כל כך שמחה שבטעות הגעתי לכאן

כל כך שמחה שבטעות הגעתי לכאן

אני נהנית כל פעם מחדש לקרוא את מה שנכתב כאן,השאלות,התגובות,התשובות,ההסברים של אלישוע ,מאיה ואחרים (אגב,אלישוע קיבלת את המסר שלי?)והייתי רוצה אם אפשר להוסיף משהו משלי: בני הצעיא בן 21 אובחן בניצ"ן לפני כ- 13 שנה כבעל הפרעות קשב וריכוז,לא טופל בתרופות כלשהן.בביה"ס ,לבקשתנו הועבר לכיתה מקדמת(כיתה שיש בה מספר קטן יותר של תלמידים וכך המורה יכול להתייחס באופן אישי יותר לתלמיד)הבחור סיים את הלימודים,פרט להארכת זמן שביקש וקיבל במבחן הבגרות באנגלית,ובעזרה בקריאת והבנת שאלה במבחן הבגרות בספרות,לא נעזר בשום דבר.כיום הוא בצבא בתפקיד שדורש ממנו המון המון המון ריכוז וקשב,הממונים עליו מאד מרוצים מהתפקוד שלו.פעם בכמה זמן כשיודע שיש מבחן שהוא יתקשה בו,הוא מבקש שאכין לו בקבוק מים עם רסקיו(למבחן)ולפני המבחן אני עושה לו רפלקסולוגיה. המוטו שליווה ומלווה אותנו הוא שאנחנו מכבדים,מחבבים ואוהבים את הילדים שלנו(יש לנו 3),ותמיד בתור הורים נרגיש שאנחנו אף פעם לא עושים מספיק עבורם.ועל מנת להקל על עצמנו אנחנו אומרים שאם אנחנו עושים טוב לעצמנו זה כבר עושה טוב לילדים שלנו.
 

freearth10

New member
וואו

מקווה ומייחלת שעוד הורים רבים ילכו בדרככם. גם אני מאמינה שאהבה זה המפתח לכל שער נעול.
מאיה
 
סליחה ששכחתי לציין שהיו הורים

שהרימו גבה ו"מה אתם עושים לילד ? תהיה עליו סטיגמה " והתשובה שלנו היתה שלא חשובה לנו הסטיגמה אלא מה שחשוב לנו שהילד ילמד.סטיגמה,איזה דבר מטומטם.הכיתה המקדמת העניקה לו כל כך הרבה,נתנה לו את האפשרות להיות הוא עצמו,וזה לפי דעתי הכי חשוב. למעט מורה אחת -היא ביקשה שכל ילד יכין עבודה בנושא שמעניין אותו.הבן שלי בחר - במשאיות.נסעתי איתו לחברת משאיות,צילמנו,ערך ראיונות והגיש את העבודה.אותה מורה ברוב חוצפתה אמרה לו שהיא לא בודקת אפילו את העבודה כי היא יודעת שאחיו הגדול גם הכין עבודה באותו נושא,והוא בודאי העתיק אותה. מיותר לציין כאן מה ואיך היתה תגובתנו.המורה התנצלה בפני הילד,המנהלת ובפנינו,אבל זה לא עזר לה,הוא פשוט מחק אותה -לא הגיע לשיעורים שלה יותר.
 
למעלה