כל כך שמחה שיש פורום כזה...

[chompit 81]

גם לי היה נראה שאין אנשים בעולם שאין להם חברים/ חברות ורק אני ככה... זה די מעודד (אותי, לפחות) להבין שיש עוד כאלה, ומתוך הבדידות אפשר ליצור את היחד.
שתהיה לך אחלה שבת

 

[אוחזת באוויר]

מזדהה כל כך

אני אגב מעכו
אם תרצי לפטפט איתי ואולי להכיר חברה ...

 

[coffe to go1]

תתקשרי אלי גם אני מחיפה

 

[chompit 81]

כל כך שמחה שיש פורום כזה...

שלום לכולם, נעים מאוד!
שמי chompit81 (בינתיים נשאיר את זה ככה

), בת 31, נשואה ואם לילד מקסים.
אז מה מביא אותי לכאן... בשנתיים האחרונות (במיוחד), אני מרגישה שאין לי כמעט חברות ואני לא מצליחה להבין למה... אני אהודה במקום העבודה וכד' אבל זה לא ממש זה...
לכן אני מרגישה בודדה...
חיפשתי כבר תקופה פורום מסוג כזה, ואני כל כך שמחה שהוא נולד!
אשמח להצטרף אליכם, לשתף, להשתתף, לייעץ, להתייעץ וכד'

.
סופ"ש נפלא!

 

[תהומות של יאוש]

היי קומפיט

ברוכה הבאה

כאן את לא לבד......

 

[משה רון]

היי את במקום הנכון

הרבה אנשים סביבנו חשים אותו דבר
וכאן המקום להיפגש ולהרגיש שייכים
ולפגוש חברים חדשים ש"מדברים באותה שפה".
נשמח לראות אותך כאן שוב
לילה טוב

 

[A Wolf Life F]

יש בדידות ויש בדידות!

יש בדידות מבחירה
ויש בדידות מתוך כפייה.

לא מאמינה שאני כותבת את ההודעה הזאת בפורום הזה, אבל יאללה חיים רק פעם אחת - לא?

את המושג "בדידות" אני מכירה טוב מאוד על בשרי ונפשי.
כל חיי תמיד היית מוקפת בחברים. ילדת רחוב (במובן הטוב), מסיבות ויציאות. היה כייף וטוב. עד שהגעתי לגיל 18, התבגרתי, והחלטתי פחות לצאת. לצמצם את מעגל החברים לבאמת טובים. ומאז, התחלתי לצמוח מתוך הבדידות. למדתי מי אני ומה רצוני. אלו מטרות אני רוצה להגשים ולמה אני שואפת בחיים. בזכות זה. יצאתי מבית הורי, עברתי לעיר אחרת - לבד! הכרתי הרבה עולמות. חלקם רעים וחלקם טובים, חלקם שאפשר לשמור לעוד הרבה שנים.
ואז אחרי כמה שנים... התרחשה נפילה, טעמתי את הטעם המר של החיים ושוב חזרתי לבדידות.
חזרתי לבית הורי, עם מעגל חברים מצומצם מאוד שחלקם עפו מהחיים שלי כי אני בחרתי, וחלקם הזמן עשה את שלו.
והיום, במיוחד בימים האחרונים (שזה מצחיק איך לפתע נפתח הפורום הזה באותו הזמן) אני חושבת שאין דבר כזה בדידות. בדידות זאת בחירה. בדידות זה לא הרגל, זה עניין של גישה.
אפשר להיות ביחד ולהרגיש לבד.
אפשר להרגיש את הבדידות כחבר ולצמוח לעולם חדש.
בזכות הבדידות הגעתי להרבה מקומות חדשים, אבל בזכות הבדידות התבגרתי, ואני לא יודעת אם אני אוהבת את התבגרות הזאת. כי חלק מהמקומות תקעו לי סכין בלב.

אבל בדידות מתוך כפייה, זאת בדידות עם סיפור אחר.
לפעמים נכפה עלינו להיות בודדים לתקופה מסויימת. אולי זה גורל, אולי זאת בחירה, אבל מה שכן בזכות הבדידות הזאת, לומדים להעריך את החיים, והאנשים מסביב. בזכות אותה בדידות, אנחנו פועלים ועושים מעשים שלא היו עולים על דעתנו בתקופה אחרת.

בזכות הבדידות למדתי המון, למדתי להכיר סוגים שונים של אנשים, ורגשות שלא היו אף פעם קיימים.
ואפילו אם נחזור למקורות, נראה שרוב האישיים הגדולים עם העוצמות הכי חזקות, חיו במנהרות, בתקופות שונות, על מנת לצמוח ולהתרומם בחיים.

בדידות זה עניין של גישה
והרבה מעדיפים להיות ביחד מאשר להרגיש לבד, שלמעשה הם שורפים את הדקות שלהם מבחירות לא נכונות, כי נרתעים הם מהבדידות.
בדידות זה לא רע, והוא לא האוייב, הוא גם לא הרגל. אין דבר כזה הרגל. הכל דינמי, הכל יכול להשתנות. הדבר היחיד שלא משתנה, וחוזר לאחור, זה המוות.

אז בנימה אופטימית זו...

 

[חמודה האחת 111]

לילה

אין לי בכלל חברות

מתי פתחו תפורום ?

