וסיפור קטן ונחמד על רגליים יחפות
לפני זמן מה הכרתי משפחה קיבוצניקית אחת, והילדה הקטנה שלהם היא בת 3. יצאנו לאכול יחד ארוחת ערב בחדר-אוכל, והקטנה (אגב, שמה גם ענבל!) לא רצתה לנעול נעליים. אמנם היה קיץ, אבל אביה ביקש שתנעל נעליים ולבסוף היא הסכימה. אבל כמו כל ילדה בת שלוש, היא שאלה: "למה?" ואביה ענה לה שבמשך היום, כשהשמש זורחת, אפשר לחלוץ נעליים, אבל בלילה, כשחשוך ולא רואים טוב את השביל, כדאי לנעול נעליים, כדי לא לדרוך על אבן או משהו כזה. אז ענבל שואלת: "כשהשמש תזרח, אני אוכל ללכת יחפה?" ואבא עונה לה: כן. וענבל: "ומחר בבוקר תהיה שמש?" ואבא, בחיוך: את זה אני יכול להבטיח!
לא הייתי שם למחרת, אבל יש לי הרגשה שהשמש זרחה, וענבל התרוצצה ברגליים יחפות...