כל כך לבד וכל כך תועה
אז הנה אני כאן-מביט על עצמי. מביט על אדם בן 36, מבוגר ולבד, כל כך לבד. אוכל לבד, חי לבד-הכל כל כך לבד. בלי עבודה, בלי חברה, בלי בעל חיים לארח לי חברה. לילה אחרי לילה אני מנסה למלא את הזמן וכבר אין לי מושג במה. ואני כועס- כועס על כל אילו שהצליחו, שהצליחו לבנות משפחות, על כל אותם בחורות יפות וחלקות שאני כל כך רוצה לגעת בהם, לחוש אותם והן אפילו לא מסתכלות עלי- בטח נשואות, מסודרות. אני רואה את הבעלים שלהם, מחייכים, שבעי רצון בעבודה הקבועה שלהם, בוחשים בקלחת החיים. ואיפה אני-אני מפחד לצאת החוצה, מפחד ממש להתקדם. אז למדתי הרבה בחיי, אבל למה אני לבד???
אז הנה אני כאן-מביט על עצמי. מביט על אדם בן 36, מבוגר ולבד, כל כך לבד. אוכל לבד, חי לבד-הכל כל כך לבד. בלי עבודה, בלי חברה, בלי בעל חיים לארח לי חברה. לילה אחרי לילה אני מנסה למלא את הזמן וכבר אין לי מושג במה. ואני כועס- כועס על כל אילו שהצליחו, שהצליחו לבנות משפחות, על כל אותם בחורות יפות וחלקות שאני כל כך רוצה לגעת בהם, לחוש אותם והן אפילו לא מסתכלות עלי- בטח נשואות, מסודרות. אני רואה את הבעלים שלהם, מחייכים, שבעי רצון בעבודה הקבועה שלהם, בוחשים בקלחת החיים. ואיפה אני-אני מפחד לצאת החוצה, מפחד ממש להתקדם. אז למדתי הרבה בחיי, אבל למה אני לבד???