כל כך פוחדש ליפול שוב

[הדוקטור2]

כל כך פוחדש ליפול שוב

כל כך פוחדש ליפול שוב
אחרי הבטא הקודם נפלתי לבור הכי עמוק שאפשר,הייתי שם כמה ימים כשאני מוציאה את הראש כדי לחבק את נטע שלי,כבר התחלתי להרגיש שלעולם לא אצליח לטפס למעלה ואז האיש שלי הושיט לי יד (קפץ אל הבור) ומשך אותי החוצא!!! עכשיו אני בסדר, אופטימית מאוד לקחתי חודש חופש מהטיפולים כדי לחדש כוחות וגם כי במצב שבו הייתי אין סיכוי שהגוף שלי היה "מקבל" אליו הריון. אני נעזרת במדיטציה, שגיליתי אותה רק עכשיו,וזה פשוט נפלא לי ועכשיו ממש טוב לי ואני מרגישה שיש לי כח. אבל באיזשהו מקום, שם מאחורי נמצא הפחד הזה ששוב אפול כל כך עמוק עם עוד בטא שלילית. ואלי הפעם הבור יהיה עמוק יותר וכלום לא יוציא אותי משם??? אפילו לא נטע שלי והאיש הנפלא שלי??? איך מתמודדים עם הפחד הזה?? אולי אני פשוט לא מוכנה לחזור לטיפולים?? אולי לעולם לא אהיה מוכנה לחזור??? אוף, הלוואי שיהיה הריון ספונטני נו טוב, ניסים קורים רק לאחרים... אשמח לשמוע את דעתכן, בנות יקרות, ואלי גם אחרות מרגישות כמוני?? אני של נטע

 

[הדוקטור2]

פוחדש=פוחדת

כל כך פוחדש ליפול שוב
אחרי הבטא הקודם נפלתי לבור הכי עמוק שאפשר,הייתי שם כמה ימים כשאני מוציאה את הראש כדי לחבק את נטע שלי,כבר התחלתי להרגיש שלעולם לא אצליח לטפס למעלה ואז האיש שלי הושיט לי יד (קפץ אל הבור) ומשך אותי החוצא!!! עכשיו אני בסדר, אופטימית מאוד לקחתי חודש חופש מהטיפולים כדי לחדש כוחות וגם כי במצב שבו הייתי אין סיכוי שהגוף שלי היה "מקבל" אליו הריון. אני נעזרת במדיטציה, שגיליתי אותה רק עכשיו,וזה פשוט נפלא לי ועכשיו ממש טוב לי ואני מרגישה שיש לי כח. אבל באיזשהו מקום, שם מאחורי נמצא הפחד הזה ששוב אפול כל כך עמוק עם עוד בטא שלילית. ואלי הפעם הבור יהיה עמוק יותר וכלום לא יוציא אותי משם??? אפילו לא נטע שלי והאיש הנפלא שלי??? איך מתמודדים עם הפחד הזה?? אולי אני פשוט לא מוכנה לחזור לטיפולים?? אולי לעולם לא אהיה מוכנה לחזור??? אוף, הלוואי שיהיה הריון ספונטני נו טוב, ניסים קורים רק לאחרים... אשמח לשמוע את דעתכן, בנות יקרות, ואלי גם אחרות מרגישות כמוני?? אני של נטע

פוחדש=פוחדת

 

[anguly]

אצלי זה אחרת

כל כך פוחדש ליפול שוב
אחרי הבטא הקודם נפלתי לבור הכי עמוק שאפשר,הייתי שם כמה ימים כשאני מוציאה את הראש כדי לחבק את נטע שלי,כבר התחלתי להרגיש שלעולם לא אצליח לטפס למעלה ואז האיש שלי הושיט לי יד (קפץ אל הבור) ומשך אותי החוצא!!! עכשיו אני בסדר, אופטימית מאוד לקחתי חודש חופש מהטיפולים כדי לחדש כוחות וגם כי במצב שבו הייתי אין סיכוי שהגוף שלי היה "מקבל" אליו הריון. אני נעזרת במדיטציה, שגיליתי אותה רק עכשיו,וזה פשוט נפלא לי ועכשיו ממש טוב לי ואני מרגישה שיש לי כח. אבל באיזשהו מקום, שם מאחורי נמצא הפחד הזה ששוב אפול כל כך עמוק עם עוד בטא שלילית. ואלי הפעם הבור יהיה עמוק יותר וכלום לא יוציא אותי משם??? אפילו לא נטע שלי והאיש הנפלא שלי??? איך מתמודדים עם הפחד הזה?? אולי אני פשוט לא מוכנה לחזור לטיפולים?? אולי לעולם לא אהיה מוכנה לחזור??? אוף, הלוואי שיהיה הריון ספונטני נו טוב, ניסים קורים רק לאחרים... אשמח לשמוע את דעתכן, בנות יקרות, ואלי גם אחרות מרגישות כמוני?? אני של נטע

