קופיפה טובעת
New member
כל כך שונאת אותי! (אולי טריגר)
אני לא יכולה יותר להיות עם עצמי, להיות כלואה כל כך בי...
אני משתגעת מהשהות הזו בין עצמי לבי.
לא יכולה יותר ככה!
ימים קשים מלווים בהתקפי חרדה בכל לילה (למעט לילה אחד. לפחות הצלחתי לשים לב ללילה ההוא, היחיד שבו לא התעוררתי בגלל חרדה, וגם כשהתעוררתי הצלחתי להרדם מתישהו, בהרבה פחות זמן מהרגיל).
הכל מפחיד אותי. הכל.
העברתי את הפלאפון ממצב רטט הרגיל למצב שקט לחלוטין.
מפחדת מהרטט. ידוע לי שאף אחד חוץ מהמרצה ההיא שמחפשת אותי ואין לי אומץ לחזור אליה ואמא שלי לא יתקשרו.
אבל אפילו התראות של אפליקציות מטופשות מלחיצות אותי, הכל כל כך רוטט ואני צריכה שקט בתוכי, יציבות.
אתמול שלחתי סמס לידיד שאני צריכה חיבוקי והתקשרתי אליו פעמיים בשעות מאוחרות יותר, ללא מענה.
נדמה לי שבניסיון הראשון שלי הוא אפילו ניתק לי.
בלילה שלחתי לו "רשע" עם סמיילי עצוב והוא ראה את זה והתעלם.
אני פשוט לא חשובה לאף אחד!
במציאות אין לי עם מי לדבר על מה שעובר עלי, גם כי אין לי חברים קרובים וגם כי היתר פשוט לא מבינים, רק אנשים שסובלים בדרכם.
הוא כן מבין אותי, אני מניחה שגם אני אותו. אבל ממנו לא היה מענה.
כמובן שלא הפסקתי להאשים את עצמי שבטח דיברתי אליו קצת מכוער כי כעסתי עליו על משהו, בלילה שלפני אז בטח בגללי הדחיה.
אני צריכה ללכת לקופ"ח לטפל באיזה עניין עבור אמא שלי ואין לי פשוט כוחות לעשות את זה. בקושי הצלחתי להקים את עצמי עכשיו למחשב כי בערך כל הבוקר אני במיטה. על קניות קטנות אין מה לדבר כי זו עוד אינטראקציה מיותרת מבחינתי עם אנשים ועוד כסף וכבר בזבזתי המון גם ככה.
אגב, גם לבדוק את התיבת דואר אני מפחדת כי אני מפחדת לקבל מכתב מהלימודים.
אני גם מפחדת להתקשר למרצה.
שלא נדבר על כך שמשהו כמו חודש לא נכנסתי לאתר של המכללה כי זה הכי מפחיד אותי.
גם לאתר של הבנק אני כבר לא נכנסת כי מפחיד אותי לראות כמה כסף נשאר לי כי בזבזתי המון.
אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי כי אני מפחדת מהכל ומאכזבת בטח את כולם, לא שלהרבה יש ציפיות כלשהן ממני.
אני פשוט שונאת את עצמי ואת העובדה שאני כלואה בגוף שלי, בגוף הפחדן והענק שלי.
יודעת רק לאכול שטויות ודברים מגעילים, העיקר לא להתמודד עם כלום ולברוח מהכל.
ואם אני לא בורחת אז פשוט בורחים ממני כי אני נוראית.
לאף אחד לא באמת אכפת מה עובר עלי ואף אחד לא באמת מבין.
ואני... מחניקה דמעות ונעה בין מיטה למיטה למיטה למיטה... העיקר לברוח מהכל!
אני לא יכולה יותר להיות עם עצמי, להיות כלואה כל כך בי...
אני משתגעת מהשהות הזו בין עצמי לבי.
לא יכולה יותר ככה!
ימים קשים מלווים בהתקפי חרדה בכל לילה (למעט לילה אחד. לפחות הצלחתי לשים לב ללילה ההוא, היחיד שבו לא התעוררתי בגלל חרדה, וגם כשהתעוררתי הצלחתי להרדם מתישהו, בהרבה פחות זמן מהרגיל).
הכל מפחיד אותי. הכל.
העברתי את הפלאפון ממצב רטט הרגיל למצב שקט לחלוטין.
מפחדת מהרטט. ידוע לי שאף אחד חוץ מהמרצה ההיא שמחפשת אותי ואין לי אומץ לחזור אליה ואמא שלי לא יתקשרו.
אבל אפילו התראות של אפליקציות מטופשות מלחיצות אותי, הכל כל כך רוטט ואני צריכה שקט בתוכי, יציבות.
אתמול שלחתי סמס לידיד שאני צריכה חיבוקי והתקשרתי אליו פעמיים בשעות מאוחרות יותר, ללא מענה.
נדמה לי שבניסיון הראשון שלי הוא אפילו ניתק לי.
בלילה שלחתי לו "רשע" עם סמיילי עצוב והוא ראה את זה והתעלם.
אני פשוט לא חשובה לאף אחד!
במציאות אין לי עם מי לדבר על מה שעובר עלי, גם כי אין לי חברים קרובים וגם כי היתר פשוט לא מבינים, רק אנשים שסובלים בדרכם.
הוא כן מבין אותי, אני מניחה שגם אני אותו. אבל ממנו לא היה מענה.
כמובן שלא הפסקתי להאשים את עצמי שבטח דיברתי אליו קצת מכוער כי כעסתי עליו על משהו, בלילה שלפני אז בטח בגללי הדחיה.
אני צריכה ללכת לקופ"ח לטפל באיזה עניין עבור אמא שלי ואין לי פשוט כוחות לעשות את זה. בקושי הצלחתי להקים את עצמי עכשיו למחשב כי בערך כל הבוקר אני במיטה. על קניות קטנות אין מה לדבר כי זו עוד אינטראקציה מיותרת מבחינתי עם אנשים ועוד כסף וכבר בזבזתי המון גם ככה.
אגב, גם לבדוק את התיבת דואר אני מפחדת כי אני מפחדת לקבל מכתב מהלימודים.
אני גם מפחדת להתקשר למרצה.
שלא נדבר על כך שמשהו כמו חודש לא נכנסתי לאתר של המכללה כי זה הכי מפחיד אותי.
גם לאתר של הבנק אני כבר לא נכנסת כי מפחיד אותי לראות כמה כסף נשאר לי כי בזבזתי המון.
אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי כי אני מפחדת מהכל ומאכזבת בטח את כולם, לא שלהרבה יש ציפיות כלשהן ממני.
אני פשוט שונאת את עצמי ואת העובדה שאני כלואה בגוף שלי, בגוף הפחדן והענק שלי.
יודעת רק לאכול שטויות ודברים מגעילים, העיקר לא להתמודד עם כלום ולברוח מהכל.
ואם אני לא בורחת אז פשוט בורחים ממני כי אני נוראית.
לאף אחד לא באמת אכפת מה עובר עלי ואף אחד לא באמת מבין.
ואני... מחניקה דמעות ונעה בין מיטה למיטה למיטה למיטה... העיקר לברוח מהכל!