 

[משה רון]

לא מזמן שבועיים אולי

אין לך חברות בכלל או אין לך חברות קרובות?
אולי כאן תכירי במשך הזמן.

 

[חמודה האחת 111]

המשך.....

אין בכלל

 

[Mor L]

שלום אנשים

חייבת לשחרר פורקן...
מהחינוך שקיבלתי השרירו לי שאסור להיות לבד ותמיד חייבים להיות עם בן זוג ולהתחתן ולהביא ילדים והעיקר לא לבזבז את החיים לבד כי אף אחד לא ירצה אותי כשאני זקנה ורקובה ויהיו לי ביציות רקובות...
וכתוצאה מהחינך הזה, והעובדה שתמיד הייתי מנודה ולא חברותית וללא חברים כמעט, נכנסתי למצבים נפשיים נוראיים כתוצאה משני משברים באותו הזמן
ולקח לי המון זמן לצאת מזה ולמצוא את עצמי בעזרת תמיכה מדהימה של אנשים שכל המטרה שלהם היתה שיהיה לי טוב
חלקם הפכו לחברים הכי טובים שלי, אבל מכיוון שהכרתי אותם במקום של משבר ההורים שלי כל הזמן אומרים לי לצאת עם אנשים נורמליים ולא עם הדפוקים שלי
והם לא מבינים שבזכות האנשים האלה חזרו לי החיים ואני מעריכה אותם יותר מכל האנשים בעולם
ככה שכיום אני יודעת בדיוק מה אני ומה אני רוצה מהחיים וכבר שנים עושה צעדים כדי שיהיה לי עתיד שאני מאושרת ממנו
אבל עדיין נשאר הקטע של לבד ללא בן זוג
אמרו לי שאני בררנית מדיי
כמובן, כשאתה מודע לעצמך ויודע בדיוק מה אתה יכול לסבול בחיים ומה אין סיכוי לזה בעולם שלך, אתה לא יכול לבזבז חודשים או שנים על מישהו לא נכון
אני לא מסוגלת לשקר ולהיות צבועה, אבל המשפחה שלי מאלצת אותי לעשות את זה ללא הפסקה
הלוואי שהייתי יכולה לשחרר כל מה שעובר עליי לעיניי כולם, כי אני לא מתביישת במה שאני אבל ההורים שלי כן
אני כן אהיה בתודעה של כולם, אני כן אהיה מישהי שכולם מכירים, אני כן אשפיע על החברה בה אני חיה כדי להפוך אותה למקום טוב יותר
ואני כן מקיפה את עצמי בתמיכה תמידית, אבל עדיין יש את השעות האלה הכי קשות שכל מה שאני רוצה זה להתנות אהבים לנצח עם הבחור של חיי...
יש לי מאהב באינטרנט מארץ אחרת וגם אחותו נמצאת במצב שלי, והוא מקבל אותי כמו שאני ואנחנו מטורפים אחד על השני
אבל מה לעשות שלעולם לא יהיה בינו מגע פיסי
אני לא אעזוב את הארץ בשבילו אף אחד והוא לא יעזור את החיים שלו שם
אבל הוא התמיכה היחידה שיש לי בזוגיות, ובלעדיו אני שוב אכנס לתהומות חשוכים
ההסכם בינינו הוא שאנחנו ביחד עד שאחד מוצא בן/בת זוג במדינה שלו ואז ניפרד לדרכנו
אני לא נכנסת לאתרי היכרויות יותר מאז שזה גרם לי להיגעל מכל הגברים למשך שנים
הייתי צריכה לעבוד על עצמי חזק כדי להגיע למצב שאני שוב מוכנה למגע
ובמשך שנים התשוקה היתה רדומה
אבל מאז שהכרתי את הבחור באינטרנט הלב רוצה עוד ועוד ואני לא יודעת מה לעשות כדי לשלוט ברעב הזה
ללכת ולשכב עם כל מה שזז?
ממש לא
כל מה שאני צריכה זה את הבחור הנכון
אני פמיניסטית/שיוויוניסטית/מה שתרצו לקרוא לזה, אבל ללא המשך השושלת שלי אין לי בשביל מה לחיות

הכאב הזה התגבר כאשר יומיים הבחור לא יצר קשר ולולא הייתי פונה אליו בעצמי הוא לא היה חוזר אליי גם 4 ימים
אני לא יכולתי ללבן איתו את הדברים כי הוא חולה כרגע ואסור לצער אותו
רשמתי לו רק שאנחנו חייבים לדבר ושהוא יילך לבדוק את עצמו שהכל בסדר כי הסימנים של העייפות התמידית שלו והשעות ההפוכות שהוא הולך לישון בהם שבגללם כנראה אבל רק כנראה הוא לא יצר קשר לא מראים סימנים חיוביים
אם ככה מרגישים אנשים שמפחדים להיפרד כי הם לא יוכלו להיות לבד למרות שרע להם ביחד, אז כנראה שרוב העולם צריך טיפול...
כמו שאמרתי אני הולכת לתמיכה כדי לצאת מהמצבים האלה של חוסר האונים והרגשה של חוסר שליטה, אבל בינתיים המצב לא נותן לי להתמודד עם להיות לבד...
כמו שאמרתי הייתי צריכה לפרוק את זה מהלב...