אצלי זה אחרת
היום הכי קשה זה היום שאני מחכה לבטא - כואבת לי הבטן - פיזית אני ממש מתייסרת, עד התשובה, אחר כך אני מדוכאת עוד כמה שעות וזה עובר לי. זה נשמע קצת מוזר - אבל הדרך שלי לצאת מהבור זה מיד להתחיל מהתחלה. במחלקה אני נתפסת כמטופלת יוצאת דופן -(אולי קצת מופרעת) - והם לא מעיזים להתווכח איתי. ברגע שמגיע המחזור אני מיד בבדיקות למחזור הבא - עושה DELETE על מה שהיה - והראש שלי כבר בטיפול הבא. אני מניחה שלא לכל אחד זה מתאים. אולי מבחינה פיזית גם לי זה לא הכי מתאים - אבל מבחינה נפשית זה מה שהכי מעודד אותי. אחרי החזרת המוקפאים הקודמת כולם השביעו אותי שאם זה לא מצליח אני עושה הפסקה - בסוף זה היה כימי - וכמובן שלא עשיתי שום הפסקה - ועכשיו אני שוב אחרי החזרת מוקפאים (למרות שהסכמתי לחכות עם הדקה עד התוצאות ולא לקחת במקביל). אבל אני בטוחה שגם אם הטיפול הזה לא יצליח - אני אתחיל שוב מיד בלי לחכות.

 

[אםל2]

בדיוק כמוני

אצלי זה אחרת
היום הכי קשה זה היום שאני מחכה לבטא - כואבת לי הבטן - פיזית אני ממש מתייסרת, עד התשובה, אחר כך אני מדוכאת עוד כמה שעות וזה עובר לי. זה נשמע קצת מוזר - אבל הדרך שלי לצאת מהבור זה מיד להתחיל מהתחלה. במחלקה אני נתפסת כמטופלת יוצאת דופן -(אולי קצת מופרעת) - והם לא מעיזים להתווכח איתי. ברגע שמגיע המחזור אני מיד בבדיקות למחזור הבא - עושה DELETE על מה שהיה - והראש שלי כבר בטיפול הבא. אני מניחה שלא לכל אחד זה מתאים. אולי מבחינה פיזית גם לי זה לא הכי מתאים - אבל מבחינה נפשית זה מה שהכי מעודד אותי. אחרי החזרת המוקפאים הקודמת כולם השביעו אותי שאם זה לא מצליח אני עושה הפסקה - בסוף זה היה כימי - וכמובן שלא עשיתי שום הפסקה - ועכשיו אני שוב אחרי החזרת מוקפאים (למרות שהסכמתי לחכות עם הדקה עד התוצאות ולא לקחת במקביל). אבל אני בטוחה שגם אם הטיפול הזה לא יצליח - אני אתחיל שוב מיד בלי לחכות.

בדיוק כמוני
גם אני מתנחמת רק עם טיפול חדש. הרופא הקודם שלי דרש הפסקה בין טיפול לטיפול, ועם הדקא הארוך המשמעות היתה שלושה חודשים בין טיפול לטיפול. ההמתנה לטיפול הבא היתה קשה מנשוא. הרופא החדש שלי נותן לי להחליט אם לעשות הפסקה או להתחיל מיד. עוד ביום הבטא השלילית ביום רביעי שעבר (באותו לילה, אם לדייק) כבר הייתי אצלו לקבלת פרוטוקול חדש, ולמחרת התחלתי להזריק. זה לא שאני מתמלאת אופטימיות בכל פעם מחדש. בכלל לא. אני מרגישה שעדיין לא הייתי קרובה אפילו להצלחה. אבל עצם זה שאני עושה משהו ולא ממתינה נותן לי כוחות ותקוה.

 

[baby4u]

אני כמוך

אצלי זה אחרת
היום הכי קשה זה היום שאני מחכה לבטא - כואבת לי הבטן - פיזית אני ממש מתייסרת, עד התשובה, אחר כך אני מדוכאת עוד כמה שעות וזה עובר לי. זה נשמע קצת מוזר - אבל הדרך שלי לצאת מהבור זה מיד להתחיל מהתחלה. במחלקה אני נתפסת כמטופלת יוצאת דופן -(אולי קצת מופרעת) - והם לא מעיזים להתווכח איתי. ברגע שמגיע המחזור אני מיד בבדיקות למחזור הבא - עושה DELETE על מה שהיה - והראש שלי כבר בטיפול הבא. אני מניחה שלא לכל אחד זה מתאים. אולי מבחינה פיזית גם לי זה לא הכי מתאים - אבל מבחינה נפשית זה מה שהכי מעודד אותי. אחרי החזרת המוקפאים הקודמת כולם השביעו אותי שאם זה לא מצליח אני עושה הפסקה - בסוף זה היה כימי - וכמובן שלא עשיתי שום הפסקה - ועכשיו אני שוב אחרי החזרת מוקפאים (למרות שהסכמתי לחכות עם הדקה עד התוצאות ולא לקחת במקביל). אבל אני בטוחה שגם אם הטיפול הזה לא יצליח - אני אתחיל שוב מיד בלי לחכות.

אני כמוך
רק כשאני עסוקה כבר בניסיון הבא אני רגועה וגם אני לא בטוחה אם מבחינה פיזית זה נכון.

 

[באאבו]

דוקטור, ניסים לא קורים רק לאחרים...

כל כך פוחדש ליפול שוב
אחרי הבטא הקודם נפלתי לבור הכי עמוק שאפשר,הייתי שם כמה ימים כשאני מוציאה את הראש כדי לחבק את נטע שלי,כבר התחלתי להרגיש שלעולם לא אצליח לטפס למעלה ואז האיש שלי הושיט לי יד (קפץ אל הבור) ומשך אותי החוצא!!! עכשיו אני בסדר, אופטימית מאוד לקחתי חודש חופש מהטיפולים כדי לחדש כוחות וגם כי במצב שבו הייתי אין סיכוי שהגוף שלי היה "מקבל" אליו הריון. אני נעזרת במדיטציה, שגיליתי אותה רק עכשיו,וזה פשוט נפלא לי ועכשיו ממש טוב לי ואני מרגישה שיש לי כח. אבל באיזשהו מקום, שם מאחורי נמצא הפחד הזה ששוב אפול כל כך עמוק עם עוד בטא שלילית. ואלי הפעם הבור יהיה עמוק יותר וכלום לא יוציא אותי משם??? אפילו לא נטע שלי והאיש הנפלא שלי??? איך מתמודדים עם הפחד הזה?? אולי אני פשוט לא מוכנה לחזור לטיפולים?? אולי לעולם לא אהיה מוכנה לחזור??? אוף, הלוואי שיהיה הריון ספונטני נו טוב, ניסים קורים רק לאחרים... אשמח לשמוע את דעתכן, בנות יקרות, ואלי גם אחרות מרגישות כמוני?? אני של נטע

דוקטור, ניסים לא קורים רק לאחרים...
אבל באמת לא כדאי לשבת ולחכות שהם יגיעו...

. נשמע מהדברים שלך שאת אולי כן זקוקה להפסקה קלה, ורק כדי להוריד את רמת המתח והחרדה שלך. ברגע שתנקי את הראש מהמתנות מעיקות וקשות כל כך - תצליחי לאגור כוחות לסיבובים הבאים (סליחה, סליחה - לסיבוב הבא

). תשקלי את זה ברצינות - נשמע מהדברים שלך שאת במצוקה מסויימת. בהצלחה!

 

[חנה של ליאור]

אני מבינה את ההרגשה

כל כך פוחדש ליפול שוב
אחרי הבטא הקודם נפלתי לבור הכי עמוק שאפשר,הייתי שם כמה ימים כשאני מוציאה את הראש כדי לחבק את נטע שלי,כבר התחלתי להרגיש שלעולם לא אצליח לטפס למעלה ואז האיש שלי הושיט לי יד (קפץ אל הבור) ומשך אותי החוצא!!! עכשיו אני בסדר, אופטימית מאוד לקחתי חודש חופש מהטיפולים כדי לחדש כוחות וגם כי במצב שבו הייתי אין סיכוי שהגוף שלי היה "מקבל" אליו הריון. אני נעזרת במדיטציה, שגיליתי אותה רק עכשיו,וזה פשוט נפלא לי ועכשיו ממש טוב לי ואני מרגישה שיש לי כח. אבל באיזשהו מקום, שם מאחורי נמצא הפחד הזה ששוב אפול כל כך עמוק עם עוד בטא שלילית. ואלי הפעם הבור יהיה עמוק יותר וכלום לא יוציא אותי משם??? אפילו לא נטע שלי והאיש הנפלא שלי??? איך מתמודדים עם הפחד הזה?? אולי אני פשוט לא מוכנה לחזור לטיפולים?? אולי לעולם לא אהיה מוכנה לחזור??? אוף, הלוואי שיהיה הריון ספונטני נו טוב, ניסים קורים רק לאחרים... אשמח לשמוע את דעתכן, בנות יקרות, ואלי גם אחרות מרגישות כמוני?? אני של נטע

אני מבינה את ההרגשה
אבל היא מתאימה אצלי לטיפולים ה"קודמים", לפני שהיה לנו את שיר. בסיבוב הזה הנפילה היתה קטנה יותר. מהר מאוד חזרנו לשגרה, נהנינו משיר והתחלנו לחשוב קדימה על הטיפול הבא שאנחנו מקווים שיהיה האחרון. גם אני מרגישה שניסים קורים רק לאחרים. מסביבי מליון סיפורים של ניסים ונפלאות רק שזה לא נופל עלי...

כנראה שנאלץ לעשות את הילדים שלנו בעבודת יד. לפי התוצר שיש לי בבית האיכות היא א'-א'.