, לא פחות ולא יותר - כל התנהלותו בפרשה הזו היתה בזויה, הוא הרי ידע היטב כי השניים אינם בחיים מזה זמן רב ורק ברגע האחרון, מעט לפני ביצוע העיסקה, הבין כי אינו יכול להמשיך לרמות את המשפחות והעם מכיוון שהדבר יעלה לו בכסאו, והפעם ללא עזרתם של טלנסקי, אורי מסר, שולה ושאר מריעין בישין. אין מראה דוחה יותר מאשר אותה תמונה של אולמרט מתרפק על כתפיה של האלמנה הצעירה קרנית גולדווסר ורוכן יחד עמה מעל לקבר הטרי והכל בכדי לעורר את אהדת הציבור ולהעלות את קרנו בעיני העם. למען האמת, אינני מבינה את האשה הזו שזה עתה שכלה את בעלה. לו אני חלילה במקומה הייתי יורקת לאולמרט בפרצוף ולא מתחבקת איתו בדמעות - או אז היה לצלמים מה לצלם, ולתכניות הקשקשת בערוצים השונים על מה לדבר לאורך חודשים ארוכים. פשוט גועל נפש, אין לי מילים אחרות.

 

[סליידר]

כן, מיוחדים

משתמע שאנחנו העם היחיד שיעשה הכל? פתחנו חתיכת רגליים בשביל להביא את שבויינו הביתה. ממתי חייל יהודי שווה מאוד ערבים? מאז ומתמיד. רק להסתכל על כל עיסקאות העבר. רק שעכשיו זה עולה למדינה החוטפת 2.4 מיליארד דולר נזק אחרי מלחמה (סוג של הפסד - לא?). ביקרתי בהר הרצל לפני חודשיים, ולראות את הקברים ואת הכבוד שעושים לחיילינו המתים, מראה משהו. אז בטח ובטח על חטופים ובטח על חטופים חיים. בארה"ב יש אלפי נעדרים, אף אחד לא יודע אם הם חטופים או איפה הם. לא נראה שזה מזיז להם. את באמת חושבת שלראש ממשלה אין רגשות? שהוא נפגש עם המשפחות והוא אטום? חשוב לזכור שאנחנו לא יודעים הכל, איזה החלטות נוספות התקבלו שלא ידענו, ודברים נוספים. חוץ מזה שהמחיר לא היה כל כך גדול - סמיר קונטאר הוא לא גיבור. עשו אותו לכזה. במיוחד אחרי שישראל עשתה את עצמה שקשה לה לשחרר את הרוצח הזה. ייחצון כזה במשך שנים גרם למחירו לעלות. הרי אם הוא היה שווה משהו לפני, הוא היה משתחרר יותר מוקדם מאשר 30 שנה אחרי שנתפס.

 

[Gilliana]

קודם כל, אתה מאד טועה לגבי האמריקנים

ואתה עושה עוול גדול כשאתה אומר שזה לא מזיז להם - זה מזיז להם לא פחות משזה "מזיז" לנו, רק שהם לא פותחים את הרגליים בלי להפעיל את הראש קודם. גם לנו יש עשרות נעדרים שמקום קבורתם לא נדע, ואז מה? מה הקשר בכלל? בשורה התחתונה - כתוצאה מהעיסקה האומללה הזו החיזבאללה והחמאס קיבלו את האור הירוק הסופי לחטוף את חיילנו ולחסל אותם חופשי על הבאר. הרי את האנשים שלהם הם יקבלו בחזרה חיים בכל מקרה, לא? העיסקה הזו הרי הוכיחה זאת סופית. לכן, המחיר לא רק שהיה גדול, אלא אדיר - מחיר שיעלה בחייהם של מי יודע כמה עוד חיילים. רגשות? לאולמרט יש רגשות רק לעצמו, אל תהיה נאיבי - לא מתאים לך.

 

[סליידר]

את יודעת מה ההבדל בין יום הזיכרון הישראלי

לאמריקאי?

 

[Gilliana]

מה ההבדל?

לאנשים פחות כואב? פחות אכפת? הם מצטערים פחות על אלו שלא שבו? ההבדלים הם סמנטיים ותו לא, ואם הכוונה לצפירה של יום הזיכרון בישראל, זה באמת לא הבדל. למען האמת, אף פעם לא מצאתי משמעות מיוחדת בצפירות הללו - הרבה מאד אנשים עומדים דום רק כי לא נעים להם מאנשים אחרים ברחוב או כדי לצאת ידי חובה, לא בגלל שבאמת אכפת וכואב להם ולא בגלל שהם זוכרים. כדי לזכור ולכאוב, לא צריך שום צפירה.

 

[סליידר]

ב Memorial Day

יש Sale מיוחד לחג בקניונים.

 

[Gilliana]

כן, נו ואז מה?

 

[סליידר]

שהתייחסות לחיילים מתים שם היא אולי עצובה

אבל הם דואגים לחפות על זה עם שופינג. אמריקאים, הרי אין בכל משפחה חייל, המשפחות לא דואגות ביחד לחיילים כשיש מבצע כלשהו, אין באמת גורם מאחד. הנה כתבה שתסביר קצת יותר את העניין, עם דעה לא כל כך מתאימה בסוף, אבל שווה לקחת משם את החלק האינפורמטיבי. עוד דוגמא ממצה למה שהופך אותנו למיוחדים יותר משאר העמים.

 

[Gilliana]

נאלצת שלא להסכים

רוב הטיעונים שלך שגויים ונתחיל ב-"לא בכל משפחה יש חייל" - שכחת כבר כפי הנראה את מלחמת ויטנאם שבמהלכה הגיוס היה גיוס חובה ואין כמעט שום משפחה שאחד מבניה שירת במלחמה זו (למעט סרבנים, משתמטים ובורחים לקנדה למיניהם שמספרם יחסית נמוך). לדוגמה - האם אתה מכיר את נושא צמידי הנעדרים? לגבי הכתבה - אין לי אלא לומר עליה "שטויות במיץ עגבניות". אין לי מושג מנין הכתב שואב את ידיעותיו בנושא אבל דבר אחד בטוח, הוא לא מכיר את המנטליות האמריקנית והוא מתייחס לתופעות בשוליים כאשר הוא משייך אותן לכלל העם האמריקני. אני מציעה למר רחביה ברגמן, או איך שלא קוראים לו, לבקר בקניון עזריאלי ביום הזכרון לחללי צה"ל - הקניון הומה אדם ולבד מן העובדה שלא משמיעים מוסיקה בחנויות, הרי שחגיגת הקניות נמשכת כסדרה. מבטיחה לך שאילו היה זה יום חופש כפי שנהוג בארה"ב, כל עמחא ישראל היה יוצא בו לקניות וגודש את הקניונים, איקאה ושאר חנויות. למען האמת, אני די נגעלת צההתחסדות הישראלית הזו - אנחנו לא עם "מיוחד" ולא עם "שונה", סתם עם של סנובים וגזענים ללא הצדקה.

 

[סליידר]

למה להיגעל?

אכן יש גועל בארצנו, אך זה תלוי בסביבה שבה את חיה, איזה טיפוסים תפגשי וכו'. יש הבדל בין לגור בבת ים למשל לבין סביון - לא? והאמת, כשאני חושב על זה, אני לא יודע איפה יותר מבשני המקומות האלה אני אראה עיר שקטה (מבחינת אדם עם עצמו וסביבתו) ביום הזיכרון... אגב, מהו נושא צמידי הנעדרים?

 

[Gilliana]

בתור מי שחיה במדינה הזו יותר מ-40 שנה...

ובתור מי שחרשה את הארץ הזו לארכה ולרחבה, וגם התחככה לא מעט עם התרבות והאוכלוסיה האמריקנית וגם עם האירופאים (אני רק מסייגת כאן את הצרפתים, שגם הם "כבודם" במקומו מונח), אני חוזרת ואומרת - כן, אני נגעלת מהעם הישראלי בכללו באשר הוא, בין אם בבת ים ובין אם בסביון. נכון שלא כולם כאלו, חלילה - יש אנשים מקסימים שלא הייתי מחליפה אותם בשום אדם אחר אבל אם נסתכל במאקרו - הרי שתרבות ההתנהגות ברחוב וברשות הציבור היא מתחת לכל ביקורת, ולא משנה אם אתה הירקן משוק מחנה יהודה או האדריכלית מרמת אביב ג', תאמין לי - כבר פגשתי את כולם. לגבי צמידי הנעדרים - כל מי שיש לו קרוב משפחה (או אפילו חבר קרוב) שהינו שבוי מלחמה או נעדר, נוהג לענוד צמיד העשוי בד"כ כסף (למרות שיש גם כאלו מזהב, נחושת ועוד). אפשר לקרוא בהרחבה על הנושא כאן